בשבע מהדורה דיגיטלית

בלי חובות

שלומי שטרן נרדף במשך שמונה שנים על ידי נושים, עד שתפילה אחת והחלטה מפתיעה של שופט הפכו את הגלגל

יוסף ארנפלד , י' בניסן תשע"ז

"הרגשתי שאם אני לא יוצא מזה, אני מת רוחנית". שלומי שטרן
"הרגשתי שאם אני לא יוצא מזה, אני מת רוחנית". שלומי שטרן
צילום: עופר עמרם

"עשיתי קפיצה והיא כנראה הייתה גדולה מדי, שקעתי בחובות של יותר משני מיליון שקלים. 72 נושים, החל מ‑200 שקלים ועד 300 מאות אלף שקל.

כל היום טלפונים מנושים שדורשים את כספם. ניסיתי להחזיר חובות באמצעות מכירת הציוד. הייתי חייב גם לחברים, לא רק לבנקים. זה מאוד כואב. למזלי הרבה אנשים האמינו בי, כי היה לי שם טוב בענף הפרסום. חלק נתנו יד ואחרים מחלו על החובות, אבל הרוב המכריע רצה את כספו ובצדק. למעשה איבדתי את כל מה שהיה לי".

התקופה הזאת הייתה מאוד לא פשוטה בשביל שלומי שטרן (52), תושב רמת גן, נשוי לענבר ואב לשישה ילדים. מאיגרא רמא הוא הגיע לבירה עמיקתא. קרוב לעשרים שנה הוא עסק בעולם הפרסום, עשר מתוכן כבעל חברת פרסום גדולה בשם 'קומפוזיציה' – ארגון החלקים ביצירה. "הקמפיינים שהפקתי היו אז מאוד חדשניים. הייתי הראשון שהמציא את המונח 'דירה לדוגמה' בפרויקטים של נדל"ן והייתי נחשב פורץ דרך בתחום", הוא נזכר בערגה. "עד היום יש קמפיינים שמתמחים ברעיונות של הדמיות ממוחשבות במכירת נדל"ן, שמתבססים על הרעיונות שלי".

פרט לנדל"ן עבד שטרן עם מותגים מובילים כמו האולר 'לדרמן' והמצית 'זיפו', אבל אהב במיוחד את תחום הנדל"ן. "למרות שבאותו זמן לא שמרתי תורה ומצוות, החוויה שלי תמיד הייתה לקדם את בניין ארץ ישראל. אני דור שביעי בארץ, בן למשפחה ממקימי העיר תל אביב. אולי בגלל השורשים של המשפחה שלי נמשכתי לתחום הזה. עד היום אני נמשך אליו".

כשהוא נמצא בשיא הפריחה של המשרד, שבו עבדו באותה תקופה קרוב ל‑25 עובדים, נכנס העסק למיתון קשה ומהיר. "השקעתי את כל הכספים שלי במשרדים חדשים, ברכישת ציוד ובפיתוח החברה. מהר מאוד נכנסתי לוואקום כלכלי. פתאום הכול נתקע", הוא נאנח. "קניתי כמות עצומה של שטחי פרסום מראש. בשלב מסוים לא היה לי למי למכור את זה, ופשוט נחנקתי כלכלית".

האדמו"ר מהרכבת

המצב החדש אילץ את שטרן לחפש עבודות מזדמנות. "הייתי דוור, שטפתי מקוואות. ניסיתי לעבוד בכל דבר כדי לקיים את עצמי ולנסות להחזיר את החובות". חיפוש נחמה הוביל ללמידת תורות זרות ומשונות. "בדרך לאחת העבודות נסעתי ברכבת לתל אביב, קראתי ספר של פילוסוף הודי רוחני מפורסם בשם אושו. משך אותי במיוחד אחד הספרים שהוא כתב על הבעל שם טוב בהערצה גלויה. מאוד סקרן אותי איך הגוי הזה רוצה להיות כמו הבעל שם טוב".

החיפוש הממושך הוביל אותו בסופו של דבר אל עולם היהדות, דרך הבעל שם טוב, ר' שלמה קרליבך ורבי נחמן מברסלב. באחד השיעורים של הרב יובל הכהן אשרוב שבו השתתף, הכיר את אשתו לעתיד – ענבר. "כשמצאתי את אשתי, לא היה לי כלום. לא היה לי מה להציע לה. למרות זאת, מהר מאוד החלטנו להתחתן. נסענו להורים שלה בתקוע, היא הציגה אותי בפניהם, ואבא שלה הצביע עליי ואמר 'יש לו לב טוב, הוא יתגבר על הצרות שלו'. עשו לנו חתונה פשוטה במושב מבוא מודיעים, בן ציון סלומון חיתן אותנו".

במשך כמה שנים ניסה שטרן להחזיר את החובות בצורה מסודרת, אך לשווא. "זה לא שאתה חייב כסף ועוזבים אותך", הוא מסביר. "זה לחץ שאי אפשר לעמוד בו. כל יום מישהו אחר מתקשר ורוצה את הכסף שלו ולא מעניין אותו מה קרה לך, אפשר להשתגע מזה. התחלתי הליך משפטי שבו פניתי לסיוע של משרד המשפטים וביקשתי עזרה מהמדינה".

מדינת ישראל מינתה לשלומי עורך דין שהתחיל לייצג אותו מול כל הנושים והעביר אותו תהליך של איחוד תיקים, כשקוצבים לו תשלום חודשי. במשך שלוש שנים הוא שילם כל חודש את הכסף ולא ראה אור בקצה במנהרה. הוא לא הצליח בשום עבודה ולא היה לו מנוח. גם בעבודות המזדמנות הוא הרגיש שהגיע למבוי סתום. בשלב מסוים עבד שלומי בניקיון מרכז לפגועי נפש בבני ברק. "המנהל שאל אותי לסיפור חיי והתפלא איך לא השתגעתי מזה".

לפני כחמש שנים חל המפנה. "הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר, שמונה שנים אני נמצא תחת הכונס, אין לי דרכון או חשבון בנק ואני מתחיל להישבר. אם אני לא יוצא מזה, אני מת רוחנית. אין לזה סוף. הכול בצמצום נוראי, קופת חולים, טוקמן וכדומה. יצאתי להתבודד בפארק הלאומי ברמת גן, אמרתי לאשתי: 'או שאני חוזר, או שאני לא חוזר'. התחננתי לקב"ה שיושיע אותי ויפתח לי דף חדש. פתאום קמתי עם קצת כוח ואמרתי לקב"ה: אני רוצה להקים דוכנים ברחבי הארץ. אם תוציא אותי מהחובות שלי, אקים דוכנים".

שלומי חזר הביתה עם כוחות מחודשים ולמרבה הפלא הצליח לזמן דיון מיוחד בבית המשפט המחוזי. "בבית המשפט, השופט אבי זמיר מתחיל לתשאל אותי ומבקש ממני לספר לו את סיפור חיי. עם דמעות בעיניים אני מספר לו שעשיתי כל מה שיכולתי, ולא הצלחתי. אחרי קרוב לשעה, בצעד חריג הוא פונה לנושים שהיו באולם בית המשפט ומבקש מהם למחול על החובות. הם כמובן מסרבים. בצעד מפתיע עוד יותר מחליט השופט לדחות את החלטתו". כעבור שבועיים התקשר אליו עורך הדין גיא נצר והודיע לו חגיגית: "שלומי שטרן, קום על הרגליים! השופט החליט לתת לך 'צו הפטר מלא' מכל החובות שלך". "רקדתי בבית מרוב שמחה, בוכה וצוחק".

שטרן מגלה כי הרפורמה החדשה והמהפכנית של שרת המשפטים איילת שקד בתחום חדלות הפירעון, שקובעת כי אפשר לרדוף אחרי בעל חוב 18 חודשים בלבד, מסתמכת בין השאר על פסק הדין התקדימי במקרה שלו. "כבר לא יהיה אפשר לשגע כל פושט רגל מסכן, כמו ששיגעו אותי שמונה שנים. אם בזכות פסק הדין הזה הצלחתי לעזור לאחרים, אולי היה שווה את כל הצער".

חודשיים לאחר פסק הדין פתחו שטרן ורעייתו דוכן לספרי יהדות, דיסקים ותשמישי קדושה סמוך לתחנת הרכבת בתל אביב, לאחר שזכה במכרז. "בעיקר יצאו מזה שיחות עם אלפי נוסעים מזדמנים על היהדות, לאחר שראו בדוכן כתובת מתאימה ומאירה", הוא מחייך. שלומי אף זכה לכינוי "האדמו"ר מהרכבת", בשל דמותו המיוחדת והססגונית. לפני כשנה החליטה הנהלת התחנה לצמצם את מספר הדוכנים במקום, ושטרן נאלץ לסגור את הבסטה. תוך כדי העבודה בדוכן, ליקט שלומי סיפורים מסיטואציות מרתקות עם המבקרים, ולאחר שנסגר הדוכן החליט לכרוך אותם אל ספר אחד. למרות שהדוכן כבר איננו, קשרים רבים שנוצרו במשך הזמן עדיין קיימים. עד היום מלווה שטרן קרוב למאה אנשים מהרכבת.

בימים אלה עובד שטרן על ספר חדש, ובמקביל מעביר שיחות באמונה משולבות בסיפורים מהרכבת, והצגות לילדים עם "סבי נחמן" שמלמד את הילדים לראות את הטוב אצל הזולת. בין לבין הוא מלווה לא מעט פושטי רגל. "עברתי המון עם הנושא הזה. אם בזכות מה שעברתי אני מצליח לעזור לאחרים – כנראה שהיה שווה".