צה"ל: אוהבים אותך, אבל אתה לא בריא

"אם ללוחמת לא יספיקו ארבע מחסניות בקרב... אז הקרב כבר הוכרע", קובע תא"ל כהנא. מה לא עושים בשביל לרצות את הפמיניסטיות. דעה

גיל רונן , כ"ז באלול תשע"ז

חיילי צה"ל
חיילי צה"ל
צילום: פלאש 90

איך אפשר שלא לאהוב את צה"ל? אחרי קרוב לאלפיים שנה בהם התרגלנו ליהודים שחוטפים מכות ומתכופפים, ייסדנו כוח לוחם, חסון, חמוש. הפייטרים שלנו במדי הזית הם גאוותנו הגדולה ביותר.

אוהבים את צה"ל כי אי אפשר שלא, אבל חייבים להודות שאחזה בו מחלה קשה, מסוכנת מאוד. אם זה לא היה אמיתי, אפשר היה לחשוב שתא"ל מרדכי כהנא, מפקד מערך האיסוף הקרבי, עושה הסבה לתחום כתיבת ההומורסקות.

ב"ידיעות אחרונות" התבשרנו הבוקר על "הקלה דרמטית במסלול ההכשרה של הגדודים המעורבים לבנים ולבנות בצה"ל". הוחלט "לבטל את בוחן המסלול בטירונות ואת מעבר קיר הטיפוס שהיה מכשול עיקרי עבור הבנות".

"עד היום נמתחה ביקורת על כך שהבנות זכו להקלות במעבר הקיר — בין אם במעבר על קיר נמוך יותר או בסיוע במעבר באמצעות ספסל", נכתב שם. ביקורת זו החלה במדור "הקרב על המשפחה" בערוץ 7, כזכור – בו חשפנו לראשונה את קיומו של הספסל שמגחיך את הטענות לגבי שוויון בין בנים ובנות בצבא.

גם מחסניות לא צריך

חצי שנה מאוחר יותר, נכתב הבוקר, לאחר שהספסל "הפך לסמל לביקורת" על המסגרות הקרביות לבנות, ומאות אלפי ישראלים נחשפו לקיומו (אבל לא דרך ערוצי תקשורת "המיינסטרים", כמובן) – החליט מישהו בצה"ל להתמודד איתו, לא על ידי העלמתו, אלא פשוט – ע"י העלמת הקיר כולו.

תא"ל כהנא הסביר למפקדים כי מבחינתו אין צורך גם בבוחן מסלול. אם כבר, אז כבר. עוד מתברר כי ערך הקלות נוספות עבור הבנות "במטרה להגביר את רמת ה'שרידות' שלהן ביחידות הלוחמות". כלומר, הסרגלים מותאמים לשרידות הבנות בימי שלום – על חשבון השרידות במלחמה.

כהנא, מתברר, אישר לפני חצי שנה את צמצום מספר המחסניות באפוד לבנות מ־6 ל־4, באומרו: "אם ללוחמת לא יספיקו 4 מחסניות בקרב, כשלצידן גם לוחמים ולוחמות, אז הקרב כבר הוכרע... כשהייתי מפקד אגוז נלחמנו בלבנון השנייה יותר מ־30 יום ולא היה לוחם אחד שהמחסניות באפוד לא הספיקו לו".

לוחמות
צילום: פלאש 90

התירוצים המצחיקים האלה מצטרפים לשורה של צעדים מביכים שצה"ל נוקט כדי להסוות את הפדיחה הגדולה של בנות בקרבי. אל"מ (מיל) רז שגיא מדבר כבר שנים על טכניקות "אימונים מטשטשי הבדלים" שנועדו להסוות את הפער בין בנים ובנות. איך מסתירים את זה שבנים צועדים ורצים מהר יותר? הולכים במעגלים במקום בקווים ישרים, וככה קשה יותר לדעת מי נמצא בהקפה השביעית שלו ומי נמצאת רק בהקפה השלישית. זה אמיתי, רבותי.

כל הרציונל נזרק לפח

וידוי: רוב השירות שלי היה ביחידה לא קרבית. הגעתי לדרגת סמ"ר, והכי קרבי שאי פעם הייתי זה מפקד יחידת הגמ"ר במילואים, ונהג טנק בשלב המקצועות. אבל גם הדיוט כמוני יודע שאין שום הסבר רציונלי להתנהגות של צה"ל בנושא הבנות בקרבי.

