בשבע מהדורה דיגיטלית

מזרח תיכון סוער

הסערה בלבנון סביב התפטרותו של ראש הממשלה היא רק קצה הקרחון של סערה שעוברת על המזרח התיכון כולו.

אסף משניות , כ"ז בחשון תשע"ח

הוא רק פיון בסיפור הסעודי-איראני. שלט חוצות של סעד אל-חרירי
הוא רק פיון בסיפור הסעודי-איראני. שלט חוצות של סעד אל-חרירי
צילום: Mohamed Azakir, רויטרס

"אני חש סכנה לחיי, ומרגיש כי יש קנוניה להתנקש בי", אמר ראש ממשלת לבנון לשעבר, סעד אל-חרירי, בהודעת ההתפטרות המפתיעה שלו לפני שבועיים.

הפחד מפני התנקשות הוא לא דבר זר לאל-חרירי. אביו, רפיק אל-חרירי, נרצח לפני 12 שנה, ארבעה חודשים לאחר התפטרותו מתפקיד ראש ממשלת לבנון. מי שעמד אז מאחורי החיסול היה משטרו של אסד. הפעם אל-חרירי הבן הפנה את האצבע המאשימה כלפי חיזבאללה ופטרוניתה - איראן.

חיזבאללה מצידו טען מיד לאחר ההתפטרות שלא מדובר בהתפטרות מרצון. בהודעה שפרסם הארגון נאמר כי אל-חרירי הודח למעשה מתפקידו על ידי הממלכה הסעודית, ובראשה יורש העצר החדש מוחמד בן סלמן. סעודיה משמשת כפטרון של אל-חרירי והכוחות הסונים בלבנון. בימים האחרונים, כך עולה מדיווחים שונים ברחבי העולם, מסתבר שחיזבאללה, באופן מפתיע משהו, כנראה צודק.

"אל-חרירי הוא רק פיון, בדיוק כמו נסראללה, בתוך כל הסיפור הסעודי-איראני", אומר לנו המזרחן יוסי מנשרוף, חוקר איראן וקהילות שיעיות במזרח התיכון במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי. "אנחנו בישראל נוטים לייחס לנסראללה כוח שאין לו. בפועל הוא אדם חלש בזירה הערבית. מאז 2006, אז הייתה אהדה גדולה מאוד כלפיו בגלל מלחמת לבנון, חל פיחות מתמשך במעמדו, מכיוון שהוא נכנע לתכתיבים איראניים. גם לאל-חרירי לא היה כוח גדול במיוחד והוא היה כלי שרת של הסעודים. בזמן האחרון, מאז עליית מוחמד בן סלמן, הסעודים הפכו ליותר תוקפניים כלפי איראן. הם רוצים להקשיח את הקו מול המיליציות של איראן, כמו החיזבאללה, וזאת הסיבה שהם הדיחו את אל-חרירי".

"זה לא באמת משנה מה הוביל להתפטרות, אם זה לחץ סעודי או איום על חייו, אלא מי הם הכוחות שפועלים בשטח", אומר לנו צבי יחזקאלי, הפרשן לענייני ערבים של חדשות 10. "בסעודיה יש היום בעל בית חדש, בדמותו של מוחמד בן סלמן, בחור בתחילת שנות ה‑30 שלו, שיש לו אג'נדה מאוד ברורה. קודם כול הוא מודה בטעויות שהסעודים עשו, מה שלא קרה קודם לכן, וזה מעבר לעניינים הפליליים בתוך סעודיה עצמה. הוא בעצם הודה בטעות של המדיניות הרופסת הסונית מול התקיפות השיעית".

