על קיר האלבומים באתר של אולפני פלוטו התל-אביביים תלויים דיסקים וסינגלים של עלמה זהר, מרסדס בנד, אלון אולארצ'יק, ליאור נרקיס, עידן רייכל ועוד רבים וטובים.
מי שיגיע לפגישה עם הבעלים של המקום עלול להיות מופתע. מולו לא יתיישב אדם עם עגילים, קעקועים וזקן היפסטרי. כלומר זקן כן. אבל גם פאות, כיפה גדולה וציציות ארוכות. גדי פיינגולד, יוצר וזמר בזכות עצמו, לא חושב שהחזרה בתשובה שלו צריכה להפריע למישהו. "אני מרגיש שיש היום כל כך הרבה תנועה בין ובתוך המגזרים. רק מבחוץ נראה שיש חרדים, דתיים וחילונים. זה לא באמת כך. אנשים חילונים לחלוטין שנכנסים אליי לאולפן מספרים שהם חייבים להגיד קדיש על אבא, או מדברים איתי על דברים יהודיים שהם קראו".
פיינגולד משתייך כבר כמעט עשור לקהילת החוזרים בתשובה 'נהורא' במרכז רמת גן. לא תמצאו שם אברכים רבים, אלא בעיקר עורכי דין, עובדי היי טק, בנקאים, קלינאיות תקשורת ושאר אנשי מעשה. הרבה אהבת ישראל יש כאן וגם קבלה עצמית. החיים הקודמים לא נמחקו. התורה והקדושה נוצקו לתוכם.
להיוולד מחדש עם התינוק
"גדלתי בבית מסורתי שבו מדברים על בורא עולם, יש נרות שבת אבל לא הרבה מעבר לכך", מספרת הלן בן דוד (33), חברת קהילת 'נהורא'. מאז ומעולם היא לא קיבלה את העולם שסביבה כמובן מאליו. "השאלה הראשונה ששאלתי את אמא שלי הייתה בגיל חמש. לא הבנתי למה יש עניים ועשירים ואמרתי לה שזה לא פייר. בתגובה היא אמרה לי 'אל תהיי קומוניסטית'". כשבן דוד הייתה לנערה, התארחה אצלם דודה שהייתה בתהליכי חזרה בתשובה. ממנה היא שמעה על שבת, נשמות ומהויות. "התלהבתי. ביקשתי מאמא שלי פלטה והתחלתי לשמור שבת". במשך כל שנות התיכון הייתה בן דוד היחידה מכל חבריה ששמרה שבת. המורים והסביבה לא ממש פרגנו, אבל זה לא הזיז אותה מדעתה. כשהגיעה לגיל 18 החליטה שדי, גם לה מותר לבלות כמו כולם והשבת נזנחה.
אחרי השירות הצבאי עברה בן דוד לתל אביב, "עם המון רצונות ומוטיבציה, כמו כל צעיר שמגיע מהפריפריה". הרובריקות ברשימה שאיתה הגיעה לעיר הגדולה - תואר, עבודה בטלוויזיה ואפילו חתונה - התחילו להתמלא בזו אחר זו, אבל החלל הפנימי שחשה רק הלך וגדל. "מדי פעם הייתי עושה גיחות קטנות למרכז ברסלב בשינקין, יושבת כמה דקות, שומעת ניגונים, בוכה והולכת". במרדף אחרי הצורך למלא את החלל הגדול, החליטה בן דוד לנסוע עם בעלה למזרח הרחוק, לירח דבש מאוחר של חודש וחצי. באותם ימים התבשרה שהיא בהיריון, אבל השמחה לא ארכה ימים רבים. תוצאות סקירת המערכות ניפצו לזוג הצעיר את החלומות. "אמרו לנו שהעובר מאוד פגוע ואין סיכוי שהוא ייוולד חי". בן דוד לקחה את הבשורה למקום לא צפוי. "הרגשתי שהקב"ה קורא לי. אמרתי לו: אני יודעת שרצית את קרבתי כשהייתי נערה ולא באתי. עכשיו אני באה". היא החלה לשמור שבת ובמקביל החליטה, למרות שכבר עברה ועדה להפסקת היריון, שאת ההיריון הזה היא ממשיכה. הקושי התעצם כשכל הרופאים, החברים ובני המשפחה התנגדו להחלטה שקיבלה.
