הרב אברהם שפירא זצ"ל
הרב אברהם שפירא זצ"לצילום: ישיבת מרכז הרב

מעשה ברבה של סלונים, הרב אייזל חריף, שהלך לוולוז'ין לחפש חתן בן תורה לבתו.

בבואו לישיבה שטח בפני הבחורים קושיא של ברזל, והודיע כי מי שיתרץ את הקושיא יזכה בבתו ככלה, הישיבה הייתה כמרקחה, אך אף אחד התירוצים לא עלה יפה באזניו של רבה של סלונים, בסופו של יום עלה ר' אייזל חריף על המזחלה ונסע לאיטו על גבי השלג.

מאוכזב מעט שלא מצא חתן לבתו, ולפתע הוא שומע קריאה מאחור, אחד הבחורים רץ אחר המזחלת, הוא עיכב את המזחלת והתלמיד שאל אותו מה התירוץ לקושיא, ר' אייזל היה מאוכזב, 'כך אתה רוצה את הבת שלי?!', התלמיד התפלא 'מי צריך את הבת שלך? יש קושיא טובה ואני לא יודע מה התירוץ'.

סיפור זה על אהבת תורה מפעמת וחיה, זכינו לשמוע פעמים רבות ממורנו הגר"א שפירא, תמיד עם אותו חיוך של הפתעה, כביכול הרב עצמו נחשף לראשונה לאהבה המפעמת בלב אותו בחור ישיבה לתירוץ על קושיא מנקרת.

אהבת תורה, מביאה את האדם לשאיפה לגדלות, לעמלות בתורה, לדבקות והתעלות "מה אהבתי תורתך – כל היום היא שיחתי".

מסכת חייו של הרב שפירא הייתה כולה רצופה באהבה בלתי פוסקת לתורה ולומדיה. התמדתו הייתה לשם דבר, שקיעתו ודבקותו היו מפליאות, אך למעלה מכל בערה בו אהבה לתורה, לעוד חידוש, לעוד סברא, לעוד ספר חדש שיצא לאור.

בתקופת היותו ברבנות הראשית, עול העבודה שהוטל על כתפיו היה עצום, והרב למרות גילו המבוגר נשא בעול, ופעם באחד הלילות כשחזר לביתו בשעת לילה מאוחרת מאוד שאל אותו אחד התלמידים, כיצד יש לרב כח? הוציא אותו הרב למרפסת ביתו, ואז בלילה הירושלמי החשוך והקריר, אמר לו הרב כממתיק סוד "אתה שומע?" ומיד הוסיף, "אתה שומע את קול הלימוד שעולה מהישיבה גם בשעת לילה מאוחרת כזו, זה נותן לי כח, זה נותן לי חיות".

סיפור מעיין זה, היה חוזר ומספר רבנו על הנצי"ב, שביתו היה בסמוך לבית המדרש ההומה של הישיבה, וכשנשאל הנצי"ב כיצד הוא מצליח להרדם בקול השאון העולה מהישיבה, השיב הנצי"ב כי דווקא הרעש מלמד שמפעל התורה ממשיך לעבוד, אילו היה שקט הייתי חושש. לסיפור זה היה מצרף רבנו סיפור נוסף על אהבת התורה של הנצי"ב ותלמידו הרב שמעון שקאפ.

כי כך הייתה דרכו של רבנו שידיעה רדפה ידיעה, סיפור רודף סיפור, וחידושי תורה רודפים את חבריהם כמשל שהמשילו חכמים על גל של אגוזים. וכך היה רבנו מספר, דרכו של הנצי"ב לעבור בישיבה כל לילה בחצות לילה, סיבוב בבית המדרש קודם שישוב לביתו, והנה פעם אחת עצר אותו ר' שמעון שהיה תלמיד בישיבה, ושאל אותו על דברי רשב"ם מוקשה במסכת בבא בתרא, חייך הנצי"ב טרם שענה ואמר לר' שמעון, על דברי הרשב"ם המוקשים הללו הלכתי כמה פעמים לקברו של ר' חיים מוולוז'ין להתפלל לה' שיאיר את עיני. סיום הסיפור היה שר' שמעון העיד על עצמו שלמחרת הרגיש שהוא מוכרח להכנס לשיעוריו של הנצי"ב.

פעמים רבות היה רבנו דורש על אהבת התורה, דורש אלינו, דורש מאיתנו, אך מעל הכל דורש מעצמו. שהרי יש מי שהוא 'נאה דורש' יש מי שהוא גם 'נאה מקיים', אך רבנו מתוך שהיה נאה מקיים, נאות היו דרשותיו - דרישותיו. פעם אחת בימי זקנה ושיבה, כשכבר חצה את גיל התשעים, ונתקיים בו מאמר חז"ל שכה הדגיש ואהב 'זקן ויושב בישיבה', אירע שהוא חלה, הרופא הגיע לביתו וצווה עליו לנח, ורשם לו תרופות להקל על השיעול. כשבנו חזר מבית המרקחת, הוא ראה את אביו יושב ולומד, הוא שאל את אביו בתמיהה 'הרי הרופא ציווה עליך לנח, ואתה מקפיד כל כך לשמוע להוראות הרופאים?" הרב הרצין ומיד השיב "אבל אם אני לא אלמד, מה ייצא ממני?!".

מרוב חיבתו של רבנו לתורה, חזר ושינן פעמים רבות בשיעוריו ובשיחותיו, בדרשותיו לרבים ולבני הישיבה, בימות החול ובשבתות, בתחילת הזמן ובסופו, את אותם היסודות על התורה ולימודה, אהבתה, עמלה, והקישור והדבקות בה. 'באהבתה ישגה כל היום'. השיחות פעלו רבות על התלמידים השומעים, ויש מהן שנרשמו ברבות הימים, ונדפסו אחת לאחת בכל מיני במות, בספרי רבנו שנדפסו מכבר ובבמות אחרות.

נתקיים בנו "אור זרוע לצדיק" אורו של הצדיק מאיר עוד יותר לאחר שנטמן, כזריעה זו שלאחר שנטמנת צומחת ועולה. אפריון נמטיה לר' אלעד כרמון על מלאכת האומן, ששזר שמועה לשמועה, דרשה לדרשה, עניין לעניין, ומהשיחות שרשמו אחרים, וכתבי ומכתבי רבנו שהגיעו לידיו, בנה בניין לתפארת, בנוי לתלפיות, 'תוכו רצוף אהבה'. יש בספר שלפנינו משנה שלימה מגובשת ובהירה, המחולקת לחמישה שערים: עולמה של הישיבה, דרכי קניין התורה, חיי תורה, מסירת התורה ולימוד אמונה. וכולו פרקים בדרכי קניין תורה.

האוחז בידו את הספר יכול לחוש את אותה רוח גדולה וכבירה, רוח של תורה שנשבה בימי רבנו בישיבת מרכז הרב, ולא חדלה לנשב, 'ובכל יום ויום יוצאת בת קול מהר חורב' 'קול גדול' שלרגע לא פסק. איני יודע להגדיר מתי ספר הופך לספר חובה, אך דבר אחד יכולני להעיד שאף שהעורך הוא 'כלי שני' לגבי רבות מהשיחות, בכל אופן החמימות גדולה של אש התורה של רבנו, עברה גם דרך כלי שני. "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה" "מה אהבתי תורתך".