בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם עמית דרי

בן 35, מנכ"ל 'מילואימניקים בחזית', נשוי לדניאל ואב לשניים, גר בפוריה

עפרה לקס , י"ז בטבת תשע"ח

עמית דרי
עמית דרי
צילום: עמיר בוחניק

התחלה/ ינואר 1983, קצרין. האם בת מושב, האב גדל בטבריה, והשניים הגיעו לגולן עם גל הקמת היישובים המשמעותיים באזור. האם הייתה גננת במשך שלושה עשורים, "כל ילדי הגולן מכירים אותה". האב עובד שנים רבות במדרשת הגולן. הוא הבכור מבין ארבעה ילדים.

ילדות במרחבים/ "אני מסתכל על אנשים שגרים בבניינים ובגורדי שחקים, גם אם היו משלמים לי מיליון דולר לא הייתי גר שם".

חינוך דתי/ ההורים שלו דתיים, הוא לא. ההחלטה שלו בנושא הזה התרחשה בגיל מאוד צעיר, ובכל זאת הוא למד במערכת חינוך דתית במושב חיספין מיסודי ועד תיכון, ושמח בכך. "הייתי עושה את זה שוב".

הישיבה התיכונית חיספין/ "לתפילות ולפרקטיקה הדתית הייתי פחות מחובר, אבל אני מבין היום את הערך המוסף שקיבלתי בזהות יהודית. למדתי פילוסופיה ומחשבה יהודית וגם גמרא משנה ותנ"ך". במערכת החינוך המקבילה כל זה לא קיים.

צבא/ 'חרוב', שבשעתו הייתה יחידה בפני עצמה. הוא החליט לצאת לקצינים ועשה כמה תפקידים, בהם מנהל לחימה בפיקוד צפון ומ"פ בבית הספר למפקדים. במהלך השירות הוא למד גם פילוסופיה ומדעי המדינה לתואר ראשון. כמעט עשר שנים בצבא הסתיימו בתפקיד מ"פ לוחמים. היום הוא ממשיך בתפקיד הזה במילואים. "בתוך הצבא חוויתי חוויה של מחנך".

לחנך בצה"ל/ "הצבא הוא אחד המקומות המרכזיים שבהם נמצא הצ'אנס האחרון לקבל משהו שקשור בזהות, בתחושה של משימה לאומית, בחיבור לעם ולארץ. בשביל מי שלא עושה מכינה, זה המקום האחרון שבו הוא יכול לספוג ציונות לפני שהוא יוצא לחיים".

הצבא ואג'נדות/ הוא לא מרגיש שישנן ובכלל, מעדיף לדבר על החיובי. "אנחנו צבא טוב וחזק, ובסוף אנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות ומנצחים".

הפוגה/ באמצע השירות הצבאי וגם בסופו הוא קפץ להודו. בכל פעם חצי שנה, אלפי קילומטרים על אופנוע. "תחושת חופש טוטאלית. לראות, להרגיש, לחוות מכל זווית. כל יום הוא חוויה בפני עצמה". אך התחושות העמוקות של אכפתיות לא הירפו ממנו אפילו שם. "הפריע לי לראות חבר'ה ישראלים שלא יודעים דבר וחצי דבר על התרבות המפוארת שלהם, וכל מה שחשוב להם זה לחקור את ההינדואיזם. זה הדליק אצלי כמה נורות".

טוב יותר לחזור/ החזרה לישראל הייתה בסימן לימודי הנדסה אזרחית בטכניון, שעדיין לא הסתיימו, וגם ניהול המכינה הקדם צבאית-חילונית 'תבור' בנצרת עילית.

תבור/ "מה שריתק אותי זה לראות את הרתיעה, ומיד אחר כך את הזיק בעיניים של נוער ישראלי חילוני מצוין, שעולם היהדות מרתק אותו. את הרגע הזה שבו הוא מבין שהדבר הזה שייך אליו, שהוא קשור לעם שלו". היום הוא מלמד במכינות חילונית ובכיתות י"ב נושאים הקשורים לבית המדרש. "זה משהו שראוי שייכנס בכל בתי הספר".

הדתה/ "צעקות ה'זאב זאב' גורמות לכך שאותו נוער מצוין נחשף פחות ופחות לתוכן החשוב הזה שנעדר מבתי הספר הממלכתיים. גם ההורים של המכיניסטים שהיו מגיעים למכינת תבור היו בהתחלה בחשש. אבל כשמבינים באיזו צורה מוגש החומר, הרתיעה יורדת".

