התחלה/ אדר תשי"א, ארצות הברית. האב היה בן דוד של "הרביצען של סאטמר". הרבנית פגשה אותו אחרי שניצל מהשואה והציעה לו להשתקע בחו"ל. הוא התעקש שפניו לארץ. כך הגיע לישראל עם סרטיפיקט של סאטמר.
במלחמת השחרור התגייס, נפצע בעינו ונסע לטיפול בארצות הברית. "שם בסניף של השומר הדתי הוא הכיר את אמי". השניים נישאו והגיעו לישראל, "אבל בגלל הצנע, אמי נסעה ללדת אותי בארצות הברית". כך שהיא אמריקאית שעלתה לארץ בגיל חצי שנה.
כפר פינס/ כשהייתה בת שנתיים וחצי עברה המשפחה למושב הקטן. "אבי הגשים את חלום ילדותו, להיות חקלאי בארץ ישראל". החלום הזה הציל אותו ואת אחיו בשואה. "כבר בילדותו הוא התאמן על גינון, ולכן בשואה הוא שימש במשך תקופה ארוכה גנן של הוורמאכט". האם סייעה במשק וגידלה את שמונת הילדים, "מה שהיה נדיר באותן שנים, בטח במשפחות אשכנזיות".
ילדות/ "מאוד מוגנת". עד היום יש קבוצת וואטסאפ פעילה של חברות מהכיתה בבית הספר 'אוהל משה' ששומרות על קשר הדוק. "כמעט כל תלמידי השכבות שמעליי ושמתחתיי הלכו להתיישבות בכל רחבי הארץ, מהגולן ועד גוש קטיף". עירוניסטים? "כמעט אין".
תנועת נוער/ בני עקיבא "שהיה חלק משמעותי בחיי". כבר בכיתה ט' הייתה קומונרית, בגלל שהתפקיד לא היה מאויש. "חנן פורת התגורר בכפר פינס. הוא היה מבוגר מאיתנו בכמה שנים וכבר אז הייתה לו הילה". בפעמים שהגיע לשבתות במושב היא הזמינה אותו לדבר בסניף, "אני זוכרת שיחות שלו שהשפיעו עליי".
תיכון/ היה בה רצון עז ללמוד באולפנא שאך הוקמה מול בית ההורים. "אבל הלימודים שם חייבו פנימייה ובבית היו צריכים את עזרתי". אז היא למדה בתיכון 'תחכמוני' בחדרה. במהלך השנים הגשימה את החלום "היה לי חסך באולפנא, אז הקמתי אחת".
השילוב הראוי/ השאיפה הייתה להיות מדענית ולכן למדה כימיה ופיזיקה בעברית. "במקביל לימדתי בהתנדבות בבית ספר ערב בירושלים".
משפחה/ בשנת הלימודים השלישית נישאה לאחיה, שהיה תלמיד כרם ביבנה ולאחר מכן במרכז הרב, והחל ללמוד רפואה כשנישאו. במהלך השנים התמחה אחיה באנדוקרינולוגיה למבוגרים וילדים, והיום הוא עובד כיועץ במרפאת מכבי בתל אביב וגם כרופא בבית.
השמחה/ עשרה ילדים. הבכור עמיחי, יהיה עוד מעט בן 46. הצעירה, מרים, בת 28. הם מפוזרים בשומרון, בגוש עציון, בירושלים ובכפר תבור, ויש כמה שמחפשים לחזור לאזור. בזרועות ארוכות במיוחד חובקים בני הזוג יותר מ-40 נכדים.
סבסטיה/ התנועה למען ארץ ישראל השלמה החלה כשהייתה סטודנטית. כשגוש אמונים הוקם "הייתה תחושה שזה בדיוק מה שצריך להיות". הם הלכו כמעט לכל העליות למרות שהיו להם כבר שלושה ילדים. "זה היה מגונה לחשוב פרגמטית איך זה ייגמר. עושים מה שצריך וזהו. הייתה הרגשה ברורה שבסוף יקום יישוב". העם תמך. "היה לנו גיבוי גדול מאוד מתנועת העבודה ומאחדות העבודה. הם באו לעזור לנו. גם הם ראו בזה התגשמות חלום".
