בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם הרב יהודה עמיחי

בן 60. נשוי לאסתר ואב לעשרה ילדים. תושב קריית ארבע. ראש מכון התורה והארץ ודיין בבית הדין לגיור

רבקי גולדפינגר , י"ג בשבט תשע"ז

הרב יהודה עמיחי
הרב יהודה עמיחי
צילום: דוד וילדר

התחלה: לפני 60 שנה. נולד וגדל בתל אביב "הישנה והטובה". בן הזקונים מתוך שלושה ילדים לבית משפחת וגנר.

התשובה לווגנר: שם משפחתו המקורי היה וגנר. בהמלצת הרב צבי יהודה, "בגלל ההקשר של השם למלחין הגרמני", החליט לעשות שינוי ועם נישואיו שינה את שם המשפחה לעמיחי. "בחרנו בעמיחי, ההפך מהמוזיקה של וגנר, שציינה שנאה והשמדת העם היהודי, עם כל המשמעות העמוקה של זה".

אבא: ישראל וגנר ז"ל, יליד פולין. גדל בבית של חסידי צאנז. "אבא יהודי עם נשמה חסידית". בזמן המלחמה ברח עם משפחתו לסיביר. לארץ עלה לאחר קום המדינה. עובד עיריית תל אביב כל חייו. "בעל מסירות נפש לחלש ולמסכן. תמיד עם לב פתוח ומידת חסד עצומה".

אמא: רחל וגנר ז"ל, ילידת פולין. הוריו נישאו במחנות העקורים לאחר השואה. "אמא הייתה מוכשרת וחרוצה. עודדה אותנו שנדע הכול, לתפור, לתקן, ללמוד. רצתה שנדע להסתדר בכל מצב". ניהלה מהבית חנות קטנה לתפירת וילונות. "מוכשרת ואשת חיל אמיתית, שגם התפנתה לארח נזקקים. כולה הייתה חסד".

שבעה בדירה אחת: גדל בבית של שלושה חדרים בדרום העיר. "בחדר אחד גרו סבא וסבתא, ההורים של אבא, בחדר השני אבא אמא, ושלושת הילדים בחדר השלישי". במהלך היום שימש חדר ההורים גם כחדר עבודה. "תפרו שם וילונות. בתור ילדים עזרנו בעיקר עם ההשחלה של החוט במחט".

בית פתוח: זוכר בעיקר בית של חסד ורגישות מופלאה לזולת. "היו הרבה נדכאים ופליטי שואה ברחובות תל אביב, ולא היה ליל שבת שלא התארחו אצלנו לפחות שבעה נזקקים שבאו לסעוד איתנו. כשהתלוננו, אמא ענתה בהחלטיות: 'אנחנו עוזרים למי שאפשר'. היו עניים שישנו אצלנו בבית במשך תקופה במיטות מתקפלות".

תל אביב של פעם: בשכונתו גרו רבנים, אדמו"רים וחצרות חסידיות, "תל אביב של פעם". כבר בתור ילד חש סקרנות וקרבה לדמויות הצדיקים סביבו. "את ר' יעקב הסנדלר, אחד מגדולי המקובלים באותה תקופה, ליוויתי כילד לבית הכנסת. עם הרב ויצל, תלמידו של החפץ חיים, למדתי גמרא מגיל תשע".

דוגמה אישית: בערבי פסח התלווה לסבו אהרון-דוד ז"ל ולרב ויצל לאיסוף הקמחא דפסחא. "שני יהודים מבוגרים, תלמידי חכמים, שיכלו בשקט להמשיך לשבת וללמוד בבית המדרש, ובמשך חודש כל לילה הם עברו מבית לבית לאסוף כסף למען נזקקי השכונה. זה מאוד הרשים אותי".

צעדה לבית הספר: ממ"ד 'מוריה' בתל אביב. "להורים שלי היה חשוב שנלמד בבית ספר איכותי. לא היה אוטובוס ישיר לשם, אז כל יום צעדתי מהבית במשך 20 דקות עד לתחנה ברחוב אלנבי ומשם באוטובוס עוד נסיעה ארוכה עד לבית הספר. הייתי צריך לצאת מהבית בשש בבוקר כדי לא לאחר".

ישיבת נחלים: תלמיד הישיבה התיכונית נחלים. "אחד הרבנים המשמעותיים מבחינתי היה הרב יעקב צ'רבוניץ. למדתי אצלו שלוש שנים רצוף. ממנו למדתי מה זה מחנך אמיתי ומסירות נפש לתלמידים".

תלמיד מצטיין: בישיבה סיים בהצטיינות במגמה מתמטית-פיזיקלית. "לא זלזלתי בלימודים. כמו שאמא תמיד אמרה, 'מה שאתה עושה - תעשה הכי טוב שאתה יכול'. נהניתי מהלימוד".

