מצדה זאבי:
"משכתבים את הביוגרפיה של אבי"

בתו של גנדי הי"ד תוקפת את התעלמות השמאל מיום הזיכרון של אביה ומשיבה לנשים שהתלוננו נגדו. "בגלל אהבתו למדינה הוא סיים את חייו".

עדו בן פורת , ג' בחשון תשע"ח

רחבעם זאבי הי״ד
רחבעם זאבי הי״ד
צילום: משה מילנר, לע״מ

מצדה זאבי, השלישית מבין חמשת ילדיהם של של רחבעם (גנדי) הי״ד ויעל ז״ל, מגיבה על התעלמות השמאל מהנצחת אביה וממורשתו.

בראיון ל״ידיעות אחרונות״ על רקע קמפיין #Metoo ותחקיר ״עובדה״ שייחס לגנדי ביצוע הטרדות מיניות אומרת זאבי ״גם אני הוטרדתי. האם יש אישה שלא הוטרדה מינית? אני חושבת ש־99 אחוז מהנשים הישראליות הוטרדו מינית מפני שבעבר הרחוק היו נורמות אחרות. הגברים נחשבו למין החזק שמנסה אצל המין החלש".

המקרה שעליו מדברת זאבי התרחש בשירותה הצבאי. "מישהו ניסה, שידרתי לא וזה היה לא. לא התלוננתי בגלל שלא קרה שום דבר ולא חיפשתי לעשות רעש על כלום. הוא ניסה כדרכם של גברים חזקים, הוא לא הצליח והמשכתי בדרכי".

לדבריה, קורה לא פעם שאישה מתלוננת נגד גבר במטרה לפגוע בו על אף שלא עשה דבר. ״אני מכירה לפחות מקרה אחד הפוך. בחור נשוי שבחורה טפלה עליו הטרדה מינית וגם זכתה בבית המשפט והחיים שלו נהרסו. כיום, כל בחורה יכולה להפיל גבר בקלות רבה, ממניעים שונים. אולי בגלל שהבחור לא רצה להמשיך את הרומן, אולי בגלל שהלב שלה נשבר.

״כואב לי על כל בחורה שנפגעת ושנושאת צלקת, אבל יש נשים שמנצלות זאת לרעה. בפירוש. איך אני יכולה להתווכח עם אישה שמסתתרת מאחורי וילון בתחקיר של 'עובדה'? למה היא חיכתה כל כך הרבה שנים? באיזו זכות שופטים את אבא שלי אחרי מותו? לדעתי, זה ממש לא הגון לתבוע אדם אחרי שהוא כבר לא יכול להשמיע את קולו, ולא רק בנושא הזה. בכל תחום. אם יש לכן טענות תטיחו אותן באדם בעודו בחיים".

על מחאת מנהלי בתי הספר בתל אביב שהתעלמו מיום הזיכרון של אביה אמרה מצדה זאבי כי ״בעיניי זו הצביעות בהתגלמותה. מצד אחד מנהלי בתי הספר בתל־אביב לא רוצים להנציח את אבא, ומצד שני הם לוקחים את התלמידים שלהם למוזיאון ארץ ישראל שאבא שלי היה מקימו הבלעדי. מעבר לכך, מנהלי בתי הספר חוטאים לתפקידם החינוכי".

לדבריה, אותם מנהלי בתי ספר כופים את עמדותיהם הפוליטיות על תלמידיהם. "אילו הייתי מנהלת בית ספר, ואילו קיבלתי ממשרד החינוך חוזר להנציח אדם מסוים, ואילו הייתה לי התנגדות לכך, לא הייתי מעזה לכפות את המחשבות הפוליטיות שלי על התלמידים. אסור לעשות את זה.

״הייתי מכנסת את התלמידים שלי ואומרת להם, 'בואו נכיר את האדם'. לאף אחד אין ויכוח על פועלו למען המדינה. אני, כבתו, יכולה להעיד שגדלתי בלי אבא מפני שהוא הקדיש את חייו למדינה. מצד שני, יש תחקיר שהעדויות שנכללו בו לא הובאו בפני האדם הזה בעודו בחיים. הייתי מציגה את האספקטים השונים של הפרשה ומעודדת את התלמידים לחשיבה. איך מנהל מרשה לעצמו לכפות את דעתו המאוד מצומצמת על ציבור שלם של תלמידים? כשהייתי תלמידה חינכו אותי לחשוב כמו המורים ולדקלם ציטוטים וחשבתי שהעידן הזה כבר נגמר מזמן.

״אני נדהמת מהצביעות ומהזיכרון הסלקטיבי שבהם משכתבים את הביוגרפיה של אבי. מוחקים ומעוותים את פועלו, תרומתו, מרצו וכישרונו לביטחון ולהגנת המדינה. מצער אותי שהפוליטיקה נכנסה לצבא ועכשיו גם למשרד החינוך״, היא אומרת בכאב.

זאבי מתארת כיצד אביה הקדיש את חייו למען מדינת ישראל. כשנשאלה האם הנצחת המורשת של אביה לוקה בחסר היא משיבה "אף פעם לא היו לנו דרישות ועל כל מה שקיבלנו אמרנו 'תודה רבה'. אבל אני יכולה לומר לך שכל מה שעשו ואולי גם יעשו הוא הרבה פחות ממה שאבא שלי עשה למען המדינה.

״הבנאדם הזה רץ עם חייליו בבקעה, מגבעה לגבעה וממערה למערה כדי למצוא מסתננים שבאו להרוס משפחות ולפגוע בישראלים. הוא לא ישב בלשכה וחיכה למידע שיגיע מהשטח. הוא נתן דוגמה אישית שלא הייתה כמוה. הוא הקדיש את חייו למדינה על חשבון חייו האישיים והמשפחתיים, ובגלל אהבתו למדינה גם סיים את חייו.

״איך אמר אריק שרון? 'אני לא מכיר בנאדם שמאוהב במדינה כמו גנדי'. אז אולי בימינו זה כבר לא כל כך פופולרי למות על המדינה. אולי ימי טרומפלדור נגמרו. מה שבטוח זה שהרעות נגמרה. אבל כזה אבא שלי היה", מוסיפה זאבי.