זה הזמן להתגייס לעזרת אלאור ומשפחתו. אלאור עם הוריו
זה הזמן להתגייס לעזרת אלאור ומשפחתו. אלאור עם הוריוצילום: יוני קמפינסקי

1

לחייל אלאור אזריה ומשפחתו אין מה לחפש צדק במערכת המשפט של מדינת ישראל, לא הצבאית וכנראה גם לא האזרחית.

בית המשפט הצבאי אותת לו את זה באופן ברור כאשר דחה את ערעורו פה אחד, בעוד דרישתה הנגדית של התביעה להחמיר בעונשו נדחתה ברוב דחוק של שלושה שופטים מול שניים. קשה להאמין שערעור נוסף לבית המשפט העליון יוכל להביא לזיכוי. במקרה הטוב, משאבי הזמן והכסף שיושקעו בערעור יירדו לטמיון. במקרה הגרוע, דעת המיעוט בערכאת הערעור הצבאית, שדרשה להחמיר בעונשו של אזריה, תהפוך להכרעת הדין בבית המשפט העליון.

2

במבט פרגמטי נראה שההתנהלות המשפטית של אזריה, משפחתו ותומכיו הייתה מוטעית לאורך כל הדרך. אלמלא התעקשו פרקליטיו על מעצר פתוח בגדוד ולא בכלא צבאי, אלאור היה יכול להיות אדם חופשי שכבר ריצה את עונש 18 חודשי המאסר שנגזרו עליו. ולאחר ההרשעה, אילו נהג כעצת פרקליטיו הראשונים ונמנע מלערער, כבר היו מאחוריו שישה חודשים של ריצוי העונש. עם בקשת המתקה מהרמטכ"ל, שכנראה הייתה נענית, הוא היה יכול לחגוג את חגי תשרי עם משפחתו כאסיר משוחרר.

אבל דווקא משום כך, המאבק של אלאור ומשפחתו על חפותו ועל הצדק שלו הוא עוצמתי במיוחד. משפחת אזריה, בעצם כמו רוב הציבור בישראל, מתקוממת נגד אות הקין והקלון שראשי צה"ל ומערכת המשפט הצבאית מבקשים להטביע במצחו של אלאור. הם פועלים מתוך תחושה שלאלאור נעשה עוול נורא, והם מוכנים לשלם מחיר כבד כדי להילחם על צדקתו. לכן לא בטוח כלל שאפשר לבנות על חנינה מהרמטכ"ל. ספק רב אם גדי איזנקוט, ששם על התיק הזה את כל כובד משקלו הפיקודי והמוסרי, יסכים לחון את אלאור בלי שהחייל יודה באשמתו ויביע חרטה. הרמטכ"ל רוצה ניצחון מוסרי לא רק בבית המשפט אלא גם בדעת הקהל, ואת זה ספק רב אם אלאור ומשפחתו יהיו מוכנים לתת לו.

כי החוש המוסרי הטבעי והבריא שלהם אומר להם שאלאור לא עשה שום דבר שראוי ליחס כזה ולעונש כזה. וכבר כתב הראי"ה קוק שהאינטליגנציה, כלומר שכבת האליטה האינטלקטואלית והתרבותית, טועה כאשר היא מתנשאת על ההמון הפשוט וסבורה שאין לה מה ללמוד ממנו בענייני רוח ומוסר. מי שרגילים להכריע בשאלות מוסריות על פי קטגוריות אינטלקטואליות מופשטות, עלולים לאבד את החוש המוסרי האנושי הפשוט. כן, לצ'רלי ואושרה אזריה, עם תחושת הצדק והמוסר הטבעית שלהם, יש מה ללמד את שופטיו המלומדים של בנם. יש להם גם מה ללמד את רא"ל איזנקוט וחבריו מפורום מטכ"ל, שמרוב התפלפלויות אינטלקטואליות איבדו את היכולת להזדעזע מההשוואה האווילית, המרושעת, המקוממת והמופרכת שערך סגן הרמטכ"ל הקודם בין החברה הגרמנית ערב עליית הנאציזם ובין מגמות שהוא התיימר לזהות בחברה הישראלית.

אלאור ומשפחתו עשויים להחליט שהם מרימים ידיים ומעדיפים להודות ולבקש חנינה, אבל זו תהיה הודאה מן השפה ולחוץ כדי להשיג הקלה בעונש, לא הודאה מתוך הכרה אמיתית ותחושת אשמה.

3

תחושתם של אלאור ומשפחתו היא גם תחושתו של רוב הציבור בישראל. שופטיו של אלאור הדגישו את קביעתם שהוא פעל לא מתוך תחושת סכנה אלא ממניע נקמני, דבר שלפי דעתם הוא "מעשה אסור, חמור, לא מוסרי, אשר ממיט קלון עליו ועל הצבא". אבל רוב הציבור בישראל לא מקבל את המשוואה המוסרית הזאת. כי גם אם צדקו השופטים – וכלל לא ברור שצדקו – בקביעתם שאלאור לא פעל מתוך תחושת סכנה, עדיין לא ברור בכלל שהמדד הערכי והמוסרי שלהם הוא נכון ומוצדק. לפחות כל עוד רוצחינו שנתפסים חיים זוכים לטיפול רפואי מסור, למאסר בתנאי לוקסוס, לכבוד ויקר מבני עמם ולמשכורות נדיבות שאבו-מאזן מחלק להם - אין שום דבר מוסרי בכך שמחבל שניסה לרצוח את חיילינו ייצא חי מזירת הפיגוע.

