שירות משותף. ארכיון
שירות משותף. ארכיוןצילום: הדס פרוש. פלאש 90

אל"מ במיל' טל בראון, מי שהיה עד לא מכבר ראש מחלקת איסוף קרבי בצה"ל, קורא לשיח מקצועי ומבוסס על עובדות ופחות על אג'נדות זרות בסוגיית שילובן של חיילות ביחידות לוחמות.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר אל"מ בראון על הפתרונות שנמצאו בתקופת שירותו לשאיפתן של חייליות לשרת ביחידות קרביות ועל השיח הראוי והנכון שצריך להיות על שולחנם של מקבלי ההחלטות בסוגיה זו.

"השיח בתקשורת בחברה ובציבוריות הישראלית חרג מגבולות הנורמה והעיסוק המקצועי בסוגיות המתבקשות", קובע בראון. "כמשקיף מהצד ומבפנים נראה לי שהשיח הפך להיות אמוציונאלי ורדוף אג'נדות שאינן מבוססות נתונים ועובדות ברות קיימא, בשעה שהשיח החשוב בעניין הזה, בהיותנו צבא העם המתבסס על מיטב הנוער, צריך להתמקד בסוגיות המקצועיות שצה"ל אמור לממש - ההגנה והניצחון. מה שישרת את זה צריך לעמוד לנגד עינינו ולא דברים אחרים".

בראון מדגיש כי אין בדבריו כדי לפגום בחשיבותם של ערכים בהיותם בסיס לחברה, "אך מאידך אני חושב התצפיתניות הפרוסות מגבול הלבנון בואכה רמת הגולן, הבקעה יו"ש וגבול מצרים והרצועה, עושות עבודת קודש.
שראוי לבחון את הדברים בראיה נכוחה מול מטרותיו ויעדיו של הצבא. שוויון אינו אומר בהכרח שהכול צריך להתבצע בדרך אחת. יש דרכים שונות לממש את הערך הזה. הפרשנות שניתנת לעיתים היא פרשנות שגויה וראוי ללמוד את פסק אליס מילר שעסק בסוגיה הזו". להערכתו של בראון בפרשה זו "המימוש לא קרה כפי שהתכוון בית המשפט".

בהקשר זה נשאל בראון אם לטעמו מעורבותו של בית המשפט בסוגיות שכאלה ראויה או שיש לקבל את ההכרעות אך ורק במסגרת הצבא. "אנחנו צבא העם, וכמי שמגדיר עצמו כיהודי ודמוקרט אני לא פוסל את ביהמ"ש מעיסוק ודיון בנושאי צבא וחברה. מן הראוי שהדברים יתנהלו גם ברובד הזה, אך שיתנהלו באופן מכובד ומקצועי ובלתי מתלהם לכיוון כלשהו, ושהשיח עצמו יהיה מגובה על ידי בעלי ידע, כלים ויכולות לעסוק בנושא. ביהמ"ש, למיטב הבנתי וידיעתי, יכול להיות גוף ראוי שמקיים שיח כזה ונותן במה לאנשי מקצוע. הייתי שמח לו בית מחוקקים וגופים נוספים ינהגו בדרך כזו וישמעו חוות דעת מקצועיות מההתחלה ועד הסוף ללא התלהמות כלל".

בהתייחסו לניסיונו שלו כמי שפיקד על מסגרות צבאיות בהן הייתה גם פלוגה מגדרית שכולה מורכבות מנשים, אומר בראון: "היחידות בהן שירתתי ועליהן פיקדתי ובהן עסקתי חלק לא מבוטל מזמני, היו יחידות איסוף קרבי שבמסגרתן פעלו נשים לוחמות להגנה על גבולות הארץ. זה נעשה בכמה דרכים ואופנים ואין בכך סוד צבאי - התצפיתניות הפרוסות מגבול הלבנון בואכה רמת הגולן, הבקעה יו"ש וגבול מצרים והרצועה, עושות עבודת קודש. ידוע לכולנו שהן מיטב בנותינו המשמשות כעיניים של המדינה ואין בילתן. אין להן כל תחליף. לא ראיתי שום גבר בחיי, כולל אני, שמסוגל לעשות את מה שהן עושות בצורה מקצועית בדבקות במשימה ובחתירה לניצחון. לא ראיתי גבר שעושה זאת ברמה ובאיכות הזו".

"בנוסף", מוסיף בראון, "הכשרנו פלוגת לוחמות בחיל האיסוף הקרבי. פלוגה בגדוד איתם בפיקוד דרום. פלוגה ותיקה שפועלת מספר שנים לא מבוטל בגבול הדרום עם מצרים וירדן, פלוגה שבה מהלוחמת הצעירה ועד המ"פ ושלל תפקידי הפלוגה, הכול מתבצע על ידי נשים לוחמות שבחרו במקצוע הזה. במעלה הדרך למדנו לעשות זאת טוב יותר תוך כדי התמודדות עם אתגרים שנתקלנו בהם, גם מההיבטים הפיזיים החברתיים והתרבותיים והאחרים. ההתמודדות עם האתגרים הללו הייתה מקצועית בליווי של אנשי מקצוע ותוך עיסוק במהות ולא בשוליים".

על עצם ההחלטה לקיים את היחידה כיחידה נשית וללא מעורבותם של גברים, מסביר בראון כי "מה שמגדיר את הדברים הללו הם היבטים פיזיולוגיים וחברתיים-תרבותיים. כשרוצים לשלב נשים כלוחמות ולא לפגוע בהיבטים שעלולים לסכן את בריאות החייל והחיילת, ולא לפגוע באופן ביצוע המשימה כך שתתבצע על הצד הטוב ביותר, חייבים לתת על זה את הדעת. לכן על פי אופי המשימות בפלוגה הנדונה יש מקום לאחד אותן ביחידה אחת, להתאים ציוד רלוונטי, להתאים להן את אופי המשימה שיתאים ליכולות הפיזיולוגיות ולאופי המשימה שלהן, כך שיוכלו לעמוד במשימה בצורה מכובדת ללא כחל ושרק מתוך ערך הניצחון. זה אפשרי אבל כשם שלא דורשים מפיל לעוף עם כנפיים כל אחד צריך לפעול לפי יכולותיו ולמצות את כישוריו".

אם כן, נשאל בראון, מדוע אותו היגיון שהוא מתאר אינו עובד בכל שדרות הצבא? מדוע עדיין קיימת חתירה להכללתן של לוחמות ביחידות הקרביות שהיו עד היום יחידות גבריות? "אני מניח שיש סיבות שונות וטובות שיוכלו לענות עליהן מעצבי המדיניות הצבאית הנוכחית. הייתי מצוי בפרטים בשעתו אבל לא כעת. למיטב הבנתי, יש שיקולים מערכתיים שונים שעלו על השולחן ונמצאים בדיון כזה או אחר ונובעים מהיקפי סד"כ, מהיבטים חברתיים שונים שנדרש לתת עליהם מענה וכיו"ב. שיקולים כאלה ואחרים יכולים להשפיע, ועם זאת נדרשים פתרונות מכילים ומקבלים ומאפשרים ומכבדים ובסופו ובתחילתו של דבר מאפשרים לצה"ל לעמוד במשימותיו. משם צריך לקבל את ההחלטות ולא להיפך".

כשנשאל אודות הנתונים אותם הוא מכיר סביב המשמעות של שילוב לוחמות ביחידות קרביות מעורבות, משמעות ללוחמות עצמן וליכולת הקרבית של היחידות לאחר השילוב הזה, מעדיף בראון שלא לדבר על נתונים אותם לטעמו על הצבא לחשוף ולפרוס, אך "באופן כללי אומר שכן, כאשר לא עושים את ההתאמות המתבקשות לצערי מקדם הפציעות יהיה גבוה יותר בקרב נשים שנבקש מהן לבצע משימות בסרגל המאמצים הגברי. על כך צריך לתת את הדעת. ישנם פיסיולוגים ומומחים בתחום הרפואה שיכולים לתמוך משמר הגבול עושה עבודת קודש ולוחמיו והלוחמות ראויות לציון והערכה, ועם זאת אופי המשימות שונה בתכלית ממשימות של חייל קרבי ביחידות השדה בצה''ל
את הנושא בצורה ברורה ושקופה בהבאת נתונים וצילומים שממחישים את ההבדלים האלה אל מול העומסים שמוטלים על הגוף. בניה לא נכונה של מסלול ההכשרה והתאמה לא נכונה למשקלים ולצרכים ולפעילויות, תביא בסופו של דבר לנזקים. זה טבעו של האדם".

בהקשר זה מעיר בראון כי נקבע גם ש"גופו של הגבר לא חסין מפציעות אך לא ניתן לעשות דיפרנסציה בפלוגה מעורבת ולהטיל את העומסים הכבדים על הגברים שמשקלם היחסי גבוה משל אישה. כשקבענו נתון של עד ארבעים אחוז ממשקל הגוף לנשיאה, אז איך מחלקים פק"לים? איך נושאים אלונקות כשהגובה הממוצע וחלוקת המשקל ומסת השריר שונים בין גבר לאישה? איך מתייחסים לסוגיות של שלד ששונה בין גבר לאישה? כל אלה צריכים לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. הדרך לעשות זאת היא בלמידה והבנה של ההבדלים והתאמה אל מול ההבדלים ובנייה של מסלולים שיהלמו את היכולת והנותנים הללו".

עוד נשאל בראון אם אינו רואה את הניסיון של לוחמות מג"ב כמודל שאולי מוכיח לצבא שאכן ניתן לקיים יחידות משותפות בקו הקדמי של הכוח הלוחם. בראון מביע הערכה לפעילות מג"ב ולוחמותיו אך עדיין רואה הבדל משמעותי בין צה"ל למג"ב. "משמר הגבול עושה עבודת קודש ולוחמיו והלוחמות ראויות לציון והערכה, ועם זאת אופי המשימות שונה בתכלית ממשימות של חייל קרבי לוחם ביחידות השדה שאנחנו מדברים עליהן בצה"ל. אין לטעמי מקום להשוות בין מלפפונים לעגבניות... אופי הפעילות של לוחמת במג"ב לא דומה לאותו ניסוי שהצבא עורך בחיל השריון, או לאופי הלחימה המתמשכת בתנאי שדה. כל מי שלחם מבין מה נדרש בעת כניסה לעזה או למבצע כזה או אחר בלבנון. כל זה שונה מפעילותם המבורכת והנחוצה ביותר של מג"ב".

מוסיף בראון ומציין כי גם במג"ב נערכת הפרדה מגדרית מסוימת: "במג"ב השכילו לעשות מהלכים מדהימים בשילוב לוחמות. לא ראיתי לוחמת ביס"מ או בימ"מ ובימ"ס, למה? אני מבין שיכול להיות שיש הבדלים בין אופי הלחימה ביחידות השונות. לכן אני מצביע כאן על דפוס שצריך להנחות אותנו על פי אופי הפעילות ואופי המשימה. שהדברים ייבחנו פונקציונאלית, ובהתאם לקבל החלטות ולא לנפנף בדגלים שאין להם מקום לנוכח פני אויב".

באשר למעורבותן של אג'נדות בשיח הזה, שיח שאמור היה להיות מקצועי לחלוטין, אומר בראון: "לצערי ישנן אג'נדות שנשמעות מפי דוברים שונים מכל גווני הקשת החברתית והפוליטית, שמובעות בקול רם בשופר כזה או אחר, ונשמעות יתר על המידה בשעה שעובדות מחקרים ונתונים הם שצריכים לבוא לידי ביטוי בקול רם ולהיות מונחים על השולחן וסביבם צריך להתקיים הדיון האמתי".

"האג'נדות הללו זו שאלה של מי צועק חזק יותר ומי דופק על השולחן באסרטיביות רבה יותר. האם כך ראוי שנתבונן ונדבר זה עם זה? האם שכחנו שכוחנו באחדותנו? האם זו לא אג'נדה מספיק חזקה? האם שכחנו לשם מה יש צבא?".