פרופ' יפה זילברשץ
פרופ' יפה זילברשץצילום: הדס פרוש, פלאש 90

התחלה: ספטמבר 53' צפון תל אביב. האב היה קבלן בניין שבנה יחד עם משפחתו את העיר העברית הראשונה. האם הייתה עקרת בית, שעם השנים נכנסה לעולם העסקים וייבאה מותגים. היא הייתה פליטת שואה מפולין, "עלתה עם עליית הנוער ב‑45'".

לימודים: היסודי בממ"ד דיזנגוף, שנשא את שם הרחוב שבו שכן. "הוא היה חמש דקות מ'כסית' ו'רוול'. יכולת ללמוד בבית ספר דתי ולראות את ההתפתחות התרבותית והמערבית של תל אביב. זה היה מרתק ומגוון. בתי קפה ובתי כנסת עמדו זה לצד זה".

תיכון צייטלין: "למדנו הרבה וברצינות. אהבתי ללמוד ולקחתי משם כישורי למידה. בית הספר היה מאוד רב-גוני. לימדו אותם רבנים חרדים לצד מורים יקים עתירי השכלה ותרבות ומורים חילוניים".

צבא: "חוויה מכוננת". הכיוון של שירות אחרי לימודים לא היה אז שכיח, "אם כי חברותיי הטובות גם התגייסו". היא שירתה כמדריכה לידיעת הארץ, מש"קית חוויה של היום. "התקופה הייתה בין מלחמת ששת הימים ליום כיפור. יכולת להגיע לכל מקום, מפרץ סואץ ושארם א-שייח, קונייטרה וכל ערי הגדה. הארץ נהייתה פתאום גדולה ומרתקת". המילואימניקים היו "טובי המומחים בגיאולוגיה, ארכיאולוגיה והיסטוריה".

האיש שאיתה: יעקב. יהלומן. "הכרנו כשהייתי חיילת והוא היה ראש מטה של ד"ר יוסף בורג". הם נישאו כשהשתחררה.

הברכה: שלושה. נעמי, רופאת שיניים, נשואה ואם לארבעה, גרה בכפר הרא"ה; חיים, יזם היי-טק, גר בתל אביב; ויעל, מוזיקאית וזמרת, נשואה וגרה בירושלים.

אקדמיה: ההתלבטות הייתה בין מוזיקה ומשפטים. "ניגנתי המון שנים בפסנתר". ובכל זאת, אחרי שהלכה לבדוק את לימודי המשפטים, בחרה בהם. "היו לי מורים נהדרים. פקולטה קטנה. פרופ' אהרן אנקר ופרופ' יעקב נאמן עטפו, טיפחו ודרבנו אותי להמשך לימודים".

המשך לימודים: אחרי התואר הראשון שלה טסה המשפחה הצעירה לארצות הברית. היא ניצלה את הזמן ולמדה לתואר שני במשפט בינלאומי באוניברסיטת ניו-יורק (NYU). "היה מדהים. אלה היו הלימודים הכי משמעותיים שחוויתי בחיי. למדתי עם גדולי עולם. עיצבתי שם מחשבה, יכולת וכוח להאמין ברצון שלי להמשיך בתחום".

הפסקת בית: למרות ההנאה הגדולה מהלימודים, עם החזרה לארץ היא דווקא בחרה לעשות הפסקה של קרוב לעשור. "היו לידות והילדים היו קטנים. אני לא מצטערת על זה לרגע, לא מבחינת הילדים וההשקעה בהם, ולא מבחינת עצמי. כל אישה צריכה לעשות מה שמתאים לה, וזה מה שהתאים לי".

דוקטורט: המחקר לתואר השלישי עסק בזכויות אדם ובאופן ספציפי בחופש התנועה, והיה מבוסס על משפט בינלאומי וחוקתי. "חיפשתי מנחה והתייעצתי עם פרופ' מהתואר הראשון שלי, ששמו אהרן ברק. הוא המליץ על המורה שלו, פרופ' הנס קלינגהופר". ההנחיה של המורה של המורה הייתה "מדהימה", אבל הוא נפטר עוד לפני שהעבודה הוגשה. "ואז ברק קיים את ההבטחה שלו, ומילא את מקומו של קלינגהופר".

הקפיצה למים: "התחלתי קריירה של מחקר והוראה ועם חיידק ניהולי. תמיד ארגנתי כנסים ופעילויות". בהמשך כיהנה כסגנית דיקן וכדיקן הפקולטה, ואחר כך חזרה למחקר. אחת מהעבודות הגדולות שלה עסקה בזכות השיבה של הפלשתינים.

המסקנה: "אין זכות ואין שיבה". כלומר, אין זכות לשיבת הערבים לבתיהם הקודמים לפי המשפט הבינלאומי. "זה היה מחקר מאוד מקצועי ולא שם אותי במקום פוליטי".

יו"ר ות"ת: אחרי שכיהנה כמשנה לנשיא אוניברסיטת בר-אילן במשך חמש שנים, נפתח התפקיד שהיא נושאת היום. היא עומדת בראש המערכת שמנווטת את התקציבים של מדינת ישראל אל מערכת ההשכלה הגבוהה. "הוזמנתי לוועדה ושטחתי בפני המראיינים שלי את האופן שבו אני רואה את עתיד עולם האקדמיה בישראל". השילוב של אקדמיה וידע משפטי עם ניסיון ניהולי, עשה את זה.

