בשבע מהדורה דיגיטלית

תוכנית השלום הבדויה

התקשורת סערה סביב תוכנית שלום חדשה של טראמפ, אבל גורם אמריקני מבהיר ל'בשבע': אין שום תוכנית, ולא תתפרסם שום תוכנית בזמן הקרוב

ניצן קידר , ה' בכסלו תשע"ח

הבין כבר שהעסק מורכב. טראמפ
הבין כבר שהעסק מורכב. טראמפ
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

תוכנית מדינית חדשה מתרגשת עלינו, כך בישרו כלי התקשורת בתחילת השבוע, והתעמקו בפרשנויות ובהסברים בלי להידרש לשאלה אחת חשובה - האם זה באמת רלוונטי.

הכול החל בדיווח בחדשות 2 שחשף "עקרונות מובילים במתווה השלום של טראמפ כפי שמבינים אותם גורמים בכירים בישראל". כבר כאן היה אפשר לחשוד כי בישראל יש כמה גורמים שמעורבים במגעים המדיניים מול האמריקניים, ודעותיהם ולא בהכרח שוות.

על פי הדיווחים הללו, טראמפ יציע לפלשתינים מדינה משלהם כולל חילופי שטחים, אך לא בגבולות 67' אלא במתווה שיהיה נוח יותר לישראל. זה יהיה המקל, והגזר יהיה תקציבי עתק לפיתוח כלכלי פנימי של הרשות. במסגרת זו גם לא יפונה אף יישוב, וכן מדינות ערב תהיינה חלק מהתהליך.

כבר לפני שבועיים כתבנו כאן שטראמפ עתיד לחזור לטרמינולוגיית שתי המדינות, וזה אכן מה שמשדר הממשל האמריקני. לעומת זאת, לגבי כל היתר אין הרבה חידוש כשמדובר בעקרונות ורעיונות. בשבוע שעבר שהיתי בוושינגטון, ובשיחה שקיימתי עם גורם ממשל בכיר התקבלה הבהרה ברורה: "אין תוכנית בשלב זה ואפילו עקרונות בולטים עדיין אין". הגורם הוסיף ואמר ל'בשבע' כי "בממשל אומנם מצויים בשלב מתקדם בתהליך, אבל כבר הבינו שהמצב כאן הרבה יותר מורכב ממה ששיערו בתחילה". הוא מזכיר כי בעבר דובר פעמים אחדות על כינוס פגישת פסגה בהשתתפות ראש הממשלה נתניהו, יושב ראש הרשות הפלשתינית אבו-מאזן והנשיא טראמפ. "היו אפילו ניסיונות להציב תאריכי יעד. שום דבר לא יצא אל הפועל. גם הפיוס בין פת"ח וחמאס יצר בעיות חדשות שטרם הוחלט כיצד להתמודד איתן", מסכם הגורם.

ניסיתי גם לחפש בעיתונות האמריקנית רמז לדיווחים שהסעירו אותנו כאן בישראל. למעט דיווח מלפני כמה שבועות בעיתון 'ניו-יורק טיימס' שטען דברים דומים לדיווחים שנשמעו בישראל והוכחש מכול וכול, הפעם לא היה אפילו אזכור לתוכנית שלום. גם לא בעמודים האחוריים. זה לא שישראל לא מעניינת, אבל בראש מעייניהם של האמריקנים נמצאים נושאים אחרים - צפון קוריאה, סוריה ורוסיה - אם נסתכל על הממשל, וענייני כלכלה, תוכניות בריאות לאומיות ונושאים דומים שחשובים לחברה האזרחית.

ראש הממשלה נתניהו התייחס השבוע לדיווחים ואמר: "היחס שלי לתוכנית הזאת ייקבע בהתאם לאינטרסים הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל". נתניהו היה יכול לומר יותר והיה יכול להתעלם מהדיווחים, אבל הוא בחר להגיב, לא כדי לתת לתוכנית משנה תוקף אלא כדי לומר באופן ברור: ישראל היא שתחליט על עתידה בכל הצעה אמריקנית ולא תהיה נתונה ללחץ. בינתיים, כאמור, זה לא ממש רלוונטי. תוכנית אין, ועל פי הגורם האמריקני הבכיר, אל לנו לצפות להפתעה במישור הזה בטווח של עד חצי שנה לפחות.

