בני טייטלבוים
בני טייטלבויםצילום: דוד הוכברג

התחלה: לפני 48 שנים בחיפה, בשכונת אחוזה על הכרמל, "אחת השכונות היפות בארץ", למשפחה עם שלושה ילדים, "אני הסנדוויץ'".

אבא: יוסף (76), יליד חיפה. כבר יותר מחמישה עשורים עובד במכון למכשור אורתופדי. "מאבא אפשר ללמוד מה זאת צניעות אמיתית, לשמוח במה שיש ולא לקטר על מה שאין, גמילות חסד בלי מסע יחצנות ואהבה לבני האדם באשר הם".

אמא 1: טובה (74), נולדה בשנת 1942 בברטיסלבה, סלובקיה. את שנות המלחמה הסוערות העבירה בהיחבא כתינוקת בבית משפחה נוצרית בכפר נידח. בתום המלחמה הוריה שבו מהתופת, לקחו את בתם והיגרו לאוסטרליה, "הכי רחוק שהיה אפשר לברוח".

אמא 2: בגיל 18 עלתה ארצה לבדה ונישאה. "זה בדיוק סיפורו של העם היהודי". כילד טס עם משפחתו לפגוש את המשפחה הנוצרית שהצילה את אמו, מפגש שזכור כמרגש ממש. "אמא היא מופת בעיניי. מודל לבחירה בטוב, המון מוטיבציה להתקדם ולראות את החלק המלא שבכוס".

לא מפקיר יהודים: "סבי, אבא של אמא, הסתיר בבונקר שבנה במהלך ימי מלחמת העולם השנייה בתושייה ובאומץ גדול יהודים שברחו מהצורר הנאצי, והציל רבים נוספים תוך שהוא מסכן את חייו ואת חיי משפחתו".

ילדות בחיפה: תקופה מאושרת ונעימה. "גדלנו חבר'ה חילונים ודתיים יחד בשכנות טובה. שיחקנו פינג פונג בשולחן בגינה". היה חניך בבני עקיבא, שבט אלישיב כרמל. בהמשך פנה ללימודים במדרשיית נועם פרדס חנה.

ישיבת ההסדר: 'הגולן' שבחיספין. "חיפשתי מקום שאין בו הסחות דעת ופשוט יושבים ולומדים". אחרי שנה יצא לשירות צבאי בגבעתי.

לבנון: "בסוף השירות השני בשנת 89' עלינו ללבנון למוצב גלגלית, מוצב חודר באזור יפהפה אבל נורא מסוכן. היה שם פער בלתי נתפס בין יופי ופסטורליה ובין רמת המסוכנות של המקום".

מארב: "באחד הימים נסענו בנגמ"ש כשלפתע משום מקום התחילו לירות עלינו. נתקלנו במארב של מחבלים. היינו בתנאי שטח מאוד קשים. חטפתי כדור ביד ועפתי. לשנייה אתה לא קולט מה קורה. עוד חברים שלי נפצעו".

פצוע: "נפלתי בתוך הנגמ"ש. הייתי בטוח שהיד הלכה. אני זוכר הרבה דם וצעקות. שכבנו כמה דקות, ודי מהר הגיע הסמג"ד דאז משה מועלם ז"ל, שלימים נהרג באסון המסוקים. הוא הרגיע אותנו שהאירוע בשליטה. פוניתי במסוק לבית החולים בצפת".

בית ספר לתקשורת: בעקבות הפציעה שוחרר מהצבא. לאחר כמה חודשים של לימוד בישיבת הכותל בחר לפנות ללימודים במחזור השני של בית ספר לקולנוע ותקשורת 'מעלה'. "כשראיתי את הסיקור של התקשורת באינתיפאדה הראשונה נורא עיצבן אותי הפער בין מה שקרה למה שאומרים שקרה. חושב שהבחירה נבעה מהרצון להיכנס לתקשורת ולספר סיפור אחר".

ירושלים: "לצורך הלימודים ב'מעלה' הגשמתי חלום ועברתי לגור בירושלים". בשנה השלישית ללימודיו החל גם בלימודי תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטה העברית. לפרנסתו עבד בצילום, בימוי והפקה.

עושה טלוויזיה: בשנת 94' התקבל לעבודה כתחקירן בתוכנית 'מבט שני' עם מיכאל קרפין. "באותם ימים זו הייתה תוכנית דגל של התחקירנות הטלוויזיונית בישראל. עשיתי תחקירים פוליטיים, על מצב הקשישים בישראל ועוד. נהניתי מהעשייה הזאת אבל ידעתי שאני רק נושא כלים".

שדרן: אחרי ארבע שנים התוכנית ירדה. אז פגש את אברהם בן מלך שהציע לו להצטרף לקורס כתבים ברדיו. "עברתי את הקורס והתחלתי לשמש ככתב. במקביל עסקתי בהוראה במגמות תקשורת בתיכונים דתיים, וצילמתי בפרויקט תיעוד ניצולי השואה של סטיבן שפילברג".

מתעד: "נתקלתי בסיפורים קשים מנשוא של ניצולי השואה. מאוד בלט לי שתמיד בסוף הצילומים המרואיינים שיתפו בגאווה שהצליחו לקום מאשפתות ולהקים בארץ משפחה. בהחלט מסר אופטימי בתוך הסיפור העצוב הזה שנקרא שואה".

רדיו: עם הזמן הפך לכתב מן המניין ברשות השידור. "לאורך השנים הייתי כתב רווחה, כתב לענייני משפט, משטרה, פוליטי וכנסת. זאת הייתה תקופה שלא היה אינטרנט והרדיו היה מאוד חזק. הרדיו הוא כיף גדול. מדיה שמאפשרת לעסוק בתוכן ולא באיך אתה נראה".

