44 שנה אחרי
מפקד המחלקה עלה שוב על הסרבל

תא"ל (מיל') שמוליק יכין, שיריונר ותיק וגאה, חזר לפלוגה 44 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים ופיקד על טנק לראשונה מאז שחרורו מצה"ל.

עדו בן פורת , ט' בתשרי תשע"ח

מפקד המחלקה מיום כיפור עלה על הסרבל
מפקד המחלקה מיום כיפור עלה על הסרבל
דובר צהל



טוען....

לחטיבה 188 נודע תפקיד משמעותי בלחימת צה''ל נגד הסורים במלחמת יום הכיפורים,

ביממה הראשונה למלחמה ההיא, לפני 22 שנים, ספגה החטיבה מכה קשה כאשר איבדה משדרת הפיקוד הבכיר של החטיבה, אך הצליחה לבלום את הכוחות הסוריים מלכבוש את רמת הגולן.

מפקד פלוגה ח' של גדוד 74 אשר יושבת כיום ברמת הגולן, סרן גיא דיין, החליט להביא אל חייליו את מי שהיה מפקד מחלקה בפלוגה זו במלחמת יום הכיפורים, תא"ל (מיל') שמוליק יכין, בן 65 מאורנית.

שמוליק חזר לימי שירותו בחיל השריון ופיקד על שני טנקים בביצוע ירי, סיפר לחיילים על חוויותיו מהמלחמה והעביר להם את מסריו בתור שריונר גאה אשר גדל בצבא והמשיך למגוון תפקידים בצה"ל עד לדרגת תת אלוף.

"קודם כל, כשגיא המ"פ התקשר אלי לפני כמה שבועות, אז התשובה שלי לפני שהוא הספיק לדבר הייתה 'בוודאי שכן', כי בתור אזרח, עוד מעט אזרח ותיק במדינה, בתור איש צבא לשעבר ולוחם לשעבר, השיח עם הלוחמים הצעירים הוא דבר שצריך להיעשות", סיפר שמוליק ללוחמי פלוגה ח'.


אני עולה לעמדה. כל המישור לפנינו מלא בטנקים, נגמ"שים ומשאיות שנוסעים לכיווננו. אנחנו מתחילים להשמיד מטרות ורק הטנק שלי לא פוגע באף מטרה
"אני רוצה קודם כל להגיד לכם החיילים- אתם האנשים הכי חשובים במדינת ישראל. לוחמים בכלל, טנקיסטים במיוחד. כי בכל תולדות עם ישראל מי שהציל את המדינה הזו אלה מי שבאמת עומד, נלחם, עוצר את האויב ומגן על המשפחות שלנו ועל האזרחים, זה אתם לדורותיכם. זה אתם היום, זה אני פעם, זה ההורים שלי בתקופה של מלחמת השחרור ואחריה".

כלוחם וכטנקיסט ביקש שמוליק לומר ללוחמים ''אני מקווה ויודע שחלקכם הלא קטן קרא את 'על בלימה'. ספר לא קל, אבל ספר שמתאר את תולדות החטיבה בעיקר בקרבות הבלימה במלחמת יום הכיפורים. ואתם תראו שהחטיבה עשתה את מה שהיא עשתה ובעצם היתה הראשונה לבלום את הסורים על קו הגבול והיא שילמה ביוקר על זה. אך בזכותה, שאר הסדיר- חטיבה 7 ואחרי זה המילואימניקים, יכלו להדוף את הסורים מחוץ לגבולות רמת הגולן והחטיבה עשתה את זה בזכות שני דברים.

"הדבר הראשון זה דבקות במשימה. המשימה שלנו לעמוד ולהגן ולא לתת לאף סורי לעבור. ואנשים עשו את זה, ועשו את זה עד כלות", סיפר שמוליק. ''הדבר השני זה המקצוענות. במלחמה יש המון גורמים שאין שליטה עליהם. יש גורם אחד מרכזי שהוא יהיה זה שאחראי להוציא אתכם מהצרות שלכן וגם לאפשר לכם לבצע את המשימה הזו וזו המקצוענות''.

טנק במלחמת יום הכיפורים
ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

הקצין הוותיק הדגיש בפני הלוחמים, ''עכשיו אתם התחלתם תקופת אימון. תזכרו, חשוב להגיע לרמה הכי גבוהה שיכולה להיות, כי אולי ביום מן הימים זה מה שיעשה לכם את ההבדל בין להיות לבין לחדול. נשאלתי לא פעם במשך השנים, 'שמוליק, איך עמדת עם מחלקה, עם פלוגה מצומצמת, על ציר קונטרה-דמשק ועצרת התקפות גדודיות ואפילו חטיבה שלמה. איך לא הסתובבת והלכת אחורנית?'