העימות בין הסעודים לאיראנים איננו דבר חדש. למעשה מדובר במלחמה שנמשכת מאות שנים בין שני הזרמים המרכזיים באסלאם - הסונים והשיעים. "מבחינת הסעודים איראן היא ראש הנחש לא חמש שנים אלא 1,350 שנה, מאז הפיצול הסוני-שיעי", אומר יחזקאלי. "זאת בעצם מלחמת דת בין הסונים לשיעים, שיש כאלה שנוח להם לא לראות אותה. הרבה יותר נוח לראות את מלחמת האזרחים בסוריה כמלחמה של אזרחים, אבל זאת מלחמת דת בדיוק כמו מלחמת איראן-עיראק שהייתה בסוף שנות ה‑80. כבר יותר משנתיים 40 מיליון שיעים לא מגיעים לכעבה במכה (המקום הקדוש ביותר לאסלאם - א"מ) בגלל איסור סעודי. הסעודים יודעים שחזון יום הדין השיעי יכלול חיסול שלהם, וכשהם מסתכלים ימין ושמאל, ורואים שמי שהוביל לשחרור הרסן האיראני הוא ארצות הברית, הם הבינו שהם חייבים להתעורר. אומנם מאוחר, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא".

מאבק שליטה במפרץ ובנפט

אך הגורם הדתי הוא לא היחיד שמניע את המאבק הזה. מדובר גם במאבק על השליטה במפרץ הפרסי, ויריבות גדולה מאוד בנושא הנפט. גם ערב הסעודית וגם איראן הן מעצמות נפט, כאשר היקף ייצוא הנפט הסעודי הוא פי שניים מזה האיראני. האיראנים מעוניינים שמחירי הנפט יעלו בשביל לגזור עוד רווח, ואילו הסעודים דווקא רוצים שהמחירים יישארו נמוכים.

אם מדובר במאבק ארוך שנים, מה הוביל לכך שדווקא עכשיו הוא פרץ בעוצמה גדולה כל כך? "לדעתי מה שהצית את הסיפור הוא שני גורמים", מסביר עודד ערן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומי שכיהן בעבר כשגריר ישראל בירדן ובאיחוד האירופי, "קודם כול מוחמד בן סלמן, שהוא דמות צעירה שידועה באקטיביזם שלה בכל נושאי מדיניות החוץ ומדיניות הפנים הסעודית. בנוסף לכך, אחרי האכזבה הגדולה מרפיונו של אובמה הגיעה התקווה של הסעודים בדמותו של טראמפ, ובינתיים הוא לא מספק את הסחורה בכל הקשור להתעצמות האיראנית. למעשה האכזבה הזאת משותפת גם לנו, וזה גם מה שמייצר את הקשר בין ישראל לערב הסעודית".

"המאבק תמיד התנהל בצורה של גלים, שמדי פעם הם הופכים לרציניים יותר", אומר מנשרוף, "כשאיראן תומכת בחות'ים בתימן שתוקפים את הסעודים - ברור שזה יוביל לתגובת נגד. איראן מסייעת לכל הכוחות השיעים שמקיפים את סעודיה. מדרום אלה החות'ים, ממזרח אלה הרוב השיעי בבחריין, שאם הם ינצחו את הסעודים זה יוביל להתקוממות של המיעוט השיעי במזרח סעודיה, ששם נמצא מרבית הנפט של סעודיה. תוסיף לזה את המיליציות השיעיות בעיראק, שמכריזות כל הזמן שהמטרה שלהן היא לשחרר את מכה ומדינה, ותבין למה הסעודים מרגישים בלחץ. וזאת הסיבה לגל הנוכחי".

החלוקה הפנימית באסלאם מראה שמרבית המוסלמים, כ‑80 אחוזים, משתייכים לזרם הסוני, בעוד רק 15 אחוזים הם שיעים. מצב זה הוביל לכך שמרבית המדינות הערביות בעולם הן סוניות, בעוד איראן ניצבת די בודדה בראש החץ השיעי. אך אם החלוקה הדתית הזאת הייתה אמורה לבודד את איראן בעולם הערבי, המציאות, מתברר, שונה מאוד.

"מצרים ואיחוד האמירויות נמצאות בצד שתומך בסעודים ומזדעק על כל צעד איראני", מסביר יחזקאלי, "אבל טורקיה לעומת זאת חושבת שהיא יכולה לשחק את המשחק הכפול. מצד אחד טורקיה היא סונית, ומצד שני יש לה צינור נפט איראני גדול שעובר דרכה. מצד שלישי, היא בכלל נאמנה לקטאר, הצלע השלישית בזירה, מכיוון שהאג'נדה של ארדואן היא בכלל של האחים המוסלמים. עדיין נטיית הלב שלה היא עם העולם הסוני. לפני כמה זמן ראיינתי פעיל לשעבר של דאע"ש, הוא סיפר לי באריכות כמה דאע"ש איומים ונוראיים. שאלתי אותו בסוף מה הוא מעדיף, ליפול בשבי דאע"ש או בשבי שיעי, והוא אמר לי מיד שברור שעדיף ליפול בשבי דאע"ש. השיעים הרבה יותר מסוכנים ואכזריים. גם ישראל מעדיפה את דאע"ש בגבול ולא את חיזבאללה".

