יהודים מתפללים מול הר נבו ביום ז' באדר
יהודים מתפללים מול הר נבו ביום ז' באדרצילום: Yaakov Naumi/Flash90

יום ז' באדר החל היום (חמישי), הוא יום פטירתו של משה רבנו עליו השלום על פי המסורת היהודית.

על פי המסורת, באותו תאריך ממש נולד משה, שביום פטירתו היה בן מאה ועשרים שנה בדיוק.

משה רבנו נקרא "אדון הנביאים" ונבואתו נחשבת לנבואה מיוחדת, שונה משאר נבואות הנביאים, כפי שנאמר בפסוקי ספר במדבר, "לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות, ותמונת ה' יביט".

הפרק האחרון בחמישה חומשי תורה עוסק בפטירת משה וקבורתו, לאחר עלייתו של משה בצו ה' אל "הר נבו, ראש הפסגה אשר על פני ירחו".

בקבורתו של משה עסק על פי הכתוב (באחד הפרושים האפשריים), וכמפורט במדרש, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. בעקבות כך נוהגים מזה דורות אנשי "חברא קדישא", העוסקים בקבורת המת, לערוך ביום ז' באדר סעודה חגיגית לכבודו של משה רבנו.

בסיפור פטירתו וקבורתו של משה מופיעה עובדה נוספת, יחודית למקום קבורתו של משה. הכתוב מעיד: "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה".

הפירוש המקובל לכך הוא פירושו של רלב"ג, לפיו הסתרת מקום קבורת משה נועדה למנוע את הפיכתו לאל שעובדים אותו, "שהיה העניין הזה נפלא מאד. כי התורה השתדלה לבאר מקום הקבר ככל מה שאפשר: 'בארץ מואב, בגי, מול בית פעור', ועם כל זה סבב הקב"ה, שלא ידע איש את קבורתו, כדי שלא יטעו הדורות ויעבדו אותו לאלוה".

אולם, המדרש (ספרי דברים פסקא שנז, ד"ה 'ולא ידע') מביא אפשרות אחרת, לפיה לכאורה אף משה עצמו לא ידע היכן נקבר, משום שמקום קבורתו לא היה במקום פיזי ברור, דווקא עקב ייחודו, "'ולא ידע איש את קבורתו' יש אומרים: אף משה אינו יודע מקום קבורתו, שנאמר: 'ולא ידע איש את קבורתו' ואין 'איש' אלא משה שנאמר (במד' יב:ג): 'והאיש משה עניו מאד'. וכבר שלחה מלכות בית קיסר שני סרדיוטות אמרו: 'לכו וראו קבורתו של משה היכן היא' הלכו ועמדו למעלה וראו אותו למטה, ירדו למטה וראו אותו למעלה. נחלקו – חציים למעלה וחציים למטה, עליונים ראו אותו כלפי מטה ותחתונים ראו אותו כלפי מעלה. לכך נאמר: 'ולא ידע איש את קבורתו'".

מאחר שמקום קבורתו של משה לא נודע קבעה הרבנות הצבאית בשנותיה הראשונות של המדינה את יום ז' באדר ליום זיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. בהמשך הפך יום זה ליום המצוין בטקס ממלכתי.