"אמרתי להם 'מה זאת אומרת, זו בכלל לא שאלה. אנחנו היינו הטנקיסטים הכי טובים בעולם, הגענו לרמה הכי גבוהה שיכולה להיות'. הרמה תעזור לכם לשמור עלינו וגם על עצמכם", אמר.

בשלב זה, שמוליק שיחזר את מה שאירע אז לפני 44 שנים. ''המלחמה התחילה ביום הכיפורים. המחלקה יושבת לבד עם איש חוליה טכנית וחובש על ה'בוסטר'. למעלה. ואתם יודעים, מספיק חייל אחד דתי וכולם צמים. אנחנו בכוננות על הטנקים כבר מיום שישי וביום שבת בבוקר מגיע המג"ד יאיר נפשי ואומר: 'חברים, במוצאי שבת הולך להיפתח יום קרב גדול'.

''הוא אומר לי 'תשכנע את החבר'ה לאכול, כי זה פיקוח נפש. אם לא אכלת ולא שתית, אז כשמגיע הרגע
תפס אותי קצין המודיעין שלנו ואומר לי 'המח"ט נהרג, הסמח"ט נהרג, קצין האג"ם נהרג, המ"פ שלך נהרג'. ואני התיישבתי עם הראש בין הידיים ואמרתי מה, מה הלאה
של התותחן לשים את הצלב על המטרה, הסיכויים שלו לפספס הם יותר גדולים'. חזרתי לחיילים, הסברתי להם את המצב ועשינו ארוחה. אנחנו יורדים מהטנקים לאכול. ואז פתאום ב-13:50 אנחנו שומעים שריקות מטוסים מעל הראש, מתחילים ליפול פגזים מסביב''.

לדבריו החבר'ה היו מתורגלים, ולא היה צריך להוסיף שום מילה, ''דברים שתרגלנו אותם עשרות פעמים לפני כן. הם קפצו ותוך פחות מ-30 שניות עברו משולחן אוכל לטנק בתנועה. שלושה טנקים רצים בדרך מהבוסטר ונוסעים שני קילומטרים מזרחה, ואותי כקצין שלא היה תחת אש לפני כן, דבר אחד עניין אותי: אני נכנס לאש, איך אני אהיה מול החיילים שלי? שלא אעשה פשלות.

''אני נוסע קדימה ועולה לעמדה. כל המישור לפנינו מלא בטנקים, נגמ"שים ומשאיות שנוסעים לכיווננו. אנחנו מתחילים להשמיד מטרות. שני הטנקים שלצדי מתחילים להעלות מטרות באש, ורק הטנק שלי לא פוגע באף מטרה. ידוע שאם התותחן לא פוגע, כל הצוות לא שווה. ואז על הגשר נוסע נגמ"ש עם חי"רניקים שנושאים בידיהם קלצ'ניקובים באוויר כ-400 מטר מאיתנו, מרחק מאוד קרוב כשזה נוגע לטנקים. אני נותן פקודה לתותחן שלי ויוצא פגז, והנגמ"ש מתפזר לכל הכיוונים''.

שמוליק סיפר כי ביממה הראשונה הבין ששדרת הפיקוד הראשונה של החטיבה נהרגה כמעט כולה, ''נסעתי לאזור קונטרה למלא תחמושת. תפס אותי קצין המודיעין שלנו ואומר לי 'המח"ט נהרג, הסמח"ט נהרג, קצין האג"ם נהרג, המ"פ שלך נהרג'. ואני התיישבתי עם הראש בין הידיים ואמרתי מה, מה הלאה.

''סמל המחלקה שלי שלא ידע מה סיפרו לי, אמר לי 'יכין מה אתה חולם פה, יאללה חזרה לעמדות'. חזרנו לעמדות ועברו עלינו יומיים נוספים של לחימה''.

לוחמי יום כיפור
צילום: רון אילן. לע"מ

היום השלישי, הוא מעיד, היה היום קשה ביותר במלחמה. ''מי שרוצה לתאר מה זו מלחמה, על היום הזה הוא יספר. אנחנו בעמדות והמג"ד שנמצא על הבוסטר קילומטר וחצי מאחוריי עם טנק שהתותח שלו לא תקין, עושה ניסוי כלים ומתוך הערפילים של הבוקר הוא יורה, ויורים כנגדו כמה צרורות חזרה. כשהערפל קצת התפזר, הוא רואה למטה טנק ושני נגמ"שים על ציר המים ואומר לי '3, שלח כלי שיטפל בבעיה'.