שנינו ביחד/ נשוי לדניאל. "הכרנו בתחילת התואר בטכניון. היא, בניגוד אליי, סיימה והיא מהנדסת מערכות מידע. עובדת בהיי-טק". הנחת היא "שני בנים חמודים", אוריה בן שלוש ויאיר בן שנתיים.

משפחה שכזאת/ דניאל דתייה, הוא לא. "אני לא חילוני אידיאולוג ואני גם מכיר את העולם הדתי. נוח לי בשני העולמות, אז זה יותר קל". מצד שני, "זה מורכב ומצריך פשרות ודורש לוותר על דברים שאולי אחרת לא היית מוותר עליהם".

מילואימנקים בחזית/ לפני שנתיים נחשף לסרטונים שבהם נראה אבנר גבריהו, היום מנכ"ל הארגון, מספר לחברי האיחוד האירופאי סיפורי זוועה על לוחמי צה"ל. הוא סיפר בין השאר על לוחמים שהשתלטו על בית והתיישבו לצפות בו במשחק כדורגל ועל כך שלוחמי צה"ל משתמשים במכונות ירייה. "רציתי להגיב על הדברים. העליתי לרשת סרטון קטן ועלוב שעורר הרבה עניין". מכאן נולדה העמותה שמגינה על שמם הטוב של החיילים ושל המדינה בחו"ל.

חו"ל/ "אני לא חושב שאפשר לעבוד על הקהל הישראלי ולהגיד לו שבצה"ל נותנים פקודות לפגוע בחפים מפשע. הבעיה היא מה מסופר בחוץ". לכן זו הזירה העיקרית של העמותה. היום יש בה חמישה עובדים וקרוב ל‑200 מתנדבים. המתנדבים עוברים הכשרה של היסטוריה ופוליטיקה, איך לבנות מסר ואיך לדבר מול קהל, ושכבר היום פועלים בארצות הברית, בקנדה ובאירופה.

פעילות/ השנה הטיס 'מילואימניקים בחזית' 120 מסבירנים בשיתוף פעולה עם ארגונים פרו-ישראליים. הם ישבו בפאנלים, נפגשו עם סטודנטים והיו בשבוע האפרטהייד. הייתה גם קבוצת תיאטרון שיצאה לסקוטלנד וחששה מהפגנות, אז ביקשה מהם ליווי.

לא להסברה/ הוא מתנגד לביטוי הזה, שטרם מצא לו תחליף בשפה העברית. "הסברה היא התנצלות. אתה יודע שהיית לא בסדר ומסביר למה. אנחנו במקום פחות מתנצל ויותר מתעקש על מי האיש הטוב ומי האיש הרע בסיפור".

משלחת מיעוטים/ אחת המשלחות שיצאה השנה לארצות הברית הורכבה מערבים ישראלים, דרוזי, נוצרי, בדואי ופלשתיני. "הטענות נגד מדינת ישראל עוסקות גם ביחס שלה למיעוטים. הבאנו את האנשים האלה שיסבירו בקולם מה באמת קורה". הם דיברו על כך שמדינת ישראל לא מתנהלת כאפרטהייד. הנציג הפלשתיני הסביר שכספי הסיוע האמריקניים מגיעים לטרור, להסתה ולשחיתות. "הייתה גם בחורה שאמרה: אם הייתי גרה במדינה אחרת במזרח התיכון, לא הייתי עומדת על הבמה לבושה ככה ומדברת אליכם".

הפגנות/ היו מחאות נגד הפעילות שלהם. באחד המקומות הסתיים המפגש רק אחרי ש‑30 שוטרים הגיעו כדי לפזר את המפגינים המוסלמים. בקרוב יצאו עוד שתי משלחות כאלה.

זירה ריקה/ יש לא מעט טענות על כך שמדינת ישראל לא נאבקת מספיק ב‑BDS ובגופים האנטי ישראליים ולא נותנת מענה מתאים. הוא לא מסכים. "זו משימה לאומית, אבל היא לא של המדינה. כשזרוע ממשלתית פועלת בנושאים האלה היא נתפסת כלא אמינה. זו משימה של ארגונים והם צריכים לשלב כוחות יחד".