גם אין שום דבר מוסרי בכך שהרוצח המתועב של שלושת בני משפחת סולומון בנווה צוף צולם גאה ומחייך בבית החולים זמן קצר לאחר שנוטרל אך לא חוסל. והעיוות המוסרי הנורא הזה קרה גם משום שהחייל שירה בו והאזרחים שנזעקו לעזרה הפנימו את המסר, וחששו ממה שצפוי להם אם יעזו לעשות את המתבקש. בדיעבד התברר שהירייה האחת פצעה אותו קל בלבד, כך שלא ברור כלל שלא נלקח שם גם סיכון ביטחוני שלא נכון היה לקחת. אבל כשצמרת צה"ל עסוקה ברדיפה אובססיבית של חייל פשוט שווידא הריגה של מחבל בזירת פיגוע, מה הפלא שההססנות מחלחלת אל אחרון החיילים והאזרחים.

אני רוצה לשאול את רא"ל איזנקוט וחבריו במטכ"ל ובפרקליטות הצבאית: מה יותר נורא בעיניכם, מה יותר לא מוסרי, שהמחבל מחברון יצא מת מזירת הפיגוע כשהוא מת, או שהמחבל מנווה צוף יצא מזירת הטבח חי ומחייך? כמה אנרגיות השקעתם בהפקת לקחים מהתוצאה הרעה הזאת? מה עשיתם כדי לאזן את המסר המסוכן, ביטחונית ומוסרית, שיצא מתחת ידכם? לא שמענו על זה כלום, אז די ברור שלא עשיתם כלום. ואולי בכלל אתם שמחים שרוצח השלושה יצא חי, כי בכך הוכחנו את מוסריותנו. אוי לאותו מוסר.

נכון, אנחנו לא פלנגות ואי אפשר שכל חייל יפעל על דעת עצמו, נגד הפקודות ונגד דעת מפקדיו. אלאור פעל על דעת עצמו בנוכחות מפקדיו ונגד דעתם. הוא הורה הלכה בפני רבותיו. אבל זו עבירת משמעת בלבד, הא ותו לא. המעשה מצד עצמו הוא מוסרי ואינו ממיט קלון על איש. לא יותר מהמתה של נידון למוות רגע לפני הזמן הרשמי שנקבע להוצאתו להורג, ועל ידי מי שלא התמנה לכך. בכל מקרה, מה שעשה אזריה בוודאי מוסרי הרבה יותר מהאלטרנטיבה שאתם מציעים – שהמחבל יטופל במסירות על ידי מיטב רופאי ישראל ויעביר בנעימים כמה שנות כליאה, עד שייצא לחופשי בעסקת חילופי שבויים ויחזור לרצוח יהודים.

4

ולא רק השקפה מוסרית מעוותת יש כאן, אלא גם צביעות. כי אתם לא באמת מתכוונים לטפל באופן דומה בכל מי שעשה כמעשה אלאור. כי כל חייל קרבי ששירת ביו"ש יודע שמקרים של וידוא הריגה של מחבל מנוטרל קורים כל הזמן, ואיש אינו מועמד על כך לדין, ובצדק. כי ברור לגמרי שאלמלא שליחי ארגון השמאל הקיצוני 'בצלם' שצילמו את האירוע, אזריה לכל היותר היה מועמד לדין משמעתי. כי די ברור שאם היה מדובר בקצין, או אפילו בחייל פשוט אבל קצת פחות פשוט מאלאור מרמלה, אוהד בית"ר ירושלים - כנראה שהוא היה יוצא מזה בזול.

רב אלוף איזנקוט, האלוף מוטי אלמוז, הפצ"ר שרון אפק, התובע עו"ד נדב וייסמן – ניצחתם בבית המשפט ובתקשורת השמאלנית. אבל בקרב על ליבו של העם ועל ליבם של חייליכם - החייל הפשוט אלאור ובני משפחת אזריה ניצחו אתכם. ולא ברור איזה ניצחון משמעותי יותר. אתם לא חלק ממערכת דמוקרטית, לכן אי אפשר להעיף אתכם כמו שעף שר הביטחון בוגי יעלון, שניצח על המקהלה המוסרנית הצבועה שלכם. אבל תקראו סקרים ותראו מה העם שלכם חושב על מה שעשיתם.

5

אם לאלאור ומשפחתו עוד יש כוח להמשיך במאבק על צדקתם, זה הזמן להתגייס לעזרתם. אלאור הובס במשפט, אבל יכול להמשיך לנצח בקרב הציבורי.

ביום שבו אזריה ילך אל הכלא, ראוי שאלפים ורבבות ילוו אותו בצעדת מחאה המוני נגד המוסריות המסולפת והרפיסות המשפטית שמסייעות לאויבינו להפיל בנו חללים. והגיע הזמן שהימין הממוסד, הציונות הדתית והנהגת ההתיישבות ביו"ש יירתמו למענו. יותר מדי זמן ישבנו על הגדר. המאבק למניעת מעשי טבח נוראים כמו זה שקרה בנווה צוף מתנהל גם מספסל הנאשמים של אלאור אזריה, החייל הפשוט מרמלה שבא לחברון רק כדי להגן על היהודים שנמצאים שם.

לתגובות: [email protected]