בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם ניצן חן

בן 53. תושב ירושלים. נשוי לאילנה, אב לשלוש בנות. ראש לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ), עיתונאי ומרצה

רבקי גולדפינגר , ט"ז באלול תשע"ז

ניצן חן
ניצן חן
צילום: מרים צחי

התחלה: נולד וגדל בירושלים. דור שביעי בירושלים. "אני ירושלמי אסלי, עם הבדיחות הירושלמיות, הדיבור והעגה הירושלמיים. גדלתי במשפחה שכולה ירושלמיות במובן הטהור של המילה".

שכונת הבוכרים: "הייתה לי ילדות ירושלמית רגילה ונעימה עם הרבה חיבור למורשת בית סבא ואבא. בליל שבת היינו הולכים עם אבא לבית הכנסת ואומרים את שירת הבקשות והפיוטים".

אבא: משה חן (חבה), בן 86. עיתונאי ואיש רדיו לשעבר. עבד שנים רבות בקול ישראל וכתב כעשרה ספרים, רובם בנושא מורשת ישראל. "איש יקר. למדתי ממנו כל כך הרבה".

אמא: חבצלת בת 76. שימשה ראש לשכת מנהל מכללת אמונה. "אישה חזקה, דעתנית ועוצמתית, שידעה לשלב גידול ילדים ועשיית חסד יחד עם קריירה בשירות הציבורי. גם היום, כשהיא חובקת נכדים ונינים, לא נס ליחה".

תיכון: בשנה הראשונה למד בבית הספר הדתי הימלפרב. בכיתה י' עבר לישיבת בני עקיבא אור עציון. "אהבתי את הישיבה, את הר"מים, את החברים. עד היום אני שומר על קשר הדוק עם חלק מהם".

גמרא: "ציון 10 היחיד שקיבלתי בבגרות היה בגמרא. מאוד אהבתי את המקצוע הזה. ואם יש משהו שמאפיין אותי, שאני דורש, ומקשה וחוקר לעומק - זה הכול נובע מהתלמוד".

מרכזניק: עם סיום לימודיו בישיבת אור עציון למד כעשרה חודשים בישיבת מרכז הרב. "רציתי שנת חיזוק". בהמשך התגייס לשירות רגיל בחיל התותחנים.

מלחמה: "מיד לאחר הטירונות פרצה מלחמת לבנון הראשונה. שלושה חודשים לא הגעתי הביתה. חטפנו קטיושות בפגיעה ישירה, וחבר טוב שלי נהרג ממנה. זה אירוע שמלווה אותי עד עצם היום הזה".

אקדמיה: בוגר תואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ובמשפטים בקריה האקדמית אונו, וכן תואר שני במדיניות ציבורית למנהלים מהאוניברסיטה העברית.

עיתונאי קטן: "מילדות רציתי להיות עיתונאי וכתב טלוויזיה". בגיל 13 נטל חלק בתוכניות רדיו ברשת א'. "כבר אז הרגשתי שזה התחום שאני רוצה לעסוק בו. אני בן של עיתונאי, וכנער התלוויתי אליו לעבודה ונחשפתי לעולם הזה".

קורס כתבים: לאחר שהתקבל לקורס כתבים מיוחד ברשות השידור, צלל לעבודה העיתונאית. "מאז אני 28 שנים בתפקידי עיתונות, טלוויזיה, תקשורת ומה שביניהן".

רשות השידור: "הייתי במגוון תפקידים, התחלתי ככתב זוטר והמשכתי בסיקור בשורה ארוכה של תחומים ככתב שטחים, כתב לענייני מתיישבים, כתב פוליטי, עורך מהדורת החדשות 'מבט', ותפקידי האחרון - מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון".

כתב לענייני דתות: "התפקיד הכי משמעותי בשבילי. ליוויתי מקרוב את תקופת הקמתה של ש"ס. את המאבקים בתוכה ובינה לבין הציבור הדתי-לאומי. תחום מרתק ממש".

