היתר לפגוע?

אכזריות, בוטות ואדישות לסבל הזולת אינן דרכה של תורה. הרב יצחק גרינברג והרב יצחק אייזנר בטור אישי.

הרבנים יצחק גרינברג ויצחק אייזנר , י"א באב תשע"ז

מצעד הגאווה
מצעד הגאווה
פלאש 90

רב 'חשוב' אחרי רב 'כריזמטי' קופצים לבמה הציבורית בניסיונות נואשים להיות עוד יותר קיצונים ומרחיקים.

במאמץ ניכר, הם משפילים, מעליבים ודוחפים את אלו שקוראים לעצמם "הקהילה הגאה" אל מחוץ לחברה.

למרות זאת, הדתיים שבתוך הקהילה נשארים נאחזים בדבקות באמונתם ובמסירותם למסורת אבותיהם, ועומדים על כך שהביטויים 'הומו דתי' ו'לסבית דתיה', על אף ההתמודדות הכרוכה בזה, אינם אוקסימורונים.

לאור זאת, החליט הבית הפתוח לגאווה וסובלנות בירושלים לתת כבוד, ולהפנות את תשומת הלב לאנשים אלה, ולצעוד השבוע תחת הכותרת "דת ולהט"ב".

אף אחד, כולל הדתיים שבתוך הקהילה הגאה עצמם, אינו מצפה מרבנים או מהקהילות הדתיות, להתיר את המעשה המצומצם המתואר במקרא, שנשאר אסור.

אך מניין מצאו רבנים אלה היתר לבייש, ללעוג ולשנוא את רעיהם, שעל אף סלידתם הפומבית של "מנהיגים" רבים, מתעקשים להישאר נאמנים לחיי תורה ומצוות? אנשים אלה, הסובלים גם כך מאפליות קשות ודחייה מן החברה הכללית, יש לחבק לעודד, לקרב ולשלב. במקום זה, הלב נחמץ והבושה גוברת מחזרה מחרידה על ביטויים קשים משמוע, המדברים על סטייה ומחלה.

אכזריות, בוטות ואדישות לסבל הזולת אינן דרכה של תורה, וכנראה נובעות מחוסר הכרה ומגע עם בני האנוש, צלמי הא-לוהים, אשר הם מטיחים נגדם. הניכור והכיעור הנובעים מהרצאות פוגעניות, מעצומות מעליבות וראיונות מתנשאים, חושפים חוסר היכרות אישית עם בני האדם המקבלים את עלבונותיהם, והמתמודדים יום יום עם הפער בין זהותם הדתית לזהותם המינית.

רבנים אלה מדמים לעצמם שהם שומרים על התורה, כאשר אין הם אלא מחללים את שמה הטוב. נראה, כאשר הם שופכים את מילותיהם מלאות הארס, ההורסות ואף הקטלניות (מילולית) על הקהילה הגאה, שהם מנותקים לגמרי מהשפעתן על הציבור הישראלי, אשר נגעלים מן ההשפלה הכה בוטה ואלימה נגד אחינו ובשרינו.

כבר אמרו חכמים על התנהלות כזאת, שמי שגורם לציבור להתבייש מלומדי התורה מחלל את השם, חטא אשר לא נסלח. גם הרמב"ם כתב כנגד סגנון התנהגות כזאת "שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".

אכן, ראויים הקהילה הגאה בכלל, והדתיים שבהם בפרט, ליחס של חסד, רחמים ושלום, כמו לכל יהודי באשר הוא, ללא קשר לרמת המחויבות שלו למצוות. זאת בין בזמן שמתוך מצוקותיהם הם חשים שאין להם מוצא אלא לצעוד למען השגת יחס שוויוני והכלה, ובין כאשר הם פשוט מבקשים לחיות איתנו ולהתמזג בתוך קהילותינו.

כותבי המאמר: הרב גרינברג מארצות הברית, סופר ומחנך. הרב אייזנר הוא חבר בארגון רבני ורבניות בית הלל.