מתחתן: בגיל 35 נישא לניצה, עורכת דין במקצועה. כיום יועצת משפטית ברמ"י (רשות מקרקעי ישראל). "מתברר ששנינו במקור חיפאים אבל לא הכרתי אותה. היא הייתה בשבט עם נפתלי בנט".

החצי השני: "ניצה היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. עזר כנגדי. יפה ומוכשרת. מצליחה לשלב גידול ילדים במקביל לקריירה דורשת, פשוט להצדיע לה".

הנחת: "בגלל שהתחתנו בגיל מאוחר יחסית הבאנו לעולם חמישה ילדים בשבע שנים". הבן הבכור מתן בן 12 וחצי, אבישי בן 11, תהל בת תשע, עדן בת שבע ומיכל הקטנה בת חמש.

תואר במשפטים: "הייתי כתב לענייני משפט בימי שיאו של השופט אהרון ברק, עם העיקרון שהכול שפיט. למעשה בית המשפט ניהל את המדינה וזה נורא קומם. בנוסף לכך החלו לעלות דיבורים על סגירת רשות השידור, אז הלכתי ללמוד משפטים במכללת קריית אונו".

פותח אופציה: את לימודי המשפטים סיים בהצלחה. "בין לבין הילדים נולדו וגם שימשתי ככתב בכנסת, אבל נלחמתי על זה בשיניים. חשבתי שאני חייב לפתוח לעצמי עוד אופציה תעסוקתית".

הכול דיבורים: בשנתיים וחצי האחרונות היה ממגישי תוכנית האקטואליה 'הכול דיבורים' ברשת ב' יחד עם עדי מאירי. "תוכנית שנוגעת בנושאים הכי בוערים. השתדלתי לייצג את עמדותיי בכבוד". סובר שהתקשורת הישראלית אינה מייצגת את מגוון הדעות בצבור. "במובן הזה הייתי די קול בודד".

עורך דין: כשכבר היה ברור שהרשות תיסגר פנה ללימודי תואר שני במשפטים בבר-אילן. במקביל התמחה שנה במשרד בירושלים, כל זאת יחד עם העבודה ברדיו. בהמשך עבר בהצלחה את מבחני הלשכה.

הרשות נסגרת: "לפני כמה שבועות נסגרה הרשות. מדובר בשבר גדול להרבה אנשים שאיבדו את מטה לחמם. היו כאלה שהתפרקו לגמרי. עובדי רשות השידור עדיין בהתאוששות מההלם".

דרך חדשה: חתם בתאגיד ככתב לענייני העולם היהודי, "נושא שמאוד מעניין אותי ומשיק לכל תחום כמעט, מפשרת הכותל דרך גיורים, חוק השבות ומה לא. נושאים שבליבת קיומנו כאן והתקשורת הישראלית לא עוסקת בהם וחבל".

רדיו מורשת: בנוסף לכך, בכל יום בשעה 12:00 מגיש יומן צהריים שמשודר ברדיו מורשת, וכן עורך יומני בוקר ברשת ב'. בימים אלו הגיש את מועמדותו לתפקיד מפקד גלי צה"ל.

אם זה לא היה המסלול: "האמת, מצטער שלא הלכתי ללמוד רפואה. מקצוע יפה בעיניי, גם דורש המון ידע והשכלה וגם עושה את הדבר החשוב של ריפוי ועזרה לאנשים".

טראומה: שנה וחצי היה בשיקום. "נשארתי עם אחוזי נכות. עוד הרבה שנים אחר כך רעש ממקור לא צפוי היה מחזיר אותי לשם. אני גם לא מסוגל שיכוונו עליי כלי נשק, אפילו לא רובה מים. אבל הכי התחדדה אצלי התובנה לא לקחת את החיים כמובנים מאליהם".

כבר לא בפרונט: "אני באופן אישי הייתי בפרונט של הפרונט והודחתי מהגשה בתאגיד, הודחתי מהמיקרופון. התחושה קשה אבל אני מקווה שהקב"ה יזמן לי עוד אתגרים מקצועיים".

ובמגרש ביתי:

בוקר טוב: משכים קום בשעה שש בבוקר. בשש ורבע בבית הכנסת. אחרי התפילה מסייע בארגון הילדים ופיזורם במקומות הלימוד, ויאללה לעבודה. לתל אביב מגיע ברכבת. מכין את יומן הצהריים של רדיו מורשת.

דיסק ברכב: נהנה להאזין לאהוד בנאי ואריק אינשטיין, "וגם את הז'אנר החדש של יונתן רזאל ואודי דוידי ודומיהם".

שבת: "שבת היא התנתקות מוחלטת מכבלי הטכנולוגיה, חריקת בלמים מהשבוע. עצירה, הורדת הילוך והתבוננות פנימה. זמן ללכידות משפחתית, לאירוח, ללימוד וכן, גם לשינה". סעודות השבת כוללות ריקודים סוערים עם הילדודס, דברי תורה וזמירות שבת.

קדימה אוכל: "המוסקה של אשתי היא פסגה קולינרית. הטעם, המרקם, הצבעים והתצורה יש בהם מזיגה של שמיים וארץ. גם פאי השוקולד מעשה ידיה הוא בבחינת 'אין לתאר'".

דמות מופת: סבי יונה אקשטיין ז"ל. "דמות היסטורית שבגבורה מילט יהודים לבונקר שבנה ודאג לכל מחסורם. הייתי שמח לפגוש אותו".

מפחיד: בפן הלאומי איבה פנימית עזה שגולשת לאלימות. "מטרידה האפשרות של מלחמת אחים קשה".

כשאהיה גדול: "אני רוצה להיות כבאי, כמובן".

לתגובות: [email protected]