הישראלי שביקר בקטאר חזר כדי לספר

יחסיה של ישראל עם מדינות המפרץ מתחממים בתקופה האחרונה מעל ומתחת לפני השטח והמשלחת הבחריינית החצי רשמית היא רק אחת ההוכחות לכך.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מוטקה הדר, מדריך תיירים מזרחן חובב, שחזר לפני ימים אחדים מביקור פרטי בקטאר, הנסיכות שהיחסים בינה לבין ישראל עולים ויורדים בשני העשורים האחרונים בהתאם להתרחשויות המדיניות.

להחלטתו לצאת לביקור בקטאר הגיע הדר בעקבות אחת ההרצאות שהוא עצמו מרצה על המשבר במפרץ "ורציתי לראות את הדברים בעצמי", הוא אומר ומציין כי באופן אישי הוא עוקב אחרי המתרחש בקטאר מזה זמן רב, עוד קודם לחרם שהטילו על המדינה סעודיה ומדינות המפרץ.

על הביקור עצמו הוא מספר כיצד כמעט ולא הצטרך לדבר ערבים במהלך כל ימי הביקור, שכן רוב מוחלט של התושבים הם זרים. הפער בין המקומיים לזרים עומד על 313 אלף מקומיים לעומת שניים וחצי מיליון זרים שמגיעים בעיקר מהודו ונפאל ומועסקים בעיקר בענף הבניין, אך גם באדריכלות, הנדסה ועוד.

בקטאר, מספר הדר, חיה קהילה יהודית קטנה הנהנית מחיי שפע והכנסה גבוהה מאוד. בקהילה זו רופאים, ארכיטקטים, מרצים ועוד. חוקי השריעה השולטים במדינה אינם פוגעים בחיי היהודים, ולמעשה על אף החוקים הנוקשים הללו מואזינים אינם נשמעים ברחובות. הוא עצמו נמנע מליצור קשר עם קהילה זו, גם אם לא ברור בהכרח שהתגובה שם למפגש כזה הייתה שלילית.

חיי העושר הקטאריים נובעים בעיקר מהעובדה שהמדינה יושבת על מרבצי גז טבעי. כמות הגז הטבעי של קטאר אמורה לספק את אנשיה ל-56 השנים הבאות עם כמות של 25 טריליון מ"ק. "אין להם מה לדאוג מהבחינה הזו".

הקטארים עצמם חיים בווילות יוקרה במטרופולין של דוחא בעוד הזרים חיים ברובם בשכונות עוני וסלאמס המרוחקות מהמרכז הקטארי. המקומיים "הולכים עם השרוואלים המעומלנים ומגוהצים ועם ראש זקוף, ויש להם על מה", אומר הדר הסבור שהחרם שהטילו סעודיה ומדינות המפרץ על קטאר לא עלה יפה והשפע בחנויות רב, "את מה שסעודיה לא סיפקה שמחו לספק האחרות, בעיקר איראן וטורקיה. הן נכנסו לואקום שנוצר".

קטאר, אומר הדר, אינה מפסיקה לבנות ובכל מקום נראים מנופי בנייה ענקיים. סעודיה, בעלת הגבול היחידה עם קטאר, הייתה בעבר הספקית העיקרית של חומרי הגלם לבנייה עבור קטאר, וכעת היא נבוכה לראות את הבנייה והצמיחה הקטארית נמשכת בלעדיה.

עם זאת הוא מציין כי באמתחתה של סעודיה נותר "נשק יום הדין" כאיום מול השכנה קטאר, ונשק זה הוא הגדרתה של קטאר כתומכת טרור. אם תבחר סעודיה להגדיר את קטאר ככזו יצטרכו גם ארה"ב ואירופה להתיישר על פי הגדרה זו ולהחרים את קטאר, מה שיקשה מאוד על חייה וחיי אזרחיה, "היא תצטרך להתקפל ולהתחנן שסעודיה תסיר ממנה את החרם הזה".

