ממשיכה במאבק אל האמת. קורן
ממשיכה במאבק אל האמת. קורןצילום: מרים אלסטר. פלאש 90

חברת הכנסת נורית קורן פונה לעזרת הציבור בעקבות פניה אנונימית שהגיעה אליה ובה סיפר אדם בן למעלה מתשעים שקיבל לידיו, כך הוא טוען, בראשית שנות המדינה ילד אותו גידל ואימץ. להבנתו ולהערכתו מדובר בילד מחטופי ילדי תימן.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם חברת הכנסת קורן על הבקשה והמייל שהגיע אליה והיא מספרת: "הגיע לתיבת המייל שלי סיפורו של אדם שטוען שכניצול שואה הוא הגיע לארץ וקיבל ילד מרופא חבר, וגם שהשכן קיבל ילד לגדל אותו, וכעת הוא רוצה למצוא את המשפחה הביולוגית".

"מדובר בניצול שואה שאיבד את אשתו ואת הבן שלו בשואה והתחתן כאן שוב", היא מספרת. האדם המדובר מתגורר כעת בניו זילנד ומבנו הוא ביקש לאתר את משפחתו הביולוגית. את המייל שהגיע לתיבתה של חברת הכנסת קורן כתבה נכדתו.

"אני מאמינה שהמעגל ייפרץ", אומרת קורן ומדגישה כי מדובר בעדות הדרמטית הראשונה לאחר פרסום עדותה החשובה של שלומית מליק שהייתה מטפלת ב'קדימה' וסיפרה כיצד היא עצמה הכינה ילדים למשלוח, הכינה להם תיק עם בגדים ומסמכים ולאחר מכן נאמר לה שהילדים נלקחו לבתי חולים כי היו חולים בעוד היא יודעת בוודאות שהם היו בריאים. "זו פעם ראשונה מישהו מספר שהוא היה שותף למעשה. בעקבותיה יגיעו עוד עדויות, והגיעו כבר עוד עדויות שאנחנו בודקים אותן. אנשים נותנים עדויות מכלי ראשון".

להערכתה גם העדות האנונימית שהגיעה אליה היא חלק מגל גילויים זה והאנונימיות הנשמרת במקרה זה נובעת מחששם של אנשים להיחשב כשותפים לפשע, אך היא עצמה קוראת לאנשים להגיע ולספר את הידוע להם שכן אין מגמה להאשים מישהו אלא לתת מזור למשפחות המחפשות את יקיריהן.

קורן מספרת כי עד כה נאספו במאגר ה-DNA שהקימה 1200 דגימות וכבר אותרו בעזרתן שני ילדים מאומצים שחברו למשפחותיהם הביולוגיות.

"יש בעיה קשה להביא את המאומצים. יש הרבה שלא רוצים לפתוח את התיק, יש שכועסים על המשפחה שלהם וחושבים שהם נמסרו ולא יודעים שהם נגזלו מהמשפחות, ומעולם לא ניתן אישור לאימוץ הילד. חשוב ביותר שהמאומצים ידעו זאת".

"אספר לך סיפור מאתמול – אחות במחנה עולים באה לאם לעשרה ואמרה לה תני לי אחד מהילדים, יש לך עשרה. האם ענתה לה 'יש לך עשר אצבעות, תורידי אצבע אחת, זה בסדר? לא, אז גם את הילד שלי תשאירי. גם אם הילד יחיה בתנאים קשים במעברה הוא יישאר אצלי', זו הייתה התפיסה אז".

חברת הכנסת קורן נשאלה אם היא בטוחה במהימנותו של המייל שהגיע לידיה, בעיקר לנוכח האנונימיות שאותה שומר אותו יהודי העומד לכאורה מאחורי הסיפור. לדבריה היא מאמינה שאכן מדובר בסיפור אמיתי וכדי לאשש אותו היא מבקשת מכל מי שמכיר את הסיפור לפנות אליה. זאת מעבר לעצם העלאת המודעות לסוגיה עם פרסומה של עדות נוספת של מי שהיה מעורב בלקיחת הילדים.

