אם הייתם שואלים לפני מאה שנים את הלורד בלפור מה דעתו על הפלשתינים, הוא כנראה היה עונה לכם בהאי לישנא: "מה דעתי על מי?".
אבל לא פחות מעניין לשאול את הערבים מה דעתם על בלפור. ואכן, בשולי חגיגות מאה השנים להצהרת בלפור, שווה להכיר כיצד אויבינו רואים את ההצהרה ההיסטורית. סעיף 6 של האמנה הפלשתינית כפי שנוסחה ב‑1968 קובע כי "היהודים אשר שכנו משכן קבע בפלשתין עד תחילת הפלישה הציונית לתוכה ייחשבו פלשתינים". מתי החלה אותה פלישה ציונית? אם תשאלו את היהודים, תקבלו מגוון תשובות: מהעלייה הראשונה, דרך עליית תלמידי הגר"א, ועד אברהם אבינו או יהושע בן-נון.
למועצה הפלשתינית שניסחה את האמנה הייתה עמדה קצת שונה, כפי שבואר בפרק 'המאבק הפלשתיני הבינלאומי' באופן הבא: "כמו כן מאשרת המועצה כי התוקפנות על האומה הפלשתינית ואדמתה החלה בשנת 1917. משום כך, פירוש סילוק התוקפנות צריך להיות סילוק כל עקבות התוקפנות מאז התחלת הפלישה הציונית, ולא מאז מלחמת יוני 1967".
מה אפשר ללמוד מהקביעה המעניינת הזאת?
ראשית, כל עוד הייתה נתונה אדמת ישראל תחת השלטון העות'מאני המוסלמי, לפלשתינים לא היו כל שאיפות לאומיות או דרישות טריטוריאליות.
שנית, הדרישות הלאומיות לא החלו כתוצאה מגל הגירה יהודית כזה או אחר, שכן את העלייה הראשונה והשנייה הם לא ממש סופרים, למרות שמספרי היהודים שהגיעו לארץ היו דומים.
שלישית, הערבים באמת (אך לא בטוח שבתמים...) מעדיפים לחשוב שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית של העולם המערבי.
רביעית, בהתחשב בכך שהמנדט הוענק לבריטניה רק בוועידת סן רמו ב‑1920, אפשר להניח ש‑1917 נבחרה כשנת "הפלישה הציונית" בזכות הצהרת בלפור.
ולבסוף, יותר משהחשיבו הערבים את מה שהיהודים עשו, הם החשיבו את מה שהעולם (ובמקרה הזה, בלפור) אמר. בכך למעשה הם העדיפו את גישת הציונות המדינית על פני הגישות האחרות, דוגמת הציונות המעשית והציונות הרוחנית.
כל אלה מלמדים כי הצהרת בלפור לא היוותה רק אבן דרך היסטורית לתנועה הציונית, שראתה בה את הסכמת האומות, אלא הייתה גם אחד הזרעים הראשונים בתנועה הלאומית הפלשתינית.
תובנה זו אינה בעלת ערך היסטורי גרידא, יש לה גם השלכות מעשיות: למעשה מדובר בהוכחה נוספת לכך שתנועת הלאומיות הפלשתינית לא נועדה אלא לשמש כסות לתפיסות אסלאמיסטיות מסורתיות ונועדה להחזיר את אדמת ארץ ישראל לשלטון מוסלמי.
רק מי שיבין את מהלך ההיסטוריה (הקצרה) הפלשתינית, יידע כיצד להתמודד עם השאיפות הלאומיות הפלשתיניות היום.
הכותב הוא מנהל הפרויקטים של המכון לאסטרטגיה ציונית