"כרגע קטאר-איירוויז טסה בדרכים לא דרכים, כמו שישראל טסה למזרח הרחוק, כדי לעקוף מדינות מחרימות, כדי להגיע לדוחא. זה מייקר הרבה את הכרטיס ולכן הם מסבסדים אותם. המצב לא פשוט למרות שלא רואים את זה ברחובות, אבל מקריאה בעיתונות המקומית נראה שהם בלחץ. בנוסף יש מי שמפעילים לחץ על פיפ"א שלא לקיים את משחקי המונדיאל כי קטר העבירה שוחד לבכירים בפיפ"א. זה אחרי שהשקיעו מיליארדים בבניית איצטדיונים ובתי מלון לקראת המונדיאל ואם המשחקים לא יתקיימו בדוחא מצבה של קטאר יהיה מאוד קשה".

הדר מעיר כי על מנת להתמודד עם הבעיה שבה נתקלו כל המדינות שאירחו משחקים בינלאומיים, בעיית האיצטדיונים שהפכו לפילים לבנים המעלים אבק כפי שקרה בברזיל וכפי שקרה ביוון שגם קרסה כלכלית בעקבות זאת, הקטארים קנו קבוצות כדורגל על מנת שאלה יאכלסו את האיצטדיונים וכך ימולאו היציעים בעובדים זרים שיממנו את תחזוקתם של האיצטדיונים הללו.

על רגישות היחסים בין קטאר לאיראן הוא מציין כי קטאר חולקת עם איראן את אותו מאגר גז טבעי. "איראן יכולה להגביר את השאיבה ולהפיל את מחירי הגז בעולם, אבל אז יסתבכו האיראנים עם הרוסים, יצרנית הגז המובילה בעולם".

ובחזרה לאווירה ברחוב הקטארי. הדר מספר כי אם נדמה היה שבמדינה בה המיעוט של 313 אלף איש שולט על שניים וחצי מיליון זרים יהיו שריוניות, חיילים ושוטרים ברחובות הרי שבמציאות "לא ראיתי חייל או שוטר אחד. אין בהם צורך. העובדים הזרים ומשפחותיהם שילמו במיטב כספם כדי להגיע, לעבוד שם ולשלוח כסף הביתה. העובד הזר לא יסתכן בגירוש מהמדינה. הדרכונים של הזרים מוחזקים בידי השלטון וכדי לקבל אותו צריך להוכיח שאין כל חוב שנותר מאחור או מעשה פלילי כלשהו.

בנוסף, מציין הדר, העובדה שהאלכוהול אסור בקטאר גורמת לכך שאין שיכורים ברחובות, הסתובבתי בסמטאות חשוכות בלילה, הלכו אחרי ארבעה או חמישה זרים ולא הרגשתי איום כלשהו. הם לא אלימים, לא שיכורים ולא נרקומנים. אתה מרגיש מאוד בטוח".

העובדים הזרים רובם עובדים בבניין. מיעוטם מעונבים ומתגוררים במגדלי היוקרה והם מהווים הקשר בין העם הקטארי לעובדי השטח הבנאים, גם בשל תפקידם כמהנדסים ואדריכלים וגם בשל השפה. באזורי הבנייה עצמם לא ניתן לראות קטארים כלל ועיקר.

להערכתו של הדר התקרבות יחסים מחודשת בין ישראל לקטאר לא תעסיק את הרחוב הקטארי שאינו מתעניין בנושאים הללו. לדבריו במסגדים אין הסתה. הסתה ניתן למצוא רק בערוצי הלוויין הכוללים גם כעשרים ערוצים פלשתיניים המשדרים דגלי ישראל נשרפים ובובות של טראמפ המוצתות ברחובות, "אבל במקום אתה לא רואה כלום. על רוב הבניינים מתנוססת תמונת השליט בציור או בצילום. יש שם הערצה למנהיג וזה כדאי להם. אין אופוזיציה בחברה שמרוויחה קרוב למאה אלף דולר לשנה לנפש. היא המקום הראשון בעולם. ברחוב אין ילד שרוכב על אופניים. כדי לפגוש חבר, המשרת לוקח אותו במרצדס ומחזיר אותו. אין שם ילדים ברחובות. זו חברת שפע הסגורה ומסוגרת בתוך עצמה. ללא קשר עם הזרים".

להרצאותיו של מוטק'ה הדר: [email protected]

בימי מסעו של הדר בקטאר שיגר למשפחתו מעין יומן מסע ובו אנקדוטות מהביקור. באישורו אנחנו מפרסמים כאן כמה קטעים מיומן זה:

טיסות מקטאר:

עיון מהיר במפת האזור יראה שקטאר קרובה מאוד לבחריין, שכנתה מצפון. בבחריין ישנה קהילה יהודית של כמה עשרות. רובם ממוצא עיראקי. מאוד רציתי לנצל את הקרבה ולכן נכנסתי לסוכנות נסיעות להתעניין.