להזכירכם: הטירונות נועדה לא רק להכשיר את הלוחמים ללחימה ע"י פיתוח מיומנויות ספציפיות באופן ישיר אלא גם לפתח כושר קרבי, רוח יחידה, קשיחות, ומשמעת. הרעיון הוא לדחוף את החיילים אל קצה היכולת שלהם ולהפוך אותם ללוחמים קטלניים. האמירות של תא"ל כהנא פירושן, למעשה, שכל הרציונל שעומד מאחורי אימונים קרביים מזה אלפי שנים מושלך לפח.

התוצאות של התעלולים האלה אינן מצחיקות כלל וכלל. שהרי אנו מדוּוחים גם על ירידה במוטיבציה של הבנים לשרת ביחידות החוד, ועלייה במוטיבציה לשרת לצד הבנות. צודקים הבנים: אם השירות הקרבי ממילא הפך לבדיחה, בואו נעביר אותו בצורה הנעימה ביותר.

אם גם המוטיבציה לשירות הקרבי צונחת, במה נשאר לנו להיאחז?

להתעורר

אז מה יכול לגרום לאנשים טובים במדים, קצינים בכירים ונועזים, לפגוע ככה בצבא העברי האהוב שלנו? יש רק הסבר אחד, וזו השתלטותו של ג'וק פוליטי מסוג שחשבנו שלא יכול להיות קיים. סוג של שילוב בין שטיפת מוח לסחיטה באיומים. אין שום הסבר אחר. נסו בכל הכוח למצוא הסבר אחר ולא תמצאו. הדבר היחידי שיכול לגרום לקצינים בכירים לקבל החלטות כל כך אבסורדיות הוא שכוח חתרני כלשהו, עויין לחלוטין, מצליח לשבש להם את המחשבה ובו-זמנית גם להפחיד אותם. ואנחנו יודעים גם איך קוראים לכוח הזה. מתחיל ב"פמי", מסתיים ב"ניזם", והמהדרין מוסיפים "קיצוני" או "רדיקלי" כדי לא להכתים גם אנשים מתונים.

נורא קשה להתמודד עם שטיפת המוח הזו. רובנו לא מסוגלים, לא רוצים, פשוט רוצים להמשיך לחיות את החיים בנוחות. לא לחשוב מחדש על דברים שחינכו אותנו מינקות שהם עובדות שאין עליהן עוררין. אף אחד לא רוצה שיקראו לו "שוביניסט" או "מיזוגן". אף אישה לא רוצה להתמודד עם ההשלכות של הוקעת הפמיניזם, על דימויה העצמי, על חייה האישיים ועל ההחלטות שכבר קיבלה.

אבל חברים וחברות: אין מנוס. כשהצבא אשכרה יורה לעצמו ברגל שוב ושוב ושוב, חייבים לעשות את המאמץ הזה. חייבים לתפוס אומץ ולהתחיל לפחד מהאפשרות שנובס בקרב, יותר מכפי שאנחנו פוחדים מזעמן של הפמיניסטיות.

יש במדינה הזו מספיק אנשים טובים בעמדות כוח, מספיק אישי ציבור, אנשי תקשורת ובעלי אמצעים אחרים, כדי לשים סוף להשתוללות של הרוח הרעה והמוטרפת הזו. הפמיניזם הרדיקלי שולט בערוצי המיינסטרים. אנחנו נלחמים לחימת גרילה, דרך ערוצים אלטרנטיביים, פייסבוק, סרטונים ועוד. פה ושם אנחנו מצליחים להכריח את הצבא להתייחס לביקורת שלנו (ע"ע הספסל) אבל אנחנו עדיין קטנים מדי.

עוד אנשים טובים ובעלי יכולות צריכים להצטרף לכוחות שנלחמים בהשפעת הפמיניזם הרדיקלי על הצבא (הפורום לחוסן צה"ל, אחים לנשק) ובפמיניזם הרדיקלי הפוליטי בכלל (תנועת המשפחה). אתם יודעים מי אתם. התגייסו לשורותינו כדי שנוכל לעבור את הקיר הזה.

הכותב הוא יו"ר תנועת המשפחה