קדומים/ התנאים הפיזיים היו קשים "אבל הייתה אווירת רוממות והרגשה שאתה עושה את הדבר הנכון". לפני שעלו ליישוב היא סיימה את כל הקורסים לתואר שני בפילוסופיה של המדעים, אבל לא כתבה את התזה. העלייה להתיישבות גדעה את הלימודים והולידה קריירה אחרת. "ביקשו שאנהל את בית הספר היסודי". היא עוד לא חגגה 25, והניסיון היחיד שלה היה בהוראת פיזיקה בתיכון, "אבל ככה זה היה".
ימית סוף/ ב-81' ירדה המשפחה להתגורר בחבל ימית, שם ניהלה מעין בית ספר של כל ילדי ה"מחזקים". היה הרבה צער. "אני זוכרת את אורי אליצור בוכה בדמעות לפני יוסף בורג שבא לבקר אותנו. חשבנו שאם נבוא בהמונינו נעצור את הנסיגה". אבל לא כך היה. "נפל דבר, מסרו חבלי ארץ".
להב"ה/ כשהמשפחה חזרה לסיני היו כבר בנות בכיתה ז'‑ח' ביישוב והיא פתחה אולפנא. "קראנו לה על שם האולפנא שהייתה בסיני". היא עמדה בראש המוסד במשך 25 שנה, שבמהלכן זכתה להב"ה בפרסים רבים.
פורצת דרך/ זו הייתה אחת האולפנות הראשונות בלי פנימייה, שלא ויתרה על פעילות חברתית ענפה. "הייתי מקפיצה ברכב בנות לביתן באלון מורה באחת בלילה". היא פתחה את מגמת התקשורת הראשונה בממ"ד, וגם ייסדה את המסע האלטרנטיבי לנסיעה לפולין. חוץ מזה האולפנא קלטה הרבה עלייה.
השכלה כמפתח/ "בזמן מבצע שלמה היו לי תלמידות שהדריכו באתרי קרוואנים ואמרו 'צריך להביא את הבנות לפה'", וכך היה. בהתחלה אחזקת הבנות, שגרו בפנימייה, הייתה על חשבון האולפנא, "עליית הנוער לא הכירה בנו". בהמשך זה השתנה.
המוטו/ "מה שנכון ומה שמאמינים בו - עושים, אחר כך יגיע המימון". לאורך השנים היה רצון לשלב כמה שיותר בנות עולות בכיתה רגילה. "היה לי חשוב לא להוציא אותן קופאיות".
לחדש את המועצה/ אחרי ההתנתקות הגיע אליה עדי מינץ וביקש שתצטרף למהלך חידוש פניה של מועצת יש"ע. "החשיבות של הארגון הזה מול השלטון היא עצומה. הייתה נפילה ופתחנו במהלך להקים מועצת יש"ע חדשה". היא עבדה על זה "ימים ולילות" יחד עם אמנון שפירא, הרב לבנון ואחרים ושימשה סגנית יו"ר. לדעתה מועצת יש"ע משפיעה היום, אבל פחות. "היא יותר מתמקדת בחיי היומיום ובהתפתחות הפיזית וגם זה חשוב". חשיבותה תעלה "אם ניקלע לשלטון אחר".
בית מדרש לנשים/ היא הקימה בקדומים בית מדרש שפועל אחת לשבוע ובו היה פרויקט דגל, 'חברותא בקפה'. זוגות היו לומדים יחד מדרש על כוס קפה ומשם יוצאים יחד, בהנחיה של זוג מנחה, לכלים של עבודה זוגית. הפרויקט נסגר מחוסר תקציב, "אבל הוא עוד ישוב".
נשים לומדות תורה/ "כשראשונת התלמידות שלי הלכה ללמוד בברוריה, שאלתי 'בשביל מה?', היום זה נראה לי מאסט". היא לומדת ומלמדת תורה, "אבל זה שלא למדתי גמרא זה נכות. את רוצה ללמוד דברים עמוקים, אבל הכול מתבסס על זה, הגמרא היא התשתית". מבחינתה לא לחייב בנות, אבל כן לאפשר ולא לחכות עם זה "כבר ביסודי ובתיכון".