תצא בחוץ: יותר מהכול נחקק בזיכרון הקולקטיבי האירוע שבו הרב עובדיה יוסף קרא לעברו "תצא בחוץ". התקרית התרחשה במסיבת עיתונאים ביום שבו בית המשפט המחוזי גזר על אריה דרעי ארבע שנות מאסר. חן הפנה שאלות נוקבות והרב עובדיה קרא לעברו בכעס: "זה עוין זה. תצא בחוץ", ומסיבת העיתונאים התפוצצה.

הפיוס: "אני הייתי מאוד נרגש ממה שקרה. הרב עובדיה היה נשוא הסיקור שלי, לכן קרע כזה היה קושי מקצועי וגם תרבותי. הסולחה הייתה שעתיים אחרי כן. הייתה התנצלות הדדית, יישרנו את ההדורים. אפילו קיבלתי כמה צ'אפחות בלחי".

הביוגרפיה: יחד עם אנשיל פפר מ'הארץ' כתב את הספר 'מרן - עובדיה יוסף', הביוגרפיה על מנהיגה הרוחני של ש"ס. "במשך ארבע שנים זכיתי פעם בשבוע לפגישה אישית רק הוא ואני בחדר סגור".

זיכרון פנומנלי: "רגע אחד שלא אשכח מהרב: בחרתי קטע מסוים מהכוזרי והוא - בספרייה העצומה שלו עם כמעט 50,000 ספרים - ידע היכן בדיוק הספר נמצא ובאיזה עמוד כתוב הקטע הספציפי. הייתי בהלם. היה לו זיכרון פנומנלי".

החצי השני: אילנה, עורכת דין במשטרת ישראל. שירתה במגוון תפקידים משפטיים באגף המודיעין, החקירות והתביעות. "אבל עיקר עבודתה בחינוך בנותינו לערכיות, מצוינות, אהבת הזולת וקבלת האחר".

הנחת: שלוש בנות. "למרות שמאוד רציתי בן זכר ואפילו קיבלתי שלוש ברכות מרבנים ומקובלים ידועים, אני גאה בשלוש בנותיי המקסימות". הבת הבכורה ענבל סיימה לאחרונה שירות צבאי בחיל החינוך. אחריה איילת, מסיימת בימים אלה שירות לאומי במשרד הביטחון, ובת הזקונים טלי, תלמידת כיתה ט' במדרשית הרטמן לבנות.

הכיפה: חובש כיפה סרוגה. "היו שנים שלא חייתי איתה בשלום, לאחר רצח רבין ז"ל, בעיקר כי היא קטלגה אותי כמי שמשתייך למגזר מסוים, כשבתור עיתונאי שאפתי להשתלבות בתקשורת הכללית. אבל כשהתבגרתי הבנתי שהכיפה היא ביטוי אישי לרצון לאורח חיים שיש בו מימד של קדושה, אף כי ברור לי שלא כל מי שיש לו כיפה הוא מלאך".

הערוץ הראשון: "היה לי עצוב לחזות בגסיסתה של רשות השידור. בעיניי שידור ציבורי איכותי ורציני הוא אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה. כולי תקווה שתאגיד השידור הציבורי ישכיל לבדל את עצמו מהערוצים המסחריים ויתחבר לקהלים חדשים בלי לפזול לעבר הרייטינג".

לע"מ: "יחידה קטנה אך איכותית, שעובדיה פועלים ללא לאות מול התקשורת הזרה בישראל, במטרה לשפר את תדמיתה של ישראל בסיקור היומיומי של כתבי החוץ. השבוע למשל נקיים סיור סליחות בירושלים, שנרשמו אליו כבר עשרות עיתונאים מכל העולם".

אלג'זירה: "לצערי, לאחרונה הצטברו בה דיווחים שאינם עומדים באמת מידה עובדתית ומקצועית. האתגר שלנו הוא או לסגור את סניפה בישראל ככל שהדבר יתאפשר מבחינה משפטית, או להחזיר את כתביה ושדריה לתלם של עיתונות מדווחת ומסקרת, ולא שקרית ומסיתה".

