עדי ארבל
עדי ארבלצילום: ערוץ 7

ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם השבוע פוסט ובו הוא טוען כי הגדר שנבנתה לאורך גבולה הדרומי של ישראל עם מצרים "עצרה את כל ההסתננות הבלתי חוקית" מאפריקה.

עיקר השיח הציבורי נסב על כך שהפוסט נתפס ככזה שמגבה את מדיניותו של הנשיא טראמפ ועל התקרית הדיפלומטית עם מקסיקו שהגיעה בעקבותיו.

אלא שמי שיבדוק את עצם הטענה, יגלה שגם אם לגדר יש חלק בהפחתת זרם המסתננים לישראל, אין זה הגורם העיקרי למגמה. ממחקר שערך אריאל פינקלשטיין בעבור המכון לאסטרטגיה ציונית, ניתן לראות בבירור כי זרם המסתננים ירד בצורה דרמטית באמצע 2012, מקצב של כמעט 2,000 מסתננים מדי חודש לקצב של עשרות בודדות בלבד בחודש. איך זה שזרם המסתננים נפסק כמעט בבת אחת באמצע 2012, אם בניית הגדר החלה כבר בשנת 2008 והושלמה רק בסוף 2013? מה קרה באמצע 2012?

ביוני 2012 נכנס לתוקף התיקון לחוק מניעת הסתננות שהאריך באופן משמעותי את פרק הזמן המרבי המותר להחזקת מסתנן במשמורת: מחודשיים לשלוש שנים. אם כן, הגדר אמנם מקשה על המסתננים להגיע לישראל, אך החוק למניעת הסתננות הוא זה שמוריד את המוטיבציה שלהם.

ישנה טעות רווחת כאילו מדינת ישראל תמשיך להיות מוקד משיכה למסתננים מאפריקה, כי המצב פה תמיד יהיה טוב יותר מאשר באריתריאה או בסודן. אלא שלא זו ההשוואה המתאימה. מי שבוחרים להגר ממדינות אפריקה יעשו זאת בכל מקרה, השאלה היא רק לאן.

לכן ישראל לא מתחרה על רמת החיים עם סודן ואריתריאה, אלא עם מדינות אירופה. ככל שהחקיקה (והאכיפה) בישראל כלפי מסתננים נוקשה יותר, כך פוחתת אטרקטיביות ההגירה אליה ביחס למדינות אירופה.

בניית הגדר היא פרויקט חשוב שמהווה הישג של ממשלת ישראל בעצירת זרם המסתננים. אבל ההישג הזה לא היה מתאפשר בלי החקיקה החשובה. זו נקודה שחשוב מאוד להיות מודעים אליה, מכיוון שהחוק הקיים מאותגר ונשחק כל העת בידי בג"ץ שנעתר לגל העתירות שמגישים ארגוני שמאל נגד החוק. למעשה, כפי שפרסם יונתן יעקובוביץ' מהמרכז הישראלי למדיניות הגירה, זו הייתה גם עמדת המדינה בכל פעם שנדרשה להגן על החוק למניעת הסתננות.

הסכנה שבית המשפט יבטל את החוק למניעת הסתננות בעתיד היא יותר מוחשית כל עוד רווחת במחוזותינו התפיסה השגויה לפיה הגדר היא זו שעוצרת לבדה את המסתננים מלהגיע לישראל.

הכותב הוא מנהל הפרויקטים של המכון לאסטרטגיה ציונית