כך אפשרה ישראל הכרה בפלסטינים

השרים לא העמיקו בהסכם עם האיחוד האירופי שמשדרג את הפלסטינים ומאפשר להם דריסת רגל בירושלים. השבוע הם הופתעו לגלות שהמהלך אושר

ניצן קידר , י' בטבת תשע"ח

האיחוד האירופי
האיחוד האירופי
צילום: אייסטוק

לא מעט משרי הממשלה הופתעו לגלות השבוע כי מבלי ששמו לב, מתחת לאפם, אושר הסכם עם האיחוד האירופי שעלולות להיות לו השלכות משמעותיות מאוד למדינת ישראל אל מול הפלסטינים, כך נחשף הבוקר (חמישי) בעיתון 'בשבע'.

מדובר בהסכם הקרוי "תוכנית לשיתוף פעולה חוצה גבולות באגן הים התיכון" ומטרתו לממן מיזמים בעשרות מיליוני אירו עבור 14 מדינות במזרח התיכון שאינן חברות באיחוד – ביניהן גם ישראל והרשות הפלסטינית שמוגדרת גם היא כישות מדינית לצורך העניין.

ההסכם כולל, בין היתר, סעיף בו נכתב כי מן הצד הישראלי הוא אינו חל מעבר לקו הירוק, במזרח ירושלים וברמת הגולן. בשטחי הרשות הפלסטינית הוא דווקא חל באופן ברור ומלכתחילה. כלומר, גופים ישראלים ביהודה ושומרון, במזרח ירושלים וברמת הגולן לא יוכלו להשתתף במיזמים ולקבל מימון. הפלסטינים זוכים כאן לפריבילגיה ששום הסכם קודם לא העניק להם: הם לא רק יהיו אחראים לפרוייקטים המצויים בשטחי הרשות הפלסטינית, אלא יוכלו לבקש תמיכה בפרוייקטים פלסטיניים שיהיו בשטחים שעל פי הסכם אוסלו והסכמים אחרים – נמצאים בריבונות ישראלית – וישראל היא השולטת בשטח. מדובר על שטחי C שודאי מצויים בשליטה ישראלית ועל מזרח ירושלים – שלרשות הפלסטינית אין שום מעמד חוקי בה ומתוקף כך – לא אמורה להיות לה דריסת רגל כמחליטה באזור.

ואיזה סוג של פרוייקטים מעוניינים הפלסטינים לעשות במסגרת ההסכם הזה עם האיחוד האירופי? ממידע שהגיע ל'בשבע' על חלק מהפרוייקטים הפלסטיניים המתוכננים במסגרת ההסכם, ולא קל לאתר את אלו, מתברר לדוגמא כי הפלסטינים מעוניינים שהאיחוד האירופי ישקיע בפרוייקט שמקדם את "המורשת הפלסטינית" של סבסטיה, אחד המקומות שבו ישראל דווקא העמיקה את אחיזתה בשנים האחרונות. פרוייקט נוסף שעל הפרק מבחינת הרשות הפלסטינית הוא פעילות באחד משערי העיר העתיקה בירושלים, מקום שנמצא, לכל הדעות, בריבונות ישראלית. עוד שורה ארוכה של פרוייקטים שמטרתם לקעקע את המורשת היהודית ואת זו של מדינת ישראל נמצאים בתפריט הפלסטיני.

אז איך זה קרה בעצם? איך הסכם כזה אושר כמעט מבלי שום מחאה משמעותית? הסיפור של אישור ההסכם הזה, מתחיל ב-13 בדצמבר. כל שרי ממשלה קיבלו בקשה לאשר את ההסכם, בה נכתב כי "בהתאם לסעיפים 10 ו-19 (ב) בתקנון לעבודת הממשלה, אם לא תוגש הסתייגות מההצעה בתוך שבוע ימים, היא תקבל תוקף של החלטת ממשלה".

