בשבע מהדורה דיגיטלית

מאבדים את המפקדים הטובים

ההודעה על פרישתו של תא"ל מרדכי כהנא היא מקרה מצער נוסף שבו צה"ל מוותר על קצינים מוערכים

ירון רוזנטל , כ' בחשון תשע"ח

ירון רוזנטל
ירון רוזנטל
צילום: אלירן אהרון

ההודעה של תא"ל מרדכי כהנא על פרישתו מצה"ל בעקבות הפרשייה שבה הסתבך, החזירה אותי כמה שנים אחורה, אל מלחמת לבנון השנייה.

לקראת סוף המלחמה שהינו בכפר שנמצא כחמישה קילומטר מהגבול, והתכוננו לצאת למשימה נועזת אל עומק לבנון. מאחר שאני מנווט את הפלס"ר שמוביל את החטיבה, ישבתי בישיבה המאולתרת שהתקיימה לפני היציאה לדרך, בתוך הכנסייה במרכז הכפר.

מהר מאוד הבנתי שבעוד יומיים-שלושה נכנסת לתוקפה הפסקת האש, ושלמעשה אין שום תוכנית באשר למה שעלינו לבצע בעומק לבנון. רק להתקדם עמוק-עמוק. מאחר שהחבר'ה שלי מהפלס"ר לא ידעו את המידע הזה, יצאתי החוצה ואמרתי לכל מי שראיתי שאין סיכוי שיוצאים למבצע המסוכן, כי הרי עוד יומיים תחל הפסקת אש ואין באמת תוכנית. אבל למרבה ההפתעה, הפקודה שהגיעה כעבור כחצי שעה היא שיוצאים לדרך.

וכך יצאנו, חיילי פלס"ר צנחנים במילואים, למבצע הקרקעי הגדול שאליו התכוננו כל המלחמה. המשימה שעמדה בפנינו הייתה הליכה רגלית מפרכת אל מרחבי שיגור הטילים של חיזבאללה בעומק לבנון. הפחד הגדול שעמד בפנינו החיילים ובפני הדרג הפיקודי היה שלא נספיק להגיע אל היעד המרוחק לפני עלות השחר. בסופו של דבר למרות עיכובים ביציאה הצלחנו להגיע לאזור היעד בשעה שלוש לפנות בוקר. הודעתי בקשר למפקד הפלס"ר שהגענו אל היעד, ואנחנו מחכים למשימה. כעבור כמה דקות הוא הגיע אליי, עלה מול המג"ד בקשר והודיע לו שהגענו.

אלא שגם הוא לא נתן הוראה ברורה בקשר, ובמקום זה הגיע אלינו בעצמו כעבור כחצי שעה. המג"ד יצר קשר עם המח"ט, והודיע לו שהגענו ואנחנו מחכים למשימה. המח"ט הצטרף אלינו כעבור עוד חצי שעה, וגם לו לא היה מושג מה עלינו לעשות. וכך מצאנו את עצמנו, חיילי פלס"ר צנחנים במילואים, מפקד הגדוד ומפקד החטיבה, עומדים בעומק לבנון כשלאף אחד אין מושג מהי המשימה. מכיוון שהשחר עמד להפציע, נכנסנו לשיחים כדי לא להיחשף. בשיחים אלו נשארנו עד סוף המלחמה.

בסוף המלחמה הסביר לנו ביושר תא"ל איתי וירוב, שהיה המח"ט שלנו בזמן המלחמה, מה היה הכשל המרכזי במלחמה הזאת. לדבריו, בכל שלב של המלחמה מפקדי הפלוגות הבינו שהמשימות לא הגיוניות, אבל פחדו לדפוק על השולחן של המג"דים, שגם הם הבינו שאנחנו הולכים להתרסק במלחמה הזאת, אבל חששו להביע עמדות שנוגדות את העמדות של המח"טים, שגם הם הבינו מה קורה, אבל פחדו להתווכח עם האוגדונרים.

לדברי וירוב, בגלל שכל הקצונה של צה"ל מתקדמת בתקופה של שמירה על הביטחון השוטף ולא של מלחמות, התוצאה היא שהמפקדים הקונפורמיסטים, הזהירים והשמרנים מתקדמים, והמפקדים שמעיזים ודוהרים קדימה ומאתגרים את המערכת, נפלטים מהצבא או לא מתקדמים.

מי מצליח במבחן האמיתי

בתקופה של מלחמות רואים איזה גנרל יודע לחשוב מחוץ לקופסה, לתחמן קצת את המערכת, לסגור את הקשר כשצריך ולקחת סיכונים באומץ, כי בסופו של דבר המפקדים האלה מביאים תוצאות בקרב. במבחן האמיתי.

לדוגמה, מי שניצחו במבצע חומת מגן היו מח"ט צנחנים אביב כוכבי ומח"ט גולני צ'יקו תמיר (שאשכנזי העיף מהצבא בגלל שעשה שטות דומה לשטות שעשה כהנא), שנלחמו נגד הקונספציה שאסור להיכנס למחנות פליטים, ואחרי שהצליחו לשכנע את המפקדים שלהם שהם יצליחו להיכנס למחנות פליטים ולהביס את המחבלים, דוכאה האינתיפאדה השנייה.

גם אריאל שרון, שלמעשה הציל את המערכה במלחמת יום כיפור, כיבה את הקשר ברגעים ארוכים, כי פחד שיקבל פקודות שיעצרו את דהירת הכוחות. האם אריק היה מקבל ציון מושלם בכל מה שקשור לאמינות ולקונפורמיזם? בוודאי שלא. אבל מה שגרם לו להיות "פרא אדם" ולעיתים לשחק עם האמת, גרם לו להיות מצביא ענק. בדיוק על מקרים כאלה אמר רב אלוף משה דיין ש"מוטב להיאבק בסוסים אבירים כאשר הבעיה היא איך לבלום אותם, מאשר לדחוק ולהאיץ בשוורים המסרבים לזוז".

אני מודה שאין לי פתרון קסם לטיפול בבעיות מהסוג שהתגלו אצל תא"ל מרדכי כהנא וצ'יקו תמיר, אך לי ברור שהעובדה שאיבדנו שני קצינים טובים בגלל עבירות קלות, שהיו יכולות להסתיים בנזיפה משמעתית ולא בהדחה מהצבא, היא מצערת.

הטענה שנשמעה כאילו שוב מחסלים קצין דתי מוערך כדי לא לאפשר לדתיים להגיע למטכ"ל או לתפקידים בכירים בצבא מוטעית בעיניי, שהרי גם צ'יקו תמיר ועימאד פארס הודחו על אירועים דומים. יותר מזה, היא גם גורמת לפספוס של דיון ציבורי אמיתי על מה התכונות החשובות אצל קצינים בכירים.

תת אלוף מרדכי כהנא כנראה לא ישר כמו סרגל, והוא גם לא הקצין הכי ממושמע בצה"ל, אבל אולי זה מה שהופך אותו למפקד טוב יותר. העובדה שצ'יקו וכהנא נאלצו ללכת הביתה הופכת את צה"ל לצבא ממושמע יותר, אבל לא בהכרח טוב יותר.