תומכים בישראל, אבל בסוד

ובחזרה לדיווחי התקשורת. בדיווח בחדשות 2 נאמר כי "בכירים ישראלים טוענים שטראמפ וממשלו לא החליטו מי מהווה מכשול במשא ומתן, ישראל או הפלשתינים, ולכן מפצירים בישראל שלא לעמוד בדרכו של הממשל". המשפט הזה כבר יכול להיתפס כניסיון להשפיע או להלך אימים על דעת הקהל בישראל. מי שפגש לאחרונה את השליח האמריקני המיוחד ג'ייסון גרינבלט, או את שגריר ארצות הברית בישראל דיוויד פרידמן, שמע דברים אחרים לגמרי.

מי שדיבר עם סביבתם יודע שהם מנסים לפעול בצורה הכי אובייקטיבית, אבל גם הם הבינו היטב לאן נושבת הרוח. פקידים בכירים בארצות הברית ששוחחו עם השניים שמעו כי הם מאוכזבים מאוד מהגישה שנוקטים הפלשתינים. לדבריהם, מצד אחד משדרים ברשות שהם מעוניינים להתקדם בתהליך המדיני, אבל בכל פעם שהאמריקנים יוצאים מהחדר, הם קוראים ושומעים דברים הפוכים מן הצד הפלשתיני. האמריקנים נזהרים מלומר בפומבי אמירות שיזהו אותם עם צד אחד, אבל בחדרי חדרים נשמעת ביקורת חריפה כלפי ההתנהלות הפלשתינית ותשבחות לאורך הרוח של ישראל.

כשביקשנו מאותו בכיר בממשל האמריקני להתייחס לשאלה הזאת, הוא השיב במשיכת כתפיים ואמר: "ההתנהלות ברורה. אין טעם להתבטא כאן אלא פשוט להביט בהתרחשויות ובמציאות. אנחנו מנסים בכל כוחנו להביא שלום - וכל אחד מהצדדים צריך לעשות כמיטב יכולתו ולדבר בקול אחד ברור".

עוד על הסוגיה הזאת אפשר ללמוד מהתקרית הבאה. ארצות הברית הודיעה לפלשתינים כי היא מתכוונת לסגור את נציגות אש"ף בוושינגטון, בעקבות המשך פעילותה לנסות ולהעמיד לדין בכירים ישראלים בבית הדין הפלילי בהאג. לא מדובר בשליפה, אלא בצעד מתואם בין ממשל טראמפ לקונגרס, שעולה בקנה אחד עם חוק של בית המחוקקים. הפלשתינים, כמובן, נעלבו עד עמקי נשמתם והודיעו כי הם מפסיקים לאלתר את כל המגעים שהם מקיימים עם האמריקנים.

בארצות הברית ידעו מראש שמדובר בעז, שאפשר תמיד להחזיר לדיר. הממשל בדק את השטח, ואז שלח את דוברת מחלקת המדינה להודיע כי האמריקנים כלל אינם מעוניינים לסגור את נציגות אש"ף בוושינגטון. הדוברת אמרה כי מתנהלים מגעים מול גורמים פלשתיניים בכירים כדי לשמור על המשרדים. "אנו מעוניינים שמשרדי אש"ף יישארו פתוחים וימשיכו לפעול", אמרה הדוברת וציינה כי על פי הידוע בממשל, הנציגות פועלת כסדרה. אין ספק שהממשל אותת כאן לפלשתינים שהוא לא מוכן עוד לסבול את ההתנכלות שלהם לישראל, ואת הניסיונות להשיג הישגים בזירה הבינלאומית באופן שהאמריקנים אינם מוכנים להשלים איתו. זה רק עוד קוריוז, למי שמנסה להבין לעומק מה חושבים באמת בממשל האמריקני על הפלשתינים.