דין יששכרוף/ "חושבים שעשינו קמפיין גדול, אבל זה לא מה שהיה". המפקד של יששכרוף סיפר שהוא לא זוכר את המקרה שהוא תיאר. "אמרתי לו תביא את כל החיילים ותדברו. זה היה סרטון פשוט". הם פנו עם החומרים לפרקליטות הצבאית, וזו העבירה אותם לפרקליטות המדינה. "הפוליטיקאים הצטרפו אחר כך".

דין יששכרוף 2/ אחרי שפורסם סרטון חדש שלכאורה הוא הנכון "מצאנו גם את החיילים האלה שאמרו שזה לא היה". הפליאה היא על הצביעות. "הם תמיד מלינים על כך שהימין תוקף את המשטרה והפרקליטות. עכשיו הם עושים את זה בעצמם ובצורה בזויה".

שוברים שתיקה/ "גורמים נזק אסטרטגי. אנשים מהשטח שמספקים תחמושת אמינה כביכול למי שצריך אותה, כדי לתקוף את מדינת ישראל". הוא יודע שהארגונים האנטי ישראליים עושים בחומרים האלה שימוש. "פגשתי פעילה אנטי ישראלית שנתנה מספרים ועובדות. כששאלתי מאיפה הנתונים, היא הראתה שזה מ'שוברים שתיקה'".

אם זה לא היה המסלול/ הוא היה כנראה מוזיקאי מוכר. מנגן הרבה שנים על גיטרה ומפוחית, וניגן גם בהרכב שעשה קאברים לרוקיסטים קלאסיים של שנות ה‑70 וה‑80. לא מזמן הופיע יחד עם עדי ארד.

עאהד תמימי/ "אין לי ביקורת על החיילים. כן הייתה צריכה לצאת אמירה ערכית וחד משמעית שלא ייתכן שתמונת הסיום תהיה שקצין או חייל צה"ל מקבלים סטירה. גם אם יש שם מאתיים מצלמות, לוחם לא צריך לעשות את החישובים האלה. הרי בין כה במקרים רבים תמונות מוצאות מהקשרן וזה מקרה של loose-loose".

ירידה במוטיבציה/ הצעירים בוחרים ללכת פחות לקרבי "בגלל תרבות ה'אני' וה'מגיע לי' ומחסור בזהות יהודית ציונית שתיתן להם את צדקת הדרך".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ שנים של שירות בצה"ל עשו לו טוב. "הרגל של ארבע וחצי-חמש שעות שינה בלילה". השכמה בחמש וחצי-שש וקדימה לעבודה.

פנאי/ חובב מאוד ספורט, ויש גם תקופות של טריאתלונים: שחייה, רכיבה על אופניים וריצה. וגם האזנה למוזיקה.

מוזיקה/ דייר סטרייטס, בוב דילן, ג'וני קאש, לאונרד כהן וחבורתם, "קאנטרי רוק". הבית מלא בתקליטים. כן, אלה מפעם. הוא מאזין להם באמצעות פטיפון.

שבת/ מדי פעם הוא הולך לבית הכנסת בליל שבת כי "כיף לי עם המוזיקה של בית הכנסת". הרעייה דתייה, ולכן השבת מתנהלת כהלכתה בתוך הבית, "אז זה זמן משפחה, לקרוא ספר ולעשות ספורט".

אוכל/ "דגים של אמא ביום שישי", או בשם כולל "אוכל מרוקאי".

אחזקת הבית/ התיק שלו קצת יקה. "אני מסדר את הבית כל הזמן".

מפחיד/ "כיהודי אני חושש מהתרחקות של הנוער היהודי-ליברלי בארצות הברית מכל מה שקשור למדינת ישראל: זהות יהודית, גאווה לאומית והרצון להיות חלק מהדבר הזה שנקרא ציונות. התהליכים האנטי-זהותיים שאנחנו רואים מתרחשים גם כאן וגם בארצות הברית".

כשתהיה גדול/ העתיד שלו נמצא בתחום החינוך. מבחינתו גם ההסברה היא חינוך, גם העשייה ב'תבור' וגם לפני כן בצה"ל. התחום הפורמלי פחות מדבר אליו, "כן אחנך נוער לזהות יהודית וציונית".

לתגובות: ofralax@gmail.com