סוד הצמצום: "מערכת ההשכלה הגבוהה עברה מהפכה מדהימה וחיובית ב‑25 השנים האחרונות. היא הבינה שהיא לא יכולה להיות מועדון סגור ואליטיסטי, והיא הפכה נגישה יותר". אבל כחלק מהמהלך נפתחו יותר מדי מוסדות ומסלולים. "מטבען של מהפכות - הולכים לקיצוניות השנייה". המערכת מאזנת את עצמה כרגע, "עליה להתייצב. זה נכון לגבי כולם וגם לגבי לימודי משפטים".

משפטים: יש אינפלציה במספר הלומדים, אבל לא סוגרים תוכניות או מסלולים אלא אם הם לא מתפקדים נכון כלכלית או אקדמית. "תפקידי הוא לא להרבות במתן אישור לתוכניות חדשות". את המדיניות הכוללת היא מכנה "מתן יציבות ועומק".

מכללות לחינוך: "למכללות להוראה בכלל יש תפקיד מרכזי במערכת ההשכלה בישראל. הן עוברות עכשיו ממשרד החינוך אלינו. ילד אהוב שאנחנו שמחים לקבל". הרצון הוא לעשות את זה נכון, ולוודא שהן "עושות את העבודה בהכשרה מיטבית של המורים. מוסד קטן מאוד לא יכול להיות אקדמי, כי באקדמיה יש צורך בגיוון ואפשרות בחירה". לכן המכללות "צריכות להתאחד ביניהן או עם אוניברסיטאות".

צפירת הרגעה: "נתחשב בכל אחד ונשתדל שכולם יוכלו להמשיך לעשות את העבודה שלהם". השינויים ייעשו בצורה "מושכלת ואחראית". ועוד מילה לדתיים: "מערכת ההשכלה הגבוהה מתחשבת בכל הזרמים והקבוצות של החברה הישראלית, וגם המערכת שמכשירה מורים לא תהיה יוצאת דופן".

רמת ההשכלה בארץ: "בגדול, יש לנו מוסדות לתפארת". אוניברסיטאות "מהשורה הראשונה שיש להן שיתופי פעולה עם כל המוסדות המובילים בעולם". לכל אוניברסיטה יש מוקדי חוזק וחולשה אבל "כולם שואפים להצטיין". במל"ג-ות"ת יוצרים מינימום של סטנדרטים שלפיהם צריך להתיישר. היא מבינה את המוסדות משום שהייתה שם, בהנהלה. "אני יודעת איך פועלת הרגולציה ומה מוסד צריך כדי לשרוד". במל"ג-ות"ת יש "עובדים מאוד מקצועיים שמסייעים לאוניברסיטאות להתקדם לרצוי".

יחד ננצח: במשך שנים רבות היא הייתה יועמ"שית וחברת הנהלה של הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים. "המטרה הייתה להתארגן משפטית נגד אנטישמיות או פגיעה במדינת ישראל". למשל, "כשבתי משפט באירופה רוצים להעמיד חיילי צה"ל לדין, הארגון נותן כלים ומקבל החלטות כדי להילחם בזה".

המכון הישראלי לדמוקרטיה: הייתה שנים רבות חברה בהנהלה שלו ועשתה במסגרתו "עבודה מעניינת בתחום החוקתי, בהגדרות של דת ומדינה ומשפט בינלאומי". היא דוחה את הטענות להטיה מובנית במכון: "העבודה שלו פלורליסטית. הוא מאוד מחויב לדמוקרטיה, אבל לדמוקרטיה בראייה יהודית. נעשית שם עבודה מאוד חשובה. כמו במכון מחקר אתה מחויב לשאלות מסוימות שנמצאות על סדר היום שלו. אבל הוא מקצועי ואני לא חושבת שהוא נוטה לאג'נדה סגורה".

אם זה לא היה המסלול: בלי היסוס - "אולי מוזיקאית".

ובמגרש הביתי

בוקר טוב: משכימת קום. 5:30‑5:45, קפה ויציאה לירושלים. "מנצחת את הפקקים".

מוזיקה: הרבה. ישראלית מגוונת. בפלייליסט נמצאים עידן רייכל, עמיר בניון, אריק איינשטיין ושמוליק קראוס. "וגם הרבה קלאסית. בעיקר ווקאלית".

שבת: "משתדלים שהשולחן יהיה מלא וגדול". פעם משפחה ופעם חברים. "נמצאים הרבה בבית בשבתות. כי באמצע השבוע כמעט לא".

אוכל: חיבה גדולה ולא ממומשת לעוגות. "מתנזרת".

עתים לתורה: "לא מספיק". משתדלת לקרוא כתבים תורניים בשבתות.

פנאי: "תרבות וחברים". תרבות זה קונצרטים, סרטים והופעות של זמרים, וחברים פירושו מפגש לקפה ושיח.

אחזקת הבית: "בגדול, אני". יש עזרה בניקיונות הבית, אבל הבישול מונח על כתפיה.

מכעיס: "שבירת אמון ושקר".

דמות מופת: סבא וסבתא מצד האב. "גדלתי בביתם. הם הכוח החזק שמניע את חיי". בשניים היו "מידות טובות, נדיבות וצדקה ובית פתוח. הם יצרו 'יחד' של בני הדודים, כך שיש לי 15 אחים ולא רק שניים. מי שמצליח להעניק לך נכסים כאלה לכל החיים, הוא איתך כל הזמן".

משאלה: "בריאות".

כשתהיי גדולה: "אין פנסיה כחלום, ולכן אין חלום לפנסיה". ואם בכל זאת - "אולי מנצחת על תזמורת".

[email protected]