מי יחליף את ביטן?

בליכוד מתנהלים כבר שבועות אחדים קרבות פנימיים קשים על ביצה שלא נולדה. בתחילת החודש פורסם כי השר יובל שטייניץ עשוי לפנות את כיסאו לטובת תפקיד יו"ר הסוכנות היהודית, ומי שמחזיק בהבטחה מראש הממשלה נתניהו להחליפו הוא יו"ר הקואליציה הנוכחי, ח"כ דוד ביטן.

למרות שהידיעה הוכחשה בזמן הפרסום, יש אפשרות שביטן ימונה כשר, שכן הוא מחזיק בהבטחה מפורשת מנתניהו בנושא - ועל כן החל כבר המאבק על הירושה, תפקיד יו"ר הקואליציה הנחשק.

מי שנחשבים למועמדים המרכזיים לרשת את ביטן הם חברי הכנסת דוד אמסלם, יואב קיש ומיקי זוהר. חשוב לציין שמדובר אומנם בתפקיד עם הרבה כוח, אבל גם עם הרבה יותר כאב ראש, במיוחד בתקופה הנוכחית.

ביטן התנהל בכוחניות מהרגע הראשון שנכנס לתפקיד. האיומים נשמעו בקול, בכנסת, מעל גלי האתר ובשידורי הטלוויזיה. הוא היה אנטיתזה מוחלטת להתנהלותם של קודמיו יריב לוין וזאב אלקין, שלא הרבו לאיים בתקשורת אבל ידעו היטב כיצד לסגור עניינים בשקט. נתניהו היה שמח שמישהו כמו זאב אלקין ימשיך לעולמי עד לכהן כיו"ר הקואליציה. לא בטוח שאהב את דרך התנהלותו של ביטן, למרות שהאחרון פירק בעבורו מוקש אחר מוקש והפגין נאמנות אין קץ.

כזה יהיה גם דוד אמסלם, אם ייבחר לתפקיד. אמסלם הוא דמות תאומה לביטן. שניהם מגיעים מהמישור המוניציפלי: ביטן בתפקידים שונים במועצת עיריית ראשון לציון, אמסלם כחלק מהמנגנון בעיריית ירושלים. שניהם אומרים כל מה שהם חושבים ולא מתביישים להפגין כוח.

יואב קיש, כך מעריכים, שייך יותר לזן של יריב לוין. אין לו, לפחות עדיין, את היכולות שיש לאלקין לנווט קואליציה כמעט בלי להרים את הקול, אבל הוא יודע לעבוד בשקט. הקואליציה לא תתנהל בתקשורת אלא מתחת לפני השטח, ואיומים, אם יהיה צורך בהם, ישוגרו בדיוק רב אל מטרתם.

ומה לגבי ח"כ מיקי זוהר? מבין השלושה סיכוייו הם הפחות טובים. לא כי הוא לא יכול, אלא כי הוא הכי פחות מקורב. אין ספק שהוא מקדם את עצמו ופועל באופן הנכון כדי להתחבב על ראש הממשלה וסביבתו, אבל בקרב הנוכחי זה לא מספיק.

נתניהו יבחר בסופו של דבר, אם וכאשר, את מי שאיתו יוכל לצלוח את הזמן שנותר עד למועד הרשמי של הבחירות. אחרי תקופת ביטן, יכול מאוד להיות שראש הממשלה יעדיף את יואב קיש ואת ההתנהלות האלגנטית יותר. אם זה יקרה, קיש עלול להתבקש בעתיד להישאר לפחות לתקופה נוספת אחרי הבחירות בתפקיד יו"ר הקואליציה. גם הוא יודע שזה משתלם, כי מדובר במקפצה הטובה ביותר לא רק לתפקיד שר, אלא גם לליבם של הליכודניקים ולקדנציה נוספת בטוחה בכנסת.

לתגובות: nitsan@besheva.co.il