בחריין (פירוש השם שני ימים - מלשון ים). ידעתי כמובן שבחריין תמכה בסעודיה כנגד קטאר, וזאת מפני שבבחריין רוב האוכלוסייה שיעי ולכן קיים מתח בינם לבין האירנים. שאלתי בסוכנות איזה אופציות עומדות בפני. האיש בפניו הצגתי את השאלה עשה את עצמו חירש. חזרתי שוב על השאלה, ואז....הוא ענה....בשאלה. איך לכל הרוחות תכונה שמייחסים ליהודים העונים על שאלה בשאלה מגיעה לכאן: "למה שמישהו ירצה לנסוע לבחריין" ? הוא שאל. "האם התשובה 'כי מתחשק לי' תספק אותך?", שאלתי.

הוא בדק שוב ושוב במסך המחשב שלפניו ואמר: "טוב. אז אם זה מה שאתה רוצה זה יעלה לך 3200 ריאל". סכום זה נשמע לי מצוץ מהאצבע. כ- 870 דולר לטיסה של 150 ק"מ לכל כיוון... טירוף. "מניין לקחת את הסכום הזה"? שאלתי. כאן זה מתחיל להיות מעניין. "לא נוכל להטיס אותך לבחריין ישירות", הוא הסביר "כי אנו לא מדברים איתם. תצטרך לטוס צפונה לכווית (מדינה שהחליטה להיות ניטריאלית בסכסוך) ומשם לקחת טיסת המשך לבחריין. אותו הדבר כמובן בחזרה". אז ככה, במקום לטוס 300 ק"מ לשני הכיוונים עליי לטוס כ-2000 ק"מ. אוי, איפה יריב אופנהיימר שיעשה שם שלום ?

על האזורים היותר עניים של קטאר:

בלדה לפחית קולה:

לפני מספר ימים שכבה פחית קולה שידעה ימים יפים יותר על הכביש ליד המלון.

מאז היא סבלה די והותר.

כאשר נפגשנו לראשונה היא שכבה על הכביש מרוקנת

לוטשת עיניים לבקבוק פפסי ששכב אף הוא בערימה כאשר ראשו מופנה לעבר מכה. משמע, בקבוק מוסלמי. הקשר ביניהם היה בילתי אפשרי היא..קוקאיסט והוא פפסיסת...ההורים לא יסכימו לשידוך.

היום הבחנתי שהם נעלמו ואינם. מוזר, עד היום לא ראיתי כאן את אויבם המושבע...המטאטא

אז לאן הם נעלמו. אללה היה כאן מעורב, וקריאות המואזין ברקע מאשרות זאת.

ובכן, לא קרה כלום שצריך להדאיג איש...

הרוח העבירה אותם לצד השני של הכביש.

אז באם דאגתם..דאגתכם הייתה לשווא. בצד השני של הכביש הם יוכלו לחדש את הקשר ביניהם. קרטון הביצים הריק (השכן מהמצד השני) הבטיח להשיא אותם. הוא בכלל הינדי אז לא משנה לו מה יגידו ההורים.

שבת שלום.

ושיהיה במזל טוב.

היום "מנקים" פה את העיר לקראת יום העצמאות שיחול ביום שני.

בבקשה לא להיסחף. פה "מנקים" הכוונה שהרוח תזיז את הזבל מצד אחד של הכביש לצד השני.

במשך שבוע כאן לא ראיתי:

חייל

שוטר

כלב

מנקה רחובות

ורק.....ארבעה חתולים.

תופעה מוזרה: עד היום לא ראיתי כאן לא שוטר ולא חייל. מה שמראה שהשלטון כאן בטוח בעצמו. היום עברו מעל מטוסי קרב קאטריים כהכנה ליום העצמאות הקטארי שיחול ביום שני. אני עוזב ביום שני וכל ניסיונותיי לבקש מהם להקדים ביום או שניים עלו בתוהו. איזה מכניסי אורחים ואיזה בטיח! מה כבר ביקשתי?

אני אשם. לא הבהרתי את כוונתי: לא ביקשתי לחזור מוקדם... ביקשתי שיקדימו את יום העצמאות שלהם.