רוח חדשה? בסרט סיפורים של אחים

יעקב דמקני, בן למשפחת מהגרים, מתדרדר לחיים של פשע ושוד. אחיו, לעומת זאת, מתקרב ליהדות והופך להיות רב. העימות הוא בלתי נמנע

ערוץ 7 , כ"ו בכסלו תשע"ח

רוח חדשה
רוח חדשה
צילום מסך

בשנים האחרונות נרשמת מגמה של התקרבות יהודים רבים למסורת. בעוד שנות השבעים והשמונים נחשבות לשנים בהן החילונות הרימה את ראשה במלוא עוזה, הרי שמתחילת שנות התשעים אנחנו עדים למגמה של התקרבות ישראלים רבים למסורת.

חילונים רבים מקפידים על קידוש בערב שישי ואף ביקור בבית הכנסת. גם אנשים שמגדירים את עצמם כרחוקים מתורה ומצוות פוקדים את בתי הכנסת בערבי שבת ובחגים, שומרים על כשרות בסיסית, צמים ביום כיפור, נישאים כדת משה וישראל וכו׳.

אולם בלי שנשים לב, בשנים האחרונות אנו עדים לנוכחותם של מיסיונרים רבים בארץ. הם מזהים את עצמם כיהודים משיחיים כדי למנוע אנטגוניזם וליצור פתיחות בקרב הציבור. אפשר למצוא אותם בערים המרכזיות בשדרות וברחובות מרכזיים, מחלקים את הברית החדשה במסווה של פילוסופית ניו איג׳ כזו או אחרת. כעת עם עלייתו של הסרט ״רוח חדשה״ אנו עדים לעליית מדרגה בניסיונות החדירה של המיסיון לחברה הישראלית לא רק באמצעות פעילות גלויה אלא באמצעות שימוש במדיום הקולנועי כאמצעי להמרת דת.

הסרט מגולל את סיפור חיוו של יעקב דמקני, בן למשפחת מהגרים יוצאי איראן. יעקב מתדרדר לחיים של פשע ושוד. בניו יורק מתוודע יעקב לקהילת היהודים המשיחיים הוא משנה את דרכיו הוא חוזר לארץ והופך להיות למנהיג הקהילה המשיחית ביפו. אחיו של יעקב, לעומת זאת, מתקרב ליהדות והופך להיות רב. העימות בין השניים הוא בלתי נמנע.

הסרט יוצר תמונה דיכוטומית של שחור לבן לפיה היהדות המשיחית ובמילים אחרות הנצרות עדיפה על היהדות. לא מדובר כאן ביצירה קולנועית שמנסה להציג מורכבות פסיכולוגית או חברתית עמוקה אלא על סרט שנוטה להצגה שטחית ובינארית של שחור מול לבן, אור מול חושך. הבמאי, דורון ערן, נצמד לנקודת מבטו של יעקב דמקני. וכך הרי לפנינו סרט שמסופר מנקודת מבטה של הנצרות המסורתית לפיה היהדות היא דת נבערת, אלימה, נטולת חמלה, ורוויה ביצרים ותאוות כוח בעוד הנצרות היא דת של אהבה וחמלה.

הסיפור של יעקב דמקני יכול היה להיות כר פורה לסרט ביקורתי ונוקב על פערים חברתים, הסללה, גזענות, מוביליות חברתית, פריפריה ויחסי דת ומדינה, אולם דורון ערן בוחר בדרך הקלה ואף הפשטנית. הוא שבוי כולו בסיפורו של דמקני בלי יכולת להתבונן בו ולהעניק לצופה נקודת מבט מפוקחת ומורכבת יותר.

בדרך כלל סרטים בהם הבמאי הולך שבוי אחרי הגיבור המרכזי בעלילה זוכים לביקורות צוננות במקרה הטוב. במקרה הפחות טובפ להתעלמות מוחלטת. אולם סרטו של דורון ערן עוסק בנושא שיהיה חשוב מידי להזניחו. הוא חושף בצורה חד משמעית את החדרת והשתרשות השקטה איך העקשת של המיסיון בישראל. הסרט יוצר גיבור תרבות מסוג חדש - הקדוש הנוצרי. וכך למעשה עושה שרות אדיר עבור תנועת המיסיון בישראל.

האם זה יהיה מיותר לשאול מהיכן קבל הבמאי את המימון עבור הסרט? האם מדובר ביצירה קולנועית עצמאית או שמא בסרטון תדמית שפרנסי הקהילה המשיחית דאגו לממן את הפקתו? בעוד במאים טובים ומוערכים בארץ נאבקים כדי לקבל חשיפה זכה הסרט רוח חדשה לסיקור חדשותי נרחב בחדשות השבת בערוץ הראשון. אחת הנקודות המרכזיות שעולות לכל אורך הכתבה היא תקציב ההפקה הנדיב שבמאי הסרט נהנה ממנו.

מדובר בסרט שצולם בארץ ובחו״ל עם עשרות ניצבים זרים.

בכתבה ששודרה בחדשות השבת בערוץ אחד בחרו להתמקד באלמנטים הטכנים, התקציביים והלוגיסטים של הפקת הסרט. וכך אנחנו נחשפים למאחורי הקלעים של ההפקה בלי למעשה לדעת מי באמת עומד מאחורי הפקת הסרט. האם יעקב דמקני עצמו? האם קהילת היהודים המשיחיים בארץ? האם זוהי אכן רוח חדשה או שמא אותה רוח מיסיונרית אנטי יהודית שנשבה מצידה של הכנסיה לכיוונה של היהדות החל מקדמת דנא?

הסרט יוקרן לראשונה ב-19.12 בשעה 20:00 בערב בסינמיטק תל אביב (שפרינצק 2).

אם גם אתם תגיעו לשם, תוכלו למצוא אותי עומד שם ומביע את דעתי הנחרצת על הסרט ושואל את "הגיבור" ושאר "המשיחיים" את השאלות הנכונות!