יש גבול: "דבר אחד בטוח, עיתונאים זרים ברשת שיתמכו או יביעו אהדה להתנגדות מזוינת על עצם קיומה של מדינת ישראל, נשלול מהם את תעודת העיתונאי באופן מיידי".

אם זה לא היה המסלול: "אם לא הייתי מתקבל לקורס כתבים ברשות השידור, הייתם בוודאי מוצאים אותי מכהן כראש קהילה קטנה בתפוצות. קורא בתורה, עורך חופות וקידושין, נותן דרשות, ומנסה להנחיל בלבבות של אחינו בגולה קצת יידישקייט ופיוטים מבית אבא".

אובייקטיביות בתקשורת: "שנים האמנתי שעיתונאי הגון משאיר את דעותיו במגירה, ומתמקד בדיווחיו אך ורק בהעברת מידע לציבור בלי אג'נדה אישית. היום המצב שונה, לטוב ולרע. אין כיום אובייקטיביות בתקשורת וכל עיתונאי, מגיש או עורך מביא עמו את עולם הערכים שלו".

הרב עובדיה: "יחיד בדורו. יכולת פנומנלית להגדיר מושגים, לבאר אותם, גאון ופוסק נועז שמסוגל להתעסק בסוגיות הלכתיות סבוכות. מצד שני, הוא היה פוליטיקאי שהתבטא במילים בוטות כלפי היריבים הפוליטיים שלו, ובעיניי הוא החמצה גדולה, כי בלי הפוליטיקה הוא היה נשאר גדול הדור גם לדורות הבאים".

במגרש הביתי:

בוקר טוב: קם בסביבות השעה שש, כדי להספיק להניח תפילין ולצאת להליכה ספורטיבית של שעה. אחר כך מעיר את הבת, ואז מתחיל לעבור על העיתונים. שותה קפה ראשון של בוקר, מאזין לגלי צה"ל ולקול ישראל ואז יוצא למשרד. "אני עובר על הכתבות בעיתונות הזרה ומנסה למזער נזקים".

דיסק ברכב: "בדרך כלל מזפזפ בין גל"צ לרשת ב' ולעיתים אף מקשיב לגלי ישראל. בשעות הערב, בדרכי הביתה, אני נרגע עם יעקב שוואקי ואברהם פריד".

שבת: "פסק זמן מהמרוץ המטורף והלחצים הגדולים של ימי החול. זמן למשפחה וחברים, לדיבור רגוע תוך כדי טעימה מעולם רוחני יותר. וכמובן, ליהנות מהמטעמים של אמי, שהיא בשלנית בחסד".

מאכל אהוב: תכירו את הטבית – תבשיל עוף עם אורז שאמו חבצלת מכינה לכבוד שבת. "טעם גן עדן. מונח בתוך סיר רחב על פלטה לוהטת מכוסה בשמיכה. זה מתבשל במשך הלילה וממלא את הבית בניחוחות של ילדות".

משאלה: "שנלמד להקשיב אחד לשני, שנשכיל להכיל את האחר גם אם אנחנו חולקים על דרכו ומשנתו ושנחפש תמיד את המשותף ולא את המפריד והמפלג".

מפחיד: "לצאת לפנסיה. רוצה להישאר עד יום מותי בעשייה מלאה ומשמעותית. שלא יהיה רגע דל ומשעמם".

דמות מופת: אביו משה חן. "האיש החכם, הצנוע והמקסים ביותר שאני מכיר. כל מה שאני יודע ומנסה לקיים בסגנון 'תורה עם דרך ארץ' זה בזכותו. צירוף נדיר של איש עשייה עם יכולות לצד צניעות אמיתית של מי ששמח בחלקו".

כשאהיה גדול: "פשוט לא להפסיק בעשייה ובעיקר לעשות טוב. למשפחתי, לקהילה ולחברה בישראל".

rivki@besheva.co.il