עזתה: עם סיום לימודי התיכון פנה ללימודים בישיבה הגבוהה עזתה בנתיבות. "בזמנו זו הייתה ישיבה לתלמידי ישיבות סרוגות. המחנך דחף אותי לשם. ההורים מאוד פחדו שאני אתחרד". בגלל החשש להתחרדות, החליט לאחר חודש לארוז את המזוודה ולעבור לישיבת מרכז הרב.

מרכז: בין כותלי הישיבה הירושלמית נשאר במשך עשר שנים. "הייתי שם עם חבורה חזקה ורצינית, התמסרנו ללימוד". לצבא התגייס במסגרת 'הסדר מרכז' בנח"ל ובהמשך היה חובש בפלס"ר שריון. בשיעור ה' נישא לאסתר.

החצי השני: אסתר, בתו השביעית של הרב משה צבי נריה זצ"ל. "נולדנו בהפרש של יום ומדי שנה אנחנו חוגגים יום הולדת משותף". במקצועה עובדת סוציאלית. כיום מורה באולפנת קריית ארבע.

הנחת: "עשרה ילדים, ואחד לא איתנו". הבן הבכור אברהם יצחק (37), ישורון-יעקב (35), דבורה (33), אוריה (31), אחיקם הי"ד, אליהו-דוד (27), רעות (25), מרים-אפרת (23), יגאל (21) ואחרונה חביבה מורשה (16.5), "מוסיפה לנו הרבה שמחה וחיות במשפחה".

אחיקם הי"ד: בן 20 בהירצחו. בבוקר יום שישי לפני כעשור יצא עם חברו דוד רובין ועם נעמה אוחיון לטיול בנחל תלם. רכב ובו מחבלים פתח באש לעברם. השניים השיבו אש מנשקם האישי ונהרגו. בסיומו של הקרב נהרג גם המחבל שנהג ברכב.

גאה: "אני גאה בהם על איך שהגיבו ברגעים האחרונים שלהם. כשיהודי מותקף הוא לא בורח, הוא מחזיר אש. הם היו גיבורים".

לאבד בן: האובדן והכאב עצומים, אך כבר בשלבים הראשונים של האבל חדרה ההכרה שאת הנחמה ימצאו בעיסוק בהמשכת דרכו. "הבנו שהעשייה היא הדרך להתגבר".

דרך הרגליים: לזכר הבנים הוקם ארגון 'טיולי דוד ואחיקם'. "כבר תשע שנים בכל יום שישי יוצאות קבוצות לטייל ברחבי הארץ. הכנסנו ספר תורה, הקמנו חדר לימוד, בימים אלו נכתב ספר ילדים מיוחד לזכרו".

אוהב את הארץ: "אחיקם היה בעל אופי חזק. כשהחליט שהוא צריך ללכת לטיולים בארץ ישראל, הוא הגיע לכל בור ולכל מעיין. לא ידע פחד. הספיק להגיע למערות שעד היום עוד לא גילו. היה לו כישרון נדיר של שרטוט מערות".

כרמל: ובחזרה לימים שאחרי החתונה. בשנים הראשונות גר עם רעייתו בסמיכות לישיבה בקריית משה. לאחר עשור במרכז הרב, נבחר לשמש כרב המושב כרמל שבדרום הר חברון. "אהבתי חקלאות. כבר בישיבה התמקדתי בלימוד המצוות התלויות בארץ, כך שלהיות רב של מושב חקלאי היה מאוד מתאים מבחינתי".

קריית ארבע: לאחר שש שנים בכרמל פנה לראשות ישיבת 'אורות הנגב' בבית הגדי, ומשם קרוב לשלושה עשורים הוא גר עם משפחתו בקריית ארבע. בעבר שימש כדיין בבית הדין לענייני ממונות בקריה.

ממונות: "הייתי בהרכב עם הרב דב ליאור והרב יועזר אריאל. בית הדין בא לתת מענה לוויכוחים ודיונים בין אדם לחברו ולפתור סכסוכים על פי דין תורה. היו הרבה דיונים סביב עובד ומעביד וענייני שכר. יש לציין שהופיעו בפנינו ערבים שתבעו יהודים בדין תורה".

גיור: משמש כדיין בבית הדין לגיור של הרבנות הראשית לישראל. "מדובר בשער הכניסה לעם ישראל. במצב הנוכחי ישנה חשיבות מרובה לפעול על פי דין תורה ולהשתדל לקבל את הגרים שמעוניינים לשמור תורה ומצוות. לפעמים קורה שאדם מגלה שהוא צריך לעבור גיור רק כשבא להינשא, ואז השבר גדול. בתי הדין משתדלים לטפל באדם מתוך אחריות ושיקול דעת".

