סיפור חייה
סיפור חייהצילום: ידיעות

ב-ח' בשבט תשע"ו, בטרם מלאו לה 40, נרצחה דפנה מאיר על ידי מחבל בביתה. אחריה נותרו מאות אלפי המילים שכתבה – במכתבים, במיילים, בהודעות ווטסאפ ובמאמרים. המילים האלה, הסיפורים הללו, הם הבסיס לביוגרפיה החדשה, מה יקרה אם אמות מחר בבוקר.

עלעול ראשוני בספר, אינו מותיר ואינו מקנה שום אמת מידה אמיתית על מה שמתחולל בתוככי האוצר הגדול שהותירה אחריה דפנה מאיר הי"ד, שנרצחה בפתח ביתה בתחילת חודש שבט לפני כשנה.

העלעול הראשוני נותן את הפרקים והציטוטים שאולי יחסי הציבור, העורכת והמו"ל היו רוצים שנראה. הנה כך לדוגמא קטע מתוך הספר שמופיע בגב הספר. הכל לכאורה מתוק, הכל דבש, הכל טוב.

"כל לילה אני עולה לישון על יצועי עם תחושה שעשיתי מיליון מצוות והבאתי המון אור לעולם, שה' אוהב אותי, דלוק עלי חבל"ז, ושגם מה שלא הספקתי, או יצא גרוע, ככה בדיוק היה צריך לקרות," כך כתבה דפנה מאיר והוסיפה: "החיים שלי דבש דבורים טהור. יש הרבה דבורים והרבה עקיצות, אך יש גם הרבה דבש."

אבל יופיו של הספר/הציטטות הזה "מה יקרה עם אמות מחר בבוקר?" הוא בפנימיותו וביושרה של דפנה ז"ל.

בספר מתוארים גם הימים הקשים של הילדה שגדלה בפנימיות ובחברת נוער בקיבוץ, הנערות, הבגרות, הויכוחים עם הבעל (כן. יש גם כאלו), ילדי האומנה שהביאה אל תוככי ביתה, על ילדת הרחוב שהיתה ועל המעשים מחיי היום-יום שהביאו אותה לעבודה כאחות בבית חולים, תוך כדי לימוד השפה הערבית כדי להטיב לדבר עם החולים.

מעבר לכל ובעיקר היא כתבה, תמיד כתבה. לכל אחד ועל כל דבר.

היא כתבה על ההליכה שלה ברגל על אדמת ארץ ישראל הלוהטת (40 מעלות בכביש לטירת צבי),היא כתבה לחולים שאיחרו לשלם על התרופות שלקחו.

היא כתבה למטופלת שדיברה אליה בחוסר נימוס. היא כתבה לגדולי הרבנים, שמתחו ביקורת על שיטות הטיפול שלה. היא כתבה לממונה עליה שהעירה לה. היא כתבה לקולגות שלה כשהרגישה שהן עובדות קשה מדי.

היא כתבה לחברות שפגעה בהן. היא כתבה בחריפות, באומץ, בחדות – אך גם בחכמה, בחמלה ובאהבה גדולה. "גדלתי בשטח הפקר והייתי ילדת רחוב," כתבה פעם, "לא הלעיטו אותי בכלום. אני פרח בר. לא פוחדת מאף אחד ומשום דבר."

את מילותיה של דפנה הפקיד בעלה נתן בידיה הטובות של יפעת ארליך, סופרת ועיתונאית ב"ידיעות אחרונות". בתבונה, בעדינות וברגישות היא טוותה מהן את סיפור חייה של האישה יוצאת הדופן.

ואי-אפשר שלא לסיים במילותיה של דפנה עצמה: "חפשו אותי בחנויות הספרים המובחרות וגם בגוגל, שם אני כבר כוכב..."

זה לא עוד ספר קריאה. זה לא עוד ספר היסטוריה או ביוגרפיה. זה ספר על השתקפות החיים האמיתיים וללא כחל וסרק. חשוב, ערכי עם הרבה נתינה.