במקביל, למרות העובדה שאיראן היא מדינה שיעית, בשנים האחרונות אנחנו רואים תמיכה שלה בגורמים סונים באזור, ובראשם חמאס והג'יהאד האסלאמי, כאשר את האחרון הם אף הקימו בסוף שנות השמונים. "הג'יהאד האסלאמי הוא ארגון שניסה לתווך בין הסונה לשיעה ולשכנע שזה אפשרי, כך שהחיבור שם הוא יותר טבעי", מסביר יחזקאלי. "בנוגע לחמאס חשוב להבין עוד נקודה. חמאס היום נמצא על הברכיים, מתחנן לעזרה. בתחילת המלחמה בסוריה הוא ברח משם בגלל שאסד טבח בסונים ובפלשתינים שהם האחים של חמאס. אבל כמעט כל המדינות הסוניות מתנגדות היום לחמאס ורואות בו ארגון טרור. הסעודים מבינים היום שפוליטיזציה של אסלאם, כמו שדאע"ש והאחים המוסלמים במצרים יצרו, היא דבר מסוכן. חמאס מצא מימון אצל האיראנים מתוך המחשבה שלכסף אין ריח, ומבחינת האיראנים זה עוד כוח שנאמן להם כאן. אבל חשוב להבין, חמאס והג'יהאד האסלאמי הן חריגות בנוף, ולרוב איפה שיש שיעים תמצא תמיכה איראנית".

הבעיה הקשה של הסעודים

נכון לעכשיו בעימות הסעודי-איראני יש מובילה אחת ברורה, והיא איראן, שרושמת הישג אחר הישג, כולל הסרת הסנקציות הכלכליות בעקבות הסכם הגרעין, תוך שהיא מארגנת התקוממויות שיעיות בכל המרחב. מנשרוף מסביר שלנוכח העובדה שהשיעים הם מיעוט, איראן מנסה להקים מדינות שיעיות קטנות בתוך המדינות הסוניות הגדולות, ובכך להביא לקריסת הסונים. את זה הם עושים בעזרת הכסף שנכנס להם מהסכם הגרעין. "בלי עיסקת הגרעין איראן לא הייתה יכולה לממן את כל התאים השיעים במזרח התיכון. מי שמסתכל פנימה לתוך התקשורת האיראנית רואה שרוחאני מתגאה שוב ושוב בעסקה הזאת, ומראה כמה היא הורידה את האבטלה במדינה. אין ספק שהסרת הסנקציות נותנת את הדלק לכל המלחמות באזור", הוא מסביר. לכך מצטרף ההישג האיראני הגדול ביותר - יצירת רצף טריטוריאלי שמתחיל באיראן ונגמר בים התיכון, כשבדרך הוא עובר דרך עיראק, סוריה ולבנון.

הממלכה הסעודית, לעומת זאת, נמצאת בבעיה קשה. "סעודיה לא יכולה להצביע על שום הישג משמעותי בשנים האחרונות. הסעודים מוקפים בבעיות מבית ומחוץ", אומר ערן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, "המצב הכלכלי בתוך סעודיה אולי טוב משאר העולם הערבי, אבל הוא עדיין לא דומה למה שקורה בעולם, ובנוסף לכך יש לה גירעון תקציבי די גדול. תוסיף לזה את התסיסה שיש במזרח המדינה עם המיעוט השיעי, ותראה בעייתיות מאוד גדולה מבית. מחוץ יש את המאבק הלא מוצלח במיוחד מול המורדים בתימן, והכישלון בסוריה, כשעל פי ההערכות אסד שולט כיום על 90 אחוזים מהשטח. ומעל הכול הסכם הגרעין האיראני שנחתם בניגוד לחוות הדעת הגלויה של הסעודים. כך שאני לא רואה שום הישג סעודי בשנים האחרונות".