תלויות בארץ: כאמור, כבר בצעירותו נטה להתעמק בלימוד המצוות התלויות בארץ. "אלו מצוות שלא נהגו באופן סדיר מאז הגלות לפני כאלפיים שנה. בימינו יש הרבה שאלות חדשות ומתחדשות, ואנחנו יוצקים את הבסיס לשנים הבאות".

למכון: מכאן החיבור למכון התורה והארץ היה אך טבעי. כיום הוא עומד בראש המכון ומשמש כראש המחלקה ההלכתית. "במצוות התלויות בארץ אין לנו כמעט מסורת פסיקה שהועברה מדור לדור, וכאן נוצרת יצירה חדשה של פסיקה והנהגות".

התורה והארץ: "מטרת המכון היא להפיץ את המצוות התלויות בארץ, בייחוד בקשר עם החקלאים ועם הציבור הרחב. במכון נערכים מחקרים ומשתדלים להקל בפתרונות הלכתיים ואגרונומיים. הרחבנו מאוד את נתינת המעשרות ויש אלפי בתי אב שרשומים במכון לשם כך".

שו"תים: עוסק רבות בשאלות בענייני הלכה, בעיקר בהלכות הנוגעות למצוות התלויות בארץ ולשמיטה. משיב לשאלות באתרי אינטרנט שונים.

מפעל תורני-ציוני: בנוסף לכך פועלת במכון 'מדרשת התורה והארץ' המציעה הרצאות ופעילויות לילדים בנושא מצוות התלויות בארץ. המכון מוציא גם את הרבעון 'אמונת עתיך', שבו מתפרסמים בירורי הלכות ויישומים מעשיים המתחדשים במהלך השנים במכונים ציוניים תורניים שונים. "החוברת הזאת מביאה לציבור את המפעל התורני-ציוני".

המשורר: בעקבות שמו הזהה לשם המשורר יהודה עמיחי, קיבל מדי פעם בביתו שיחות טלפון והזמנות לכנסים ואירועים שהיו מיועדים למשורר המפורסם. "לאחר פטירתו פקידה מסוימת שאלה לשמי, וכשעניתי יהודה עמיחי היא כמעט התעלפה מכך שהמשורר עדיין חי".

אם זה לא היה המסלול: "אם זה לא היה מסלול תורני, כנראה שהייתי ממשיך בתחום הפיזיקה והמתמטיקה".

במגרש הביתי:

בוקר טוב: שחרית בשעה שבע. בימי הקיץ משכים קום לשחייה בבריכה המקומית. את הבוקר מתחיל בהשבה על שאלות הלכתיות בעירו. בשעה שמונה וחצי יוצא לעבודה במכון התורה והארץ או בבית הדין לגיור. במהלך היום מעביר שיעורים, עורך סיורי חקלאים ומשיב להרבה שאלות, כולל באתרי האינטרנט כיפה, ישיבה ועוד. הביתה חוזר בדרך כלל בסביבות אחת עשרה בלילה.

דיסק ברכב: כמעט לא מאזין למוזיקה או לזמרים. "כשאני בכל זאת שומע, אלו ניגונים עתיקים עם נשמה ורגש".

שבת: "אחחח, שבת קודש". היום מוקדש לבית, למשפחה, ללמוד וללמד. סעודות השבת בבית משפחת עמיחי הן בדרך כלל ממושכות וכוללות דברי תורה וזמירות ביחד עם בני המשפחה.

מאכל אהוב: המטבח מחוץ לתחום. "אני לא יודע לבשל, מלבד אולי ביצה ושתייה חמה". בביתו מקפידים על תזונה בריאה, "אנחנו אוכלים בדרך כלל אוכל בריא". נהנה ממעשי ידיה של אשתו, "כל מה שאשתי מכינה טעים במיוחד".

אחזקת הבית: "עוזר לאשתי בהכנת הבית לפני שבת ובמוצאי שבת".

מפחיד: בפן הלאומי מצבה המוסרי של מדינת ישראל, ובפן האישי "מקווה להמשיך לעשות ולא ליפול חלילה לעול על בני הבית".

דמות מופת: הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. "תמצית אהבת התורה, העם והארץ. שליטה בכל מכמני התורה, הנגלה והנסתר, ומתוכם ליצוק תכנים חדשים בארץ ישראל המתחדשת".

משאלה: "להמשיך להפיץ תורת ארץ ישראל ולזכות לראות בית מקדש על מכונו".

כשאהיה גדול: "לטובת עם ישראל, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות".

rivki@besheva.co.il