מסע ההיריון נמשך, "עם הרבה שליחים טובים", והיא הרגישה שזה גם מסע ההיריון שלה. "כשילדתי הרגשתי שנולדתי מחדש. בעבר עשיתי המון דברים, אבל לאף אחד מהם לא הייתה משמעות. חגים היו מדכאים, הכול היה נראה לי מטופש ומטומטם. פתאום הדברים קיבלו משמעות". בלידה היא הייתה עם כיסוי ראש, עסוקה בתפילה ובאמירת תהילים. עם תום הלידה בעלה ביקש ממנה להוריד את המטפחת, אבל היא לא הייתה מסוגלת. "אמרתי לו שזו התודה הקטנה ביותר שאני יכולה לתת לבורא עולם". בן דוד ילדה תינוק עם בעיה לבבית, "אבל ממש לא כמו שתיארו לי". נבואות הרופאים התגלו כשחורות מדי. הילד נותח והיום הוא בריא. בן דוד שמעה לא פעם את הטענה שהחזרה שלה בתשובה שטחית, משום שהיא נבעה מקושי גדול. "זה לא נכון. הייתה לי הבנה ברורה שאני לא שולטת בחיים שלי. מי אני? ה' הוא המחליט".
ההורות שינתה את סדרי העדיפויות שלה, והיא חזרה לעבודה בערוץ 10 רק כעבור שנה וחצי, כשהיא כבר נראית מבחוץ ומרגישה מבפנים אחרת. עולם הטלוויזיה כבר לא כל כך התאים לה. "הייתי חוזרת בתשובה שלא רוצה לעבוד כמו בעבר, אבל לא מכירה את התקשורת הדתית בכלל". בסופו של דבר היא הגיעה לעבוד בערוץ 'הידברות'. במקום הזה, כך היא מרגישה, היא מיישמת את הכישרונות שלה, אבל לתכלית ובאופן שהיא מאמינה. "אני משתמשת בכישורים שקיבלתי בעולם החילוני לטובת היהדות והקירוב. מבחינתי זו תשובת המשקל". בן דוד שומרת שבת כבר שש שנים, בעלה שומר רק שנה וחצי. התהליך שעברו לא היה פשוט, והיא חושבת שהוא לא היה נראה כך לו התרחש לפני 20 שנה. "אני רואה כמה התשובה שלי שונה מזו של דודה שלי. מלכתחילה היה לי ברור שאני לא מוותרת על בעלי, על המשפחה שלי ועל עצמי. אני בעצם ממשיכה בחיים שלי ומוסיפה קדושה".
משפחת בן דוד הצטרפה לקהילת 'נהורא' עם חששות מוקדמים. "עברתי לתל אביב כדי להיות אנונימית, לא כדי שיכירו אותי ויעירו לי. משהו מאוד הרתיע אותנו בחיים במסגרת קהילה". אבל אחרי שהתארחו כמה פעמים לארוחות שבת אצל משפחות הקהילה, שינו את דעתם. "זו קהילה מאוד מקבלת ומאפשרת, אבל לא חטטנית. כל אחד נמצא בשלב אחר של התשובה ויש מגוון של אנשים". כמו כל המרואיינים בכתבה, בן דוד מודה מעומק הלב לרבנים המלווים את הקהילה, שרואים בחבריה שווים. "הייתה הגרלה בין המשפחות ויצא שרב הקהילה אכל אצלנו. כל כך התרגשתי מזה, הרגשתי חמימות מיוחדת ומאז אני מזמינה את כולם חופשי, כי יש לי אישור שכשר אצלי".