אורות/ היא מרכזת השתלמויות מורים במכללת אורות ומעבירה חלק מהן בעצמה. ויש גם עיסוק בילדים ונכדים, כך שלא משעמם.
אם זה לא היה המסלול/ מדענית או בכלל עיתונאית. "זה תחום שדיבר אליי, אבל לא היו אז עיתונאיות דתיות".
מלחמת ששת הימים/ "להגיד חוויה מכוננת זה קטן. עד היום אני מרגישה זכות לחיות בדור הזה. כל הנבואות ותפילות כל הדורות מתגשמים לך מול העיניים. ימי הפחד ואז ימי התשועה, זה היה משהו ששבר את כל מה שלמדנו וחשבנו ואפילו ערגנו".
אליטיזם בחינוך הדתי/ האולפנא שלה קיבלה את כולם. "זה היה לי מאוד חשוב. אני חושבת שאנחנו שוגים עם המוסדות האליטיסטיים והמתח והתסכול של הילדים שלא מתקבלים. זה מחיר גדול שאנחנו משלמים בטווח הארוך. תעזבו, כולם ראויים לחינוך".
ובמגרש הביתי
בוקר טוב/ קמה בשש-שבע, אפילו כשהיא חולה. "מורשת כפר פינס. לקום בשמונה זו שחיתות".
מוזיקה/ לא שומעת הרבה, והאמת שהיא גם לא מאזינה לרדיו. "כשערוץ 7 שידר הייתי מאזינה כפייתית, כשהוא נסגר הפסקתי בבת אחת". לפעמים בכל זאת מתגנבים הביתה כמה צלילים של מוזיקה קלאסית ביום שישי.
אוכל/ אוהבת הכול, אבל יכולה להתפנק גם מסלט חי ולחם מחמצת עם חמאה.
שבת/ מארחים את הילדים או מתארחים אצלם וכשלא, "וזה לא קורה הרבה", יושבים עם החברים מהיישוב שלא מספיקים לפגוש באמצע השבוע. "יש כאן חברות אמיצה מאוד בין האנשים".
עיתים לתורה/ יומיומי. גם בגלל שהיא מעבירה שיעורים בחסידות. "עכשיו אני לומדת את משנת מניטו (הרב יהודא ליאון אשכנזי) ואני מאוד אוהבת". מה ששובה אותה הוא "הידע המדעי וההשכלה הכללית ועם זה פתיחות ודבקות בתורת הרב קוק". במילים אחרות "זה הרב שלי. חבל שלא הכרתי אותו קודם".
פנאי/ עושה הליכות, שחייה וגם יוגה "מקצוע שצריך להכניס אותו לבתי ספר. אנחנו לא יודעים לנשום". חוץ מזה היא קוראת הרבה.
אחזקת הבית/ עם בעלה "בשותפות רבת שנים כמעט בלי מחלוקות".
מפחיד/ "הקרע בעם, השנאה הזאת, חוסר הלכידות". כבר שנה שישית שהיא לומדת בקבוצה משותפת לדתיות וחילוניות טקסטים תורניים פעם בחודש. "אף אחת לא שינתה את הדעות של השנייה אבל זה יוצר יחד וחברות אמיצה". היוזמת היא תמר נאור, שמרחיבה השנה את המיזם לעוד שלוש קבוצות, "כדי להשפיע על השיח שיהיה מכבד. השיח ברשתות מפחיד".
דמות מופת/ הרב בנימין הרלינג ה' ייקום דמו. "היה שכן שלנו באשקוביות. זכינו. הייתה בו ישרות מההתחלה ועד הסוף ונאמנות לארץ ישראל. הייתה לו הבנה עמוקה שזכינו לחיות במדינה ריבונית בארץ ישראל וצריך לייקר את זה". לאחרונה יצא לזכרו סרטון, "צריך להסתכל בו מפעם לפעם".
כשתהיי גדולה/ "אלך לשביל ישראל, אתנדב עם ילדים ונוער ואכתוב". היא כבר החלה לכתוב מחזות. כשתגדל, תסיים את כתיבתם.