השופט סלים ג'ובראן:
לשנות את ההמנון, חוק הלאום מיותר

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון קורא למדינה לכבד את אזרחי ישראל הערבים ולשנות את מילות "התקווה", ומסביר מה הבעיה בשירות לאומי.

חזקי ברוך , ט"ו בשבט תשע"ח

סלים ג'ובראן
סלים ג'ובראן
צילום: הלל מאיר/TPS

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט סלים ג'ובראן, תוקף את חוק הלאום שמקדמת הממשלה וקורא למדינה לשנות את ההמנון הלאומי כך שגם אזרחי ישראל הערבים יוכלו לשיר אותו.

בריאיון לכתב העת "עורך הדין" לרגל פרישתו מכס השיפוט, אמר ג'ובראן כי ''חוק הלאום הוא חוק מיותר לגמרי, ואיני מבין מדוע בכלל צריך אותו. כיהנו כאן בעבר ממשלות ימין, עוד מימי מנחם בגין עליו השלום, ואף אחד מראשי הממשלה לא חשב שצריך חוק כזה בכלל.

''מדוע נזכרו בו בכלל, ואם נזכרו, מדוע לפגוע בשפה הערבית? בהצעת החוק מוצע להגדיר את השפה הערבית כשפה עם מעמד מיוחד. הגדרה זו אינה מובנת לי כלל וכלל. מה ההבדל בינה לבין הגדרת השפה הערבית כשפה רשמית כפי שהיא כיום? בדרך הזאת זה פשוט לפגוע בלב ליבו של הציבור הערבי בישראל כאשר אתה לוקח ממנו את רשמיות השפה שלו''.

ג'ובראן מקווה שבכנסת הנוכחית ישנם חברי כנסת נבונים, כלשונו, שלא יאפשרו להצעת החוק הזאת לעבור.

לטענת השופט ג'ובראן, המיעוט בישראל מקופח. "יש המון כשלים בכל נוגע לאופן הטיפול באוכלוסייה הערבית בישראל, כשלים שהמדינה חייבת לתת עליהם את הדעת ולטפל בהם. קח, למשל, את החינוך במגזר הערבי. נכון לעכשיו רק מי שנמצא תחת חסות בתי הספר הפרטיים של הכנסייה זוכה לחינוך מצוין, ולראיה, בתי הספר הללו נמצאים בצמרת מדדי משרד החינוך בתחומי המתמטיקה, ההיי-טק והפיזיקה. אבל מה עם השאר?

''מערכת החינוך במגזר הערבי סובלת ממחסור בכיתות לימוד, מאחוז נשירה גבוה ומתוכניות לימוד מיושנות. איני מבין מדוע לא מערבים את אנשי האקדמיה הערביים בנושא החינוך. הגיע הזמן, לדעתי, להקים מועצה פדגוגית שבה יכהנו אקדמאים יהודים וערבים כדי לבנות תוכנית לימוד חדשנית שתתאים לתלמידי המגזר הערבי", הוא אומר.

השופט ג'ובראן מספר כי "יש מקומות תעסוקה שאינם מוכנים לקלוט אליהם אקדמאים ערבים