לקראת סוף השיחה עמה נשאלה קורן כיצד היא רואה את ההכרה שהיא מבקשת ממדינת ישראל. "החזון שלי הוא בכמה מישורים: שהפרשה תילמד בבתי הספר ויעסקו בהם בתיכונים, בחטיבות הביניים והאוניברסיטאות. מישור נוסף הוא יום מיוחד שהפרשה תצוין בבתי הספר ואולי גם יוקם מרכז שבו מוזיאון סביב הפרשה וייתן למשפחות מקום שבו יוכלו להיפגש".

להלן נוסח המייל שהגיע לידי חברת הכנסת:

"אני ניצול שואה קיבלתי את בני היחיד בשנת 53 אני נולדתי באוסטרו הונגריה בשנת 1925 עברתי 2 מחנות ואיבדתי בגיל 20 את כל משפחתי כולל אישה וילד

הגעתי לארץ בשנת 48 בגיל 23 בדרך לא דרך אלמן בודד חסר כל ותלוש פיזית ומנטלית היישר למלחמת השחרור שאותה שרדתי איכשהוא, ושאחריה נקלעתי למחנה עולים בעין שמר שם הכרתי אדם בכיר במנגנון של מפא"י דאז בשם ד"ר "ו" ז"ל שהיה גם מאוסטריה והכיר את משפחתי משם

הוא דאג לי לכל מחסורי כולל דירת שיכון בגבעתיים וסידר לי אפילו בגיל 28 אישה אלמנה שלא יכלה ללדת מסיבות שקשורות לטראומות השואה, ואחרי שנה שלא הצלחנו להביא ילדים בעצמנו ביקשנו את עצתו והוא אמר לי כך, תן לי כמה ימים ואדאג לך כמו למשפחת... ,אמרתי נו שויין מה יכול להיות מקסימום נישאר עריריים וננסה לחיות ככה. איכשהוא אחרי שבוע וחצי מגיע אלי שליח מיוחד עם ערסל ,תיק , ותינוק בן חודשיים עם עיניים ירוקות דבש וצבע עור שונה , לא שאלתי שאלות פשוט הודיתי בכל ליבי לאדון "ו" הנכבד שאפילו הגדיל לעשות ובחר לילד שם "לא מזרחי" ישראל, שרוליק, כנראה כדי לטשטש עקבות וראיות וכדי שהילד לא יגדל עם ספקות ובלבול לגבי מוצאו

אך לאחר שקראתי את הכתבה החלטתי לפתוח ולשתף כי זה פשע איום ונורא, וממרום גילי אני רוצה למות בשקט עם מצפון נקי

בני שהיום הוא בן 64 סבא לנכדים בעצמו, מכיר את הסיפור אך מעולם לא ביקש מאיתנו או מהמדינה לדעת מי הוא ומה מוצאו כי הוא גדל בסביבה טובה וקיבל כל מה שהיה צריך, אפילו שאימו ז"ל הייתה קרירה ומרירה ולא היוותה עבורו אימא ראויה, סבלה מדיכאון וחוליים רעים ומתה צעירה בגיל 47

בכל אופן הודעתי לו שיש לו חודש לעשות מעשה ולחפש את משפחתו או שאין ירושה, כך הנחתי את העו"ד ואת הנוטריון ברגע זה

אציין כי אני היום בן 92 וחי בניו זילנד ב20 השנים האחרונות. עוד רגע יכול למות בוש ונכלם המום וכואב שכל זה קרה בחסות הממשלה, ללא ידיעת ההורים הביולוגיים בלי אישורם ובלי אפשרות לפגוש אותם גם אחרי גיל 18, כי אין נתונים בשום מקום. וחייב לתקן את זה איכשהוא עוד היום לפני שכולם ימותו כולל הילדים עצמם שרובם מעל גיל 55

נכתב ע"י נכדתי (הלא ביולוגית)"