''אני למדתי שטנק לא שולחים לבד. שלחתי את מ"מ 2 שנפצע, טיפלו בו ולאחר מכן ארגן לעצמו צוות והצטרף אלי. הם נסעו קילומטר וחצי אחורנית ואז קורא אלי המ"מ בקשר 'ביצעתי את המשימה נא חזרה לעמדות'. אחרי זה שקט ואחרי דקה '3 כאן 3 ב. 2 חטף פגיעה'. אני ניגש לראות אם נשאר מישהו לחלץ אותו. אחרי עוד פרק זמן קצר הוא אומר לי שהוא מצא את התותחן, שהוא היחידי שנשאר''.

''בדיעבד זה לא היה נכון. הנהג עשה עצמו מת וחזר אלינו בלילה. אני אומר '3 ב אני נע חזרה לעמדות, הכל מאחוריי'. ואז אני שומע בום נוראי, והמג"ד שהיה מאחוריי קורא לי בקשר: '3 ב חטף פגיעה והתפוצץ'. אני בלי לחשוב הרבה מסובב את הטנק ומתחיל לנסוע אחורנית. כלומר מערבה. לאחר שאני מספיק לנסוע כמה מאות מטר, עוצר אותי ואומר לי '3 עצור, השטח מלא חי"ר וציידי טנקים, אם אתה תכנס לשטח אתה תושמד. חזור לעמדות'. אני חוזר לעמדות, מסתכל מזרחה ורואה שפתאום עולה ענן גדול של אבק ועשן.


הוא אמר לי 'אם אתה תיכנס לשטח אתה תושמד. חזור לעמדות'. אני חוזר לעמדות, מסתכל מזרחה ורואה שפתאום עולה ענן גדול של אבק ועשן
''אני מרים משקפת והמחזה שנגלה לעיניי זה עדרים עדרים של טנקים ונגמ"שים נוסעים לכיוון שלנו. זו הייתה ההתקפה הסורית האחרונה בסדר גודל של דיוויזיה שלמה שתוקפת אותנו. הדיוויזיה הזו נעה לכיוון עמק הבכא, כשהאף הדרומי שלה תוקף מול הכוח שלי. ואנחנו עוצרים אותה. אנחנו פשוט יורדים והטנקים הראשונים שלהם עולים בלהבות והם לא מצליחים להתקדם.

''אז קיבלתי פקודה מהמג"ד לחזור לעמדות, לעלות לבוסטר ולהיות מוכנים לשינוי משימה. אני קורא לו בקשר: 'קודקוד, אם אני עוזב את המוצב, הוא נופל בידי הסורים'. הוא אומר לי 'זו פקודה, תעזוב את העמדות'. אני מתקשר למפקד המוצב, סגן אלימלך אברהם מגדוד 13 של גולני, ואנחנו נפרדים בקשר. והוא יודע שאני הולך לעזוב אותו ולא אראה אותו עוד פעם. בשביל לתת לכם את הסוף הטוב, למדנו באוניברסיטה ביחד ועד היום אנחנו חברים טובים".

סרן גיא דיין, מפקד פלוגה ח' שיזם את המפגש המיוחד בין שמוליק ללוחמים, סיפר לאחר מכן "הזמנתי את שמוליק משתי סיבות. אחת- לחבר את הפלוגה למורשת שלה, למורשת האדירה שיש לה, שבקלות הייתה יכולה להיעצר שם כי למרות שנשארו מעטים, נשארו אנשים שיכולים להעביר את הסיפור הזה הלאה.

''44 שנים אחרי והסיפור הזה עדיין חי וקיים והפלוגה עדיין חיה וקיימת וכמו שהיא רוצה להצליח היום, חלק מההצלחה שלה טמונה בזה שהיא משמרת את הסיפורים שלה מן העבר. יחד עם זאת רציתי להוקיר לו הרבה מאוד כבוד והערכה מהדור הנוכחי של הפלוגה. הערכה על התקופה ההיא על מה שהם עשו שהוא באמת בלתי רגיל ובלתי נתפס''.

מפקד הפלוגה הוסיף, ''הסיבה השנייה להביא אותו היא כדי שיראה שהחבר'ה של היום יוכלו לעמוד באתגר הזה במידה ויתקלו בו היום. אני מאמין שיש לנו חבר'ה מצוינים והמפגש הזה הוא משהו מאוד מיוחד. להעלות אותו על סרבל יחד עם החיילים ושיחד יתפעלו ירי טנקים היה מראה מרגש", תיאר דיין.