שלושה אוחזין - מי מכבד ומי משתלט

קבר יתרו הוא דוגמא לאתר המקודש לשלוש דתות, אך בעוד ישראל הכירה במעמד הדרוזי במקום בשם חופש הפולחן, יש מי שנוהג אחרת לחלוטין.

איתמר צור , כ"ו בתשרי תשע"ח

קבר יתרו
קבר יתרו
צילום: גילי יערי. פלאש 90

אי שם בגליל, בסמוך להר ארבל, עם נוף פסטורלי לכנרת נמצא אתר המקודש לשלוש דתות שונות. על פי האמונה המוסלמית והדרוזית מדובר בקברו של הנביא שועייב, המזוהה עם יתרו המקראי.

יתרו, או שועייב בשמו המוסלמי מוזכר בקוראן 11 פעמים כנביא שנשלח בידי האל לשפר את דרכיהם של המדיינים. משלא הקשיבו לו, נחרבה מדיין ברעידת אדמה למעט הנביא ומשפחתו. מקומו של הנביא במסורת הדרוזית גדול יותר, והוא נחשב נביא דרוזי רב מעלה ויועצו הראשי של משה רבנו – הוא מוצג במסורת הדרוזית כאביהם של הנביאים כולם, אדם חכם, דבק באמונה באל ונותן כבוד לנשים. יש גרסאות הטוענות כי יתרו מעולם לא נישא וכי ציפורה אשת משה היא קרובת משפחתו ולא בתו. מכל מקום, לנביא יתרו ישנו מעמד מיוחד בקרב העדה הדרוזית והוא מהווה דוגמא לשותפות הגורל בין היהודים לדרוזים שמציינים מידי אביב את חג הנביא שועייב בעלייה לרגל למתחם המקודש להם. על פי המסורת הדרוזית, היה זה המצביא צלאח א-דין, שטרם הקרב המפורסם בקרני חיתין, ראה בחלומו מלאך שהבטיח לו ניצחון בקרב נגד הצלבנים וכן את מיקומו המדוייק של קברו של הנביא.

לעומת אלה, הטענה היהודית לגבי המקום הינה כי היא מקום קבורתו של התנא אלישא בן אבויא המכונה "האחר". תנא זה נחשב בזמנו לאחד מגדולי התנאים ובר פלוגתו של רבי עקיבא. נקודת התפנית של תנא זה היתה כאשר העיז ונכנס לפרדס ביחד עם רבי עקיבא ושני תנאים נוספים (שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא). רבי עקיבא היה היחיד שיצא בשלום ואילו על אלישע נאמר כי "קיצץ בנטיעות" ולמעשה הפך לאפיקורס (בן עזאי נפטר ובן זומא נטרפה עליו דעתו). כאשר קרבו ימיו של אלישע למות, חזר בתשובה למרות שלא האמין שכופר כמוהו זכאי לתשובה. למרות זאת אמר עליו רבי מאיר עם מותו ש"דומה, שמתוך תשובה נסתלק רבי".

בסוף המאה ה-19 שופץ המבנה בזכות תרומות נכבדות של מאמינים דרוזים. אולם בתקופת שלטון המנדט הבריטי קבלה המועצה המוסלמית העליונה, שהחלה לצבור כוח, זכויות דתיות במקום. לאחר הקמת מדינת ישראל, היססו ממשלות ישראל לגבי המתחם. אולם בשנת 2014 הכירה מדינת ישראל בתרומתה של העדה הדרוזית למדינה והכחירה את המתחם ושטח נרחב מסביבו לעדה הדרוזית.

אתר זה כמו אתרים רבים אחרים ברחבי המדינה, מעניקים לנו הזדמנות נוספת לבחון כיצד מדינת ישראל מעניקה חופש פולחן לבני הדתות השונות במדינה. למרות חשיבותו של האתר ליהודים, ראתה לנכון המדינה למסור את השטח לידי ההנהגה הדרוזית בישראל. אולם אין זה המקרה היחיד. כנסיות רבות במדינה ומסגדים רבים במדינה זוכים להגנה בטחונית ופולחנית וזאת למרות ההקשרים ההיסטוריים הדתיים של העם היהודי עם המקום – כמו למשל מקום מלחמת הנביא אליהו בבעל בכרמל שנמסר לידי המסדר הכרמליתי הנוצרי. לעומת זאת ישנה במזרח התיכון מגמה מוסלמית שנועדה לבטל כל אתר קדוש לאמונה אחרת ולנכס אותו להיסטוריה מוסלמית מלבד מתחם קבר יתרו בו המגמה המוסלמית לא צלחה, ניתן לראות אתרים מקודשים לדתות אחרות שהוסבו (בהצלחה רבה או חלקית) למסגדים כמו קבר הנביא יחזקאל, קבר יוסף, איה סופיה באיסטנבול, המסגד האומיי בדמשק, המסגד הגדול ברמלה (שלושת האחרונים היו בעבר כנסיות ביזנטית או צלבניות), שהוסבו למסגדים וכמובן מבני התפילה שנבנו על הר הבית בירושלים.

(הכותב, איתמר צור, הוא חוקר ההיסטוריה של ארץ ישראל ותחקירן פורום 'קדם' למזרחנות והסברה)