קלמן ליבסקינד
קלמן ליבסקינדצילום: יהונתן קלרמן

משהו רע מאד עובר על גלי צה"ל

עירית לינור חברה טובה שלי. בלי קשר, היא אשה חכמה מאד, ומשכילה מאד, ומקורית מאד. אחת התכונות שאני הכי אוהב בה - כמי שמשתעמם מאנשים ששוחים עם הזרם, רק משום שהם חוששים מהגלים - זה שהיא לא מפחדת להגיד מה שהיא חושבת. בכל עניין ועל כל דבר.

אתמול היא נכנסה בנשיא ריבלין ב- 120 קמ"ש. זה קרה בעקבות הנאום המביך שלו, שבו שר שיר הלל למפגינים נגד הממשלה, וכדי שיהיה ברור למי הוא בדיוק מוחא כף, גם טרח לפרט את כל הככרות שבהן הם הפגינו בשנה האחרונה.

את ההוכחה הכי גדולה שהביקורת הזו הייתה במקום - למי שהיה צריך הוכחה כזו - סיפק ריבלין עצמו בהבהרה שפירסם היום.

עירית התכוונה להתנצל בתכניתה על הדרך שבה התבטאה אתמול, אבל לא הספיקה. היום בצהריים הודיע לה מפקד גלי צה"ל שהחליט להשעות אותה לשבוע.

הסיפור הזה לא עומד בפני עצמו. יעד נוסף להתקפות ולביקורת מתמדת היא תכניתו הפופולרית של אראל סג"ל. צמרת צה"ל, בלי חשש ובלי להיות מוטרדת מסוגיות של אתיקה, שולחת ידיים לתוכן של התכנית ומפעילה על בסיס שוטף לחצים, שמטרתם למנוע מסג"ל למתוח ביקורת על הצבא.

רק היום פירסם נתי טוקר, שבמהלך פגישת רקע שנערכה אתמול בין בכירי גל"צ לרמטכ"ל, מתח גדי אייזנקוט ביקורת על "שדרנים שתוקפים את צה'ל בגל'צ ובפלטפורמות אחרות", כשכולם מבינים למי הוא מתכוון.

כאמור, ההערות האלה של בכירי צה"ל לא התחילו בפגישת הרקע הזו. בואו נגיד שאם בנימין נתניהו היה מפעיל נגד רזי ברקאי רבע מהלחצים שמפעיל הרמטכ"ל נגד סג"ל, הייתה קמה פה סערה רבתי, וחברים למקצוע היו ממהרים לארגן עצומה עם הרבה "סכנה" והרבה "דמוקרטיה".

העונש שספגה לינור, כמו ההתערבות בתכנית של סג"ל, לא יכולים לעבור בשקט, בעיקר בגלל סיבה מרכזית אחת. בגלי צה"ל מסתובבים כמה בכירים, מהצד הנכון של המפה, שיודעים שהם יכולים להגיד מה שהם רוצים, מבלי שיאונה להם רע. רינו צרור הוא רק דוגמא אחת. מול סגנון הדיבור המשתלח שלו כלפי ראש הממשלה, הדברים של עירית לינור אתמול מזכירים נאום של חנה בבלי. אבל עם ההתבטאויות של צרור, התבטאויות חוזרות ונשנות, התחנה חיה בשלום. הוא מ"המקובלים". גם התכנית של יועז הנדל, שבשבוע שעבר ניצל את גלי האתר הצבאיים כדי לגייס אנשים להפגנה שארגן נגד הממשלה, עברה בשקט מופתי.

מול סתימת הפיות האגרסיבית הזו בגלי צה"ל צריך להניף דגל. הסיפורים על תחנה צבאית שיודעת לעשות את הבלתי ייאמן - ללבוש מדים ועדיין להישאר חופשית, עצמאית ובלתי תלויה – הם לא יותר מבדיחה שנס ליחה.

המשיכו בדרככם, עירית ואראל. אל תרפינה ידיכם. לעולם אל תתנו למישהו לגרום לכם להתלבט אם לומר את מה שאתם חושבים שצריך לומר. דווקא בימים שבהם חשרת עבים שחורה מתקדרת מעל שמי התחנה הצבאית, קולכם השונה חשוב כל כך.