בדברי הרקע שקיבלו השרים צויין כי "ההסכם כולל סעיף המתחם את התחולה הטריטוריאלית של ישראל, בדומה לסעיף שאומץ בתוכנית הורייזן 2020, ושאושר בהחלטת ממשלה...וזאת, תוך אמירה מפורשת של עמדתה העקרונית של ישראל ביחס למעמד האזורים שהוכנסו תחת ממשל מדינת ישראל לאחר ה-5 ביוני 1967, וקביעה כי אין בכך כדי לפגוע במעמדת אזורים אלה". עוד צויין כי משרדי האוצר, הפנים והמשפטים תומכים באישור ההסכם. לא היה כאן תרגיל או טריק מצד ראש הממשלה או מזכיר הממשלה. מרבית השרים, כמו הרבה החלטות מסוג זה פשוט לא קראו או לא הבינו. השרה מירי רגב, שהבינה שמדובר בהצעה שהיא לכל הפחות בעייתית ודורשת תיקונים, ניצלה את הזכות והגישה הסתייגות. הנושא עלה לכותרת למשך יממה וחלק משרי הממשלה שהבינו מה מתרחש, לא טרחו להציג הסתייגויות משלהם – כי סמכו על זו של רגב.

ביום שני הופתעו חלק מהשרים לשמוע ממזכיר הממשלה שההחלטה אושרה. מדובר בשרים שרצו לקיים דיון על התוכנית בישיבת הממשלה הקרובה, בשל הבעיות שעלו ממנה. גם במשרד החוץ יש מי שילמדו על ההחלטה רק מקריאת שורות אלה, שכן בתגובה לשאילתא שהגשנו למשרד השבוע, אחרי שבעצם ההחלטה כבר אושרה, נאמר שהמשרד לא יגיב לנושא המצוי עדיין בדיון בממשלה. מזכיר הממשלה הבהיר לשרים ששאלו אותו בנושא שההסתייגות של רגב נרשמה כהתנגדות להחלטה – ובעצם כהצבעת נגד. משום שרגב לא ביקשה במפורש דיון נוסף, האישור האוטומטי של ההסכם נכנס לתוקף. שרים אחרים שבנו על התנגדותה של רגב, נותרו עם החלטה שלא מעט רצו להתנגד לה או להיאבק על שינויים בתוך ההסכם, אבל איחרו את הרכבת, כל אחד מסיבותיו הוא.

"הסכם המביע חרם על אזורים רבים בישראל"

אבל הנורות האדומות היו צריכות להידלק מוקדם יותר. השבוע העבירו שדולת יש"ע בכנסת ומועצת יש"ע מכתבים לראש ממשלה סביב ההסכם החדש. חננאל דוראני, יו"ר מועצת יש"ע כתב לנתניהו, "מדובר בחתימה המביעה הסכמה עם חרם על אזורים רבים במדינת ישראל, ואפליה חמורה של ירושלים, יהודה ושומרון ובקעת הירדן". הוא גם הצביע על הנקודה לפיה, "חמורה יותר היא ההסכמה כי 'פלסטין' תבצע פרוייקטים באזורים אלו, שמשמעותם הכרה זרה בחבלי מולדתו של העם היהודי".

על הטענה הזו השיבו לנו גורמים מדיניים בכירים מספר תשובות: האחת היא שהסכם דומה כבר נחתם בין האיחוד לרשות הפלסטינית, ועל כן פרוייקטים יוכלו לצאת אל הפועל גם אם ישראל לא תהיה חלק מההסכם. לדבריהם "אם ישראל תחתום על המסמך, יש צורך באישור פה אחד של כל פרוייקט וכך היא תוכל לחסום פרוייקטים פלסטינים בעייתיים או אנטי ישראלים". הגורמים מוסיפים כי "בסופו של יום, האיחוד האירופי יעניק תקציבים לפרוייקטים חיוניים לנו - ולמדינת ישראל לא כדאי לוותר על התקציבים הללו".

לדבריהם, "היתרונות של החתימה על ההסכם הזה גוברים החסרונות. חשוב לציין שפלסטין אינה מוגדרת על ידי האיחוד האירופי לפי הגבולות. הם לא מכירים את 'פלסטין' לפי גבולות 67'. לדידם, זו ישות המיוצגת בידי הרשות הפלסטינית". הגורמים מוסיפים שיש מספר סוגים של התחכמויות שדרכן אפשר לעקוף את הבעיה להשקיע בפרוייקטים ישראלים מעבר לקו הירוק – ביניהן החזקת כתובת נוספת של המוסד המבקש תמיכה בפרוייקט בתוך הקו הירוק.

ההסבר הזה אינו מניח את דעתם של ראשי שדולת ארץ ישראל, חברי הכנסת בצלאל סמוריץ' ויואב קיש. לדעתם "ישראל נדרשת להסכים, רשמית ומעשית לריבונות פלסטינית ביהודה ושומרון ובירושלים שמעבר לקו הירוק".

הם מוסיפים כי "על פי פרטי ההסכם, לא זו בלבד שישראל לא תוכל לקדם פרויקטים משלה באזורים אלה, אלא הגורם המדינתי שינהל ויפקח על פרויקטים באזורים המוגדרים כ"שטחים פלסטינים כבושים" תהיה אותה 'פלסטין' – וזאת בחתימת מדינת ישראל". השניים גם מזהירים כי "ישראל לא תוכל להתערב בבחירת הפרויקטים בירושלים וביו"ש ובאופן ניהולם, כאשר כבר היום ידוע שחלק מהם חותרים תחתיה באופן מוצהר".

נזכיר כי לפני כארבע שנים, חתמה ישראל על הסכם שנקרא 'הורייזן 2020' לשיתוף פעולה מדעי עם האיחוד האירופי, שגם בו הוחרג השטח שמעבר לקו הירוק. אז התעוררה סערה פוליטית משמעותית יותר מזו שהסתיימה עוד לפני שהחלה במערכת הפוליטית שלנו – והושג סיכום של פשרה לפיה תופיע בהסכם הסתייגות ישראלית מהסעיף הטריטוריאלי. לפני כשנה השרה רגב הצליחה לעצור הסכם בתחום התרבות והמדיה שרצה להתייחס להתיישבות בצורה דומה להסכם הנוכחי. אז זה ירד מהפרק, הפעם, חוץ מרגב, מרבית השרים נרדמו בשמירה.

סמוטריץ' וקיש תמהים על ההתנהלות. "בימים אלה, בהם נשיא ארה"ב טראמפ נאבק באופן מעורר כבוד בזירת האו"ם על מעמדה של ירושלים, היה ראוי שגם ממשלת ישראל תבהיר לעולם שירושלים המאוחדת וחבלי יו"ש אינם למכירה תמורת חופן שטרות אירו". בכיר אחר בימין התנסח בצורה הרבה יותר קיצונית. "אם הסכם הורייזן היה פתרון דחוק למצבי קיצון ולא נתפס כסטטוס קוו, הרי שהתוכנית הזאת חורגת גם ממצבי הקיצון. האיחוד האירופי חותר תחתינו בתוך הארץ שלנו ובתוך עיר הבירה שלנו ואנחנו לא אמורים להשלים עם זה אלא לפעול נגד זה".

המאבק הזה נראה כבר גמור. שוחחנו במהלך השבוע האחרון עם מספר גורמים בכירים השותפים בקואליציה ועמדתם היתה שההסכם הזה אינו טוב ודורש עיון נוסף ושינויים. לאחר קבלת ההחלטה, אף אחד מהם אינו מתכוון לייצר משבר או להביע זעם עליה. השרים גם יודעים שאין הרבה משמעות או טעם לצעד שלהם בנושא. מדובר בהחלטת ממשלה מאושרת, שכדי לשנותה יש צורך שראש הממשלה עצמו יבקש דיון נוסף – והתרחיש הזה לא נמצא גם בחלומות הורודים ביותר, של האופטימיים שבין חברי הממשלה.

במערכת המדינית דווקא מרוצים מאוד שההסכם הזה אושר, לאחר עבודת מטה ארוכה מאוד שערכו סביב המסמך המדובר.