גם איראן וגם סעודיה מחזיקות בצבאות חזקים במיוחד, לכל הפחות בזירה האזורית. הצבא האיראני כולל יותר מחצי מיליון חיילים, רובם המוחלט בשירות סדיר, כאשר אליהם יש לצרף עוד כ‑100 אלף חיילים במשמרות המהפכה. לסעודים יש צבא קטן יותר, 100‑175 אלף חיילים, אבל הנשק הסעודי הוא נשק אמריקני. עם כל זה, כולם מעריכים שלא נראה מערכה ישירה בין הצבאות.

"לשתי המדינות יש אינטרסים כלכליים בשווי של מאות מיליארדים שעומדים נגד עימות מלא, אבל זה לא אומר שאנחנו לא נראה עימותים מקומיים קטנים בין השתיים", אומר ערן. "מלחמה של צבאות די יצאה מהאופנה, אפילו במזרח התיכון", מוסיף יחזקאלי. "כל העימותים באזור הם מלחמות של מיליציות. פעם אמרו שגרילות יכולות להתיש מדינה, ובסופו של דבר העולם הערבי הבין שגרילה בשירות של מדינה יכולה להתיש גרילה אחרת. ובארגון המיליציות האלה, השיעים הרבה יותר טובים".

איפה ישראל מוצאת את עצמה בתוך המלחמה הסונית-שיעית?

"אין ספק שבשנים האחרונות נוצרה זהות אינטרסים בין ערב הסעודית וישראל בכל הנוגע לאיראן ולניסיונות ההתחמשות הגרעינית שלה וההשתלטות על סוריה ולבנון", אומר ערן, "לשתי המדינות יש גם נשק די חזק בדמות הברית הלא כתובה עם האמריקנים, ומכאן נובעת גם האכזבה מטראמפ שלא מספק כרגע את הסחורה".

ישראל הכי חזקה – על הנייר

"ישראל מצליחה לנווט די טוב במרחב שנוצר לנו בין הרוסים לאמריקנים", אומר מנשרוף, "היא מצליחה להבהיר לשני הצדדים מה חשוב לה ועל מה היא תגיב, ואנחנו רואים לא פעם שישראל פועלת לסכל איומים שצפים. יחד עם זה, האיראנים עשו התקדמות אדירה בחודשים האחרונים, והם לא רחוקים מלהקים מפעל טילים בלבנון, כאשר גורמי מודיעין בינלאומיים, שלדעתי מדובר בישראל, מדווחים שגם בסוריה קיימים מפעלים כאלה. בסוף כנראה שישראל תיאלץ לטפל בעניין בכוחות עצמה".

קריסת העולם הסוני מהווה סכנה לישראל?

"אין ספק שבמציאות שלנו היום קריסת העולם הסוני היא בעיה לישראל. כיום יש ברית בינינו ובין הסונים במטרה לעצור את האיראנים. קריסתם של הסונים תותיר אותנו להתמודד לבד עם האיומים ככוח אזורי חזק".

נכון להיום, אף אחד מהשלושה לא רואה מישהו שעוצר את איראן. כולם מצביעים על האכזבה הגדולה שיש מהאמריקנים, כולל מהנשיא טראמפ, שלא מספק את הסחורה עד כה בנושא האיראני. "במזרח התיכון השאלה היא לא מי הכי חזק", אומר יחזקאלי, "על הנייר ישראל הכי חזקה מכולם, ועדיין לא הצלחנו להכריע את חמאס בצוק איתן. במזרח התיכון השאלה היא לא כמה כוח יש לך, אלא איך אתה משתמש בו ואיך אתה יוצר הרתעה. האיראנים עושים את זה בצורה מעולה. הם כוח אנרגטי שאין משהו דומה לו, בעיקר בגלל שבמשך 1,350 שנה העולם הערבי דרך עליהם, אז עכשיו הם מתפרצים בכל הכוח אל מול העולם הערבי המתפורר, שמישהו החליט להגיד להם שדמוקרטיה תהיה טובה להם. אין היום אבא בשכונה שיכול להרגיע את האיראנים וצריך ללמוד להתנהל במציאות הזאת".