את מספרת על קהילה מגוונת. אבל לא רבים הם החוזרים בתשובה שמסכימים שילדיהם ייחשפו לאנשים לא דתיים או לכאלה שנמצאים באמצע תהליך.
"יש בקהילה כל כך הרבה חינוך לאהבת ה' ולמבט על יהודי כיהודי. בכל אחד מהגנים שלנו יש רב גן שמגיע מהקהילה והוא מכניס כל כך הרבה אהבה. זה מה שיתפוס את הילדים הלאה, ולא הפחד מהאחר". בן דוד מספרת גם שאנשי הקהילה עושים מאמצים רבים לשמור על קשר עם משפחות המוצא שלהם. בשמחות ובבריתות מגיעים אנשים רחוקים מתורה ומצוות, וזה בעצם סיפור החיים של כל ילדי הקהילה.
"הבן שלי שאל למה בן דוד שלו שיחק באייפון בשבת, כמו שהוא שאל למה אבא בלי כיפה. בעלי עדיין הולך בלי כיפה, אבל לומד בישיבה ולומד עם הבן תניא לפני השינה. הילד יודע שאמא ואבא לא נולדו דתיים והוא יודע שיש לנו זכות שה' שלף אותנו משם. אנחנו מלמדים אותו שאנחנו בני מזל שיכולנו לבחור".
דאחקות משותפות על 'זהו זה'
התשובה של יניב ששון (37) התחילה בסוף הלימודים בבינתחומי בהרצליה, שם למד ממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה. "יותר מדי שפע, מתירנות וליברליות גרמו לי לחפש", מספר ששון, "כל התהליך היה מאוד איטי. בהתחלה שמעתי שיעורים באינטרנט. יום אחד דיברו על תפילין, והתחלתי לחשוב למה לא להניח תפילין. אמי התרגשה כי אנחנו משפחה מסורתית, והיא חשבה שתהיה בזה ברכה". בהמשך הוא הפסיק עם המחשב והנרגילה בשבת, נסע עם חברים בשבת רק כשהוא לא היה הנהג, ולאט לאט גם זה פסק. "כשנכנסתי לעבוד במערך הדוברות של אחת המפלגות, החלטתי שזאת הזדמנות בשבילי שיכירו אותי עם כיפה. במטה היו חבר'ה מסורתיים ולא אנטי. הייתי מדבר שם דברי תורה, מניח לאנשים תפילין והם למדו לדעת שדתי הוא שונה ממה שנראה בתקשורת". מצד שני, העבודה ואופייה מאוד הכבידו עליו. "זו הייתה עבודה מאוד אינטנסיבית, 24 שעות ביממה, הרבה רכילות, הרבה עבודה מול אינטרנט לא צנוע. וכשאתה בתחילת החזרה בתשובה אתה מחפש אהבת ישראל, רוחניות ושמחה". אלה לא היו שם.
על קהילת 'נהורא' שמע ששון ממישהי שיצא איתה. "סיפרתי לה שאני מחפש קהילה דתית לאומית, אולי התנחלות. היא אמרה שיש במרכז רמת גן קהילה של חוזרים בתשובה, אבל לא עשיתי עם זה כלום". רק אחרי שנה וחצי הוא אזר אומץ, התקשר והגיע. "זה היה משהו שלא הורגלתי לראות. כל המקומות היו מאוד הומוגניים, כאן ראיתי מגוון של אנשים וזה היה נראה לי מוזר ומופלא ביחד". דבר נוסף שהיה חדש לו והלהיב אותו הוא האמירה של הרב יובל בר נתן לגבי העבודה שלו. "הוא אמר לי 'קודם כול, אתה לא עוזב את העבודה שלך', וזה הפוך מכל מה שאמרו לי עד אז. הוא אמר 'אתה צריך למצוא מקום בנפש ללמוד. תעבוד, וכשיש לך זמן תבוא ללמוד'. אני מודה לו עד היום על זה, כי לא הייתי מסוגל לשבת מהבוקר עד הלילה וללמוד". ששון מספר שככל שהוא למד יותר, הצמא התגבר, "עד שאחרי שהתפללתי לקב"ה שיוציא אותי מהעבודה הזאת, סגרו את התפקיד שלי במפלגה". כעת היה ששון פנוי ללמוד כל היום בישיבה, הקרויה בשם 'אש קודש'.
בישיבת 'אש קודש' לומדים כ‑25 בחורים, כולם חוזרים בתשובה. הר"מים, חלקם חוזרים בתשובה, כוללים רב ליטאי, רב חסיד, מרכזניק וגם אביתר בנאי מלמד כאן מסילת ישרים, אחרי שגם לו יש קילומטראז' לא קטן של חברותא עם הרב יובל. "חוזר בתשובה שמלמד חוזר בתשובה יכול לדעת ולהרגיש איפה הקשיים", אומר ששון ומסביר שזה יוצר שיח משותף, החל מהחלפת דאחקות על 'רחוב סומסום' ו'זהו זה' והמשך בדילמה איפה לעשות את ליל הסדר ואיך. "אדם שמגיע מבית דתי לא יבין מה הסיפור בכלל".
לא מעט חוזרים בתשובה מתייסרים על חייהם הקודמים. ב'נהורא' חושבים אחרת. "מצד אחד יש עניין של החטאים שעשית. זה לא בסדר. מצד שני, הקב"ה רצה שאיוולד ואגדל במקומות האלה. קיבלתי כישרונות וכוחות שלא הייתי יכול לקבל ולעשות אחרת", מסביר ששון. הדוגמה הקלאסית היא עולם התרבות היהודי המתחדש. "היום עולם התרבות היהודי מורכב מחוזרים בתשובה. בלי החוזרים בתשובה הוא היה נראה אחרת לגמרי".
באחד הטיולים של הישיבה, ביקש מישהו לצלם את המטיילים. "הוא ביקש שנסתכל אחורה ונחייך. זה בדיוק המסר של הישיבה והקהילה. להסתכל אחורה בחיוך ולא בעצב".
ששון סבור שהעולם הקרוב ביותר לעולמם של החוזרים בתשובה הוא זה הציוני-דתי. עולם שלא רואה את העבודה ואת השילוב עם החול כדיעבד, אלא לכתחילה. "צריך להפיץ את הבשורה הזאת שיש עולם של קודש שיכול להתחבר לעשייה שלי". היום ששון נשוי לחוזרת בתשובה ואב לשניים, אברך חצי יום ומלמד במסגרות שונות. הוא ורעייתו עסוקים מאוד בהפצות ואירוח שכנים, סטודנטיות שחברות בתוכנית הסטודנטיות שהקהילה מפעילה וגם חוזרים תשובה. "חלק מהמוטו של הישיבה הוא להעביר את בשורת היהדות הלאה. זה אחד הכוחות של החוזרים בתשובה. מכיוון שהיה להם כוח לצאת ולפעול נגד כל מה שהיה מקובל בסביבה שלהם, הם ממשיכים ללכת קדימה".
קהילה עם גאוות יחידה
גם אם לא היו מספרים לי שאילנית לנסקי היא שחקנית, הייתי מנחשת את זה. בשיחה קצרה אחת היא מצליחה לשדר גם אמונה, גם אהבה וגם להצחיק אותך. בני הזוג ערן ואילנית לנסקי היו בפסגת חייהם המקצועית, שכללה משחק בטלנובלות, ב'הבימה' ועוד. אבל הצורך בשינוי אורחות החיים הגיע גם אליהם. "בהתחלה לא הבנו איך המקצוע הזה יכול להשתלב בחיים החדשים שלנו, אבל כשחושבים על זה לעומק, שחקן זה המון עבודה פנימית. זה לא לשים מסכה, אלא להוריד מסכה, זה להתקלף".
אילנית וערן אינם ממשיכים לשחק בבמות הקודמות. לערן יש הצגות מטיילות ולה יש הצגה שנקראת 'מרק זך' והם כותבים לעצמם את החומרים. לנסקי מדברת על הקהילה באהבה ובחמימות. "הקהילה כאן היא לא רק אנחנו לעצמנו. אנחנו פה למען עם ישראל, זו שליחות. הנוכחות שלנו פה מאוד בולטת. אנשים יודעים לפנות אלינו אם נפטר להם קרוב, אם יש להם בר מצווה או אם הם רוצים לעשות הפרשת חלה". גם הלנסקים מרבים לארח את בנות המדרשה החוזרות בתשובה, והיא יכולה להנחות אותן מניסיונה.
כולם מדברים במין אל-מגזריות. אבל יש תחושה שהציונות הדתית לא מספיק מחזירה בתשובה, למרות שלכאורה זו האידיאולוגיה הכי מתאימה לחוזרים בתשובה.
"אף אחד לא יכול להחזיר בתשובה, אבל אפשר לתת השראה. אני כל הזמן חיפשתי אנשים שיכולים להוות לי דוגמה וסימנתי את הכוכבים שראיתי בטלוויזיה. אבל כשגדלתי, ראיתי את מאחורי הקלעים של כל הכוכבים ואנשי הממשל ותמיד התאכזבתי. בסוף תמיד יש קטנוניות. כשפגשתי את הרב יובל ואת הרב אור ונשותיהם הרגשתי שיש כאן עומק, עבודה פנימית מתמדת ושמחה אמיתית. וכשרואים את זה, מי צריך יותר?".
כשבני הזוג פיינגולד עשו את צעדיהם הראשונים בתשובה, לא היה להם מקום קבוע להשתייך אליו. לפני כמעט עשור, כשמצאו את קהילת 'נהורא' הולכת ונבנית, הם הבינו כמה היה חסר להם מקום כזה. "עד אז ניסיתי ללמוד גמרא כמה פעמים והיה לי קשה לעקוב, עד שהגעתי לשיעור כאן וראיתי שכשיש רב מסביר פנים שרואה אותך, מתעניין בך וכיף לך איתו, אז אתה פתאום גם יכול להבין. אם אתה מרגיש בבית, הכול נראה אחרת".
החוויה של אנשי 'נהורא' שונה בתכלית מזו של חוזרים בתשובה שמנסים להשתלב בקהילות חרדיות, נדחים ממוסדות הלימודים ועוד. כאן מלמדים את החברים להעריך את עצמם על הצעד הקשה שעשו. "החברות ב'נהורא'", מספר פיינגולד, "נותנת לי סוג של גאוות יחידה". מלבד התפילות המשותפות עם החברים והיחד שיש לכל קהילה, כאן האנשים מתמודדים עם דילמות דומות מול סביבת העבודה ומשפחות המוצא, וגם חולקים את תחושת השליחות. "אתה נמצא בלב גוש דן, ומקיים אורח חיים של תורה ותפילה ועבודת ה'. אני מסתובב עם כיפה וציצית ומתפלא מהתגובות החיוביות". הקהילה פעילה רבות בסביבתה הקרובה לפני חגים, מארחת ומקיימת אירועים. הילדים מסביב, גם אלה הלא דתיים, מגיעים לגנים התורניים של הקהילה, ויש קבלה הדדית.
הקהילה המגוונת מזמינה גם מורכבויות. אבל מבחינת פיינגולד הן אינן שונות מהעולם האמיתי, שבו משפחות המוצא אינן דתיות. "אני לא רציתי לעבור למקום שבו אין מחשב או אינטרנט, אני עובד בזה וגם הילדים שלי יצטרכו את זה בחיים שלהם. כשמתעוררות דילמות, וכאלה יש הרבה, אני נשען על הפסיקות של הרב יובל והרב אור. למשל, האם להזמין את המשפחה לשבת, האם אפשר להשתתף באירוע כזה או אחר. אם לא היה לי את הרב, הייתי מתעקש על דברים שלא צריך, למשל לא הייתי נכנס לחדר שאין בו מזוזה. הרב יובל הסביר לי שזו בעיה של בעל החדר ולא שלי". יש ניסיון ללכת בין הטיפות, מתוך נאמנות גמורה להלכה, "וזה לא קל, כי המשפחה עדיין יכולה לחשוב שהדברים שאני מסכים או לא מסכים לעשות הם שרירותיים".
מה עדן הראל רצתה לשמוע?
לפני שלוש עשרה שנים הצטרפתי לבחורים מישיבת ההסדר ברמת גן בצאתם להקים דוכן הפצות ברחוב שינקין בתל אביב. הבחורים התכוונו להניח תפילין לעוברים ושבים, לחלק נרות שבת ופליירים על שיעורי תורה. בדרך טעינו בפנייה, היה לנו פנצ'ר וגילינו ששכחנו את נרות השבת בישיבה. כל זה לא מנע משני הבחורים, אחד מהם נקרא יובל בר נתן, לדבוק במשימה. הם השתלבו בטבעיות בצבעוניות של שינקין, כשלידם דוכן טעימות מצד אחד ואדם שמנסה למכור את גורי הכלבים שלו מן הצד השני. "אנחנו אומרים בצורה מאוד שקופה וגלויה שבשורה התחתונה אנחנו רוצים לדבר על קיום מצוות מעשיות. על תכל'ס. שאלוקים מתבטא בציוויים של רצועות שחורות וקופסאות ולא רק בדברים פילוסופיים", כך הסביר לי אז מי שהפך בינתיים לרב יובל בר נתן.
בשנים שחלפו הוא הספיק לשכור מספרה קטנה יחד עם הרב אור טאוב, ויחד הסבו אותה להיות בית מדרש זעיר לחוזרים בתשובה. בהמשך הקימו ברמת גן את קהילת 'נהורא', ובמרכזה ישיבת 'אש קודש'.
"לצערי, אני לא בעל תשובה", אומר הרב אור טאוב. הרב אור, כך קוראים לו החבר'ה, גדל בהר אדר שהוא "יישוב חילוני עם נגיעות דתיות", כהגדרתו, בתוך מציאות שבה לא כל המשפחה המורחבת שומרת תורה ומצוות. הוא עצמו למד בישיבת 'מקור חיים' ובהסדר ברמת גן. "קיבלנו בישיבת רמת גן גם קדושה וגם תחושת קשר לעם ישראל, וזה הביא אותנו לתחושה שצריך לחבר את הדברים למציאות". יחד עם הרב יובל בר נתן, הוא לקח את נושא המתעניינים ביהדות צעד קדימה, ולפני כעשור עברו עם הישיבה הקטנה לחוזרים בתשובה שייסדו אל מרכז העיר רמת גן. כך הלך והתרחב ארגון 'נהורא', שמלבד הקהילה והישיבה אחראי גם על תוכנית לימוד יהדות ל‑250 סטודנטים, מדרשה לבנות חוזרות בתשובה ועוד. שלושה גני עירייה תורניים פתחה הקהילה, באזור שבו לא נפתחו גנים דתיים כבר 30 שנה.
הלן בן דוד סיפרה בהתפעמות שאתה ומשפחתך סעדתם אצלה. לא מעט רבנים היו אולי מסתייגים מכך.
"זו זכות עצומה להיות קשור לנשמות האלה. מדובר באנשים מדהימים עם עוצמות מדהימות. אני לא יודע אם הייתי מסוגל לעשות את השינוי שהם עשו בחיים שלהם. אין בינינו פער חברתי. נכון שיש לפעמים מורכבויות הלכתיות שצריך לפתור אותן. אם יש מישהו בקהילה ששומר על רמת כשרות מסוימת ואחר שלא, צריך לראות איך לפתור את זה. אני לא אתן לילד שלי ללכת לחבר שאצלו הוא יראה כל הזמן טלוויזיה, אבל אם המשפחה תאמר לי שזה לא מה שהילדים יעשו, אני לגמרי אאמין להם".
יש לא מעט אנשים שמעדיפים שהם וילדיהם לא יפגשו סגנון לבוש ודיבור שונה, ושייחשפו למורכבויות. הגנים שלכם, למשל, תורניים אבל לומדים בהם גם ילדים חילונים.
"כשהקמנו את הקהילה התייעצנו עם הרבה אנשים לאיזה סוג של מוסד חינוכי אנחנו רוצים לשלוח את הילדים. הבנו שאם הצוות הוא בבחירה שלנו והתכנים שלנו, אז אנחנו יכולים להכיל את כולם. היו משפחות שהתלבטו אם להגיע אלינו ובגלל הגנים החליטו לא לבוא. אבל אני מאמין שאם יש מישהו שמתקרב לקדושה, גם אם הוא עדיין לא שם, זה מניח את הדעת". הרב אור גם מזכיר שהמשפחות נמצאות בקשר מאוד עמוק זו עם זו. "אם זו הייתה קהילה של מאות משפחות, אני לא בטוח שזה היה כך".
ישנן קהילות של חוזרים בתשובה, בעיקר כאלה שנדחו על ידי הציבור החרדי, שמדברות על כך שהחוזרים בתשובה הם חברה בפני עצמה. מה אתה חושב שיהיה כאן בעוד 20 שנה?
"אנחנו מסתכלים על הסוגיה בצורה אחרת. אנחנו לא מנסים ליצור משהו חדש, אלא למצוא את הטוב בכל חלק בעם ישראל. יש לנו בישיבה ר"מ חסיד ויז'ניץ ור"מ ליטאי ואיש מרכז הרב, ואנחנו שמחים בזה. יותר מכך, עולם התשובה לא מדבר בשפה מגזרית". עם זאת, הרב אור בהחלט חושב שהחוזרים בתשובה, שמספרם הולך וגדל, יביאו בשורה לעולם הדתי. "משהו ישתחרר מההגדרות דתי לאומי-חרד"ל-ברסלב. הגדרות חברתיות תמיד יהיו, אבל הן תהיינה יותר נזילות. יש אצלנו משפחות שנקראת ברסלביות או חב"דניקיות, והן באות בכיף לטיול של יום העצמאות".
הרב אור מחכה להתעוררות נרחבת יותר של המגזר הדתי-לאומי לפעילות ההחזרה בתשובה. "אנחנו עדיין בפיגור משמעותי ביחס לאיך שהציבור החרדי פועל. צריך לעשות את זה בעדינות ובצורה נכונה, אבל חייבים לפעול. האנשים האלה קוראים לנו". הוא מספר על מפגש של עדן הראל עם רכזות גרעינים תורניים. הראל ביקשה מהרכזות שבערבים שתוכננו לקראת יום המשפחה ידברו עם הקהל על טהרת המשפחה. הרכזות נרתעו והתפתח ויכוח. "היא אמרה להן: אבל זה הנושא שאני רוצה לשמוע עליו מכן".
הרב אור הוא ראש מחלקת מקוואות וטהרת המשפחה ברבנות רמת גן. הסמיכות והקשר לרב העיר, הרב יעקב אריאל, מתברר, היא לא רק בעבודה. הרב אריאל מעורב בעשייה של הקהילה ובמענה שאנשיה מקבלים. "ההתעסקות הכי משמעותית שלנו", אומר הרב אור, "היא הליווי של בעלי התשובה. יש כל מיני סוגיות הלכתיות שלא נשאלו מעולם ונכתבות עכשיו. אני מגיע לרב אריאל עם שאלות משפחתיות ורוחניות שהן בגדר חידוש בעולם והן מדהימות, וזה עוד רובד של קודש וחול. אפשר לחיות חיים מלאים עם כל ההתמודדות, החידוש הוא שאפשר לעשות את זה, ולעשות את זה בריא".