ברוב של קצת יותר מ-51 אחוזים ניצח נשיא טורקיה, ארדואן, במאבקו לשינוי החוקה ולחיזוק מעמדו כנשיא. על משמעות הניצחון ומשמעות הפער הקטן שבו הושג הניצחון הזה שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הד"ר נמרוד גורן, מומחה לטורקיה, איש האוניברסיטה העברית בירושלים.
"ארדואן השיג מה שניסה לקדם מספר לא מבוטל של שנים – שינוי שיטת הממשל והרחבת סמכויות שלו כנשיא תוך מתן אופק שיאפשר לו להמשיך בתפקידו במשך למעלה מעשרו שנים", אומר ד"ר גורן וכשהוא נשאל על הרווח של החברה הטורקית מהמהלך הוא מציין כי "החברה הטורקית מפוצלת ביחס לארדואן ומפלגתו ודרכה".
"יש לארדואן מעט יותר מחמישים אחוזי תמיכה בכל מערכת בחירות שבה הוא התמודד ב-15 השנים האחרונות". במציאות זו, מסביר ד"ר גורן ישנם הרואים בארדואן כמי שייצב את החברה הטורקית, את כלכלת טורקיה ואת מעמדה הבינלאומי של המדינה בעולם. קבוצה זו רואה בחיזוק וביצור מעמדו של ארדואן הכרח להמשך המהלך הכללי שמחזק את מעמדה של טורקיה כולה. מנגד ישנה קבוצה אחרת באוכלוסייה הרואה במהלכיו של ארדואן פגיעה בדמוקרטיה ושאיפתם היא לראות טורקיה אחרת.
באשר למשמעויות הפרקטיות של השינוי שאותו הוביל ארדואן מציין ד"ר גורן כי עד כה הממשל הטורקי הוא ממשל פרלמנטארי שבעבר עמד בראשו ראש ממשלה. בשנים האחרונות תפקיד ראש הממשלה הפך לסמלי בלבד. מכאן ואילך צפויה תפנית שבה יוכל הנשיא למנות שרים ושופטים ולהוביל תהליכי חקיקה.
השינוי ייכנס בבחירות 2009 וממנו ואילך יוכל הנשיא להיבחר לשתי קדנציות שכל אחת מהן בת חמש שנים ובסופה של הקדנציה השנייה אם יפוזר הפרלמנט יוכל הנשיא להתמודד שוב. על פי השינויים הנשיא יכהן ללא ראש ממשלה לצידו.
בהמשך הדברים נשאל ד"ר גורן עד כמה לניסיון ההפיכה שהתחולל בטורקיה הייתה השפעה על התוצאות שהושגו שם במשאל האחרון, ולדבריו קיימת השפעה שכזו שכן ארדואן הפעיל תקיפות יתר מול גורמי אופוזיציה. כמו כן "נוצרה אוירה בטורקיה שלא מאפשרת משחק דמוקרטי שווה לכל המחנות – מעצרים, סגירת כלי תקשורת והגבלות על חופש הביטוי של מתנגדי השלטון", אך מהלכים אלה כבר החלו בעבר ואינם מאפיינים רק את השנה האחרונה בטורקיה.
באשר לרוב הזעום שקיבל ארדואן ומשמעויותיו אומר גורן כי מדובר ברוב שאותו רגיל ארדואן לקבל במערכות הבחירות בהן השתתף עד כה. באשר למשמעויות של הרוב הזה הוא אומר כי הדבר אינו מעניק לו נוחות שלטונית מלאה ו"התחושה שארדואן מסתובב איתה שיש גורמים במדינה החורשים נגדו ורוקמים מזימות, זו תחושה שלא תתעמעם ואולי אפילו תתעצם".
כעת הדברים תלויים בשאלת הכיוון שאליו יוליך ארדואן את ארצו, אם להסלמה נוספת מול האיחוד האירופי, החזרת עונש המוות שנחשב לקו אדום באיחוד האירופי או מהלכים דומים שיהוו המשך לקמפיין התוקפני שניהל ארדואן בהתייחסו לאיחוד האירופי.
לדברי גורן הטענות לזיופים שנשמעו כבר בעבר נשמעות בעקבות התוצאות האחרונות ביתר שאת על ידי גורמי אופוזיציה והדבר מלמד על תחושה שהעם לא קיבל תוצאה המשקפת את רצונו. להערכתו "הדברים לא יקבלו ביטוי מעשי בשטח אבל יקרינו על השיח הציבורי סביב מהלכיו של ארדואן. הקושי של האופוזיציה הוא שאין מנהיג שאפשר להתלכד סביבו ויוכל לקרוא תיגר על שלטונו של ארדואן". לדברי גורן "גם בשנות המדיניות הפתוחה יותר כלפי האופוזיציה לא ראינו מישהו בקליבר שלו".
הפן הישראלי נעדר מקמפיין הבחירות האחרון והדבר אינו מקרי. ד"ר גורן מסביר כי הגורמים לכך היו גם ההסכמות בין ישראל לטורקיה והפיוס העולה יפה בין המדינות, וגם ההחלטה של ארדואן למקד את התבטאויותיו באיחוד האירופי. כל זאת בניגוד לקמפיינים קודמים שבהם הפנה ארדואן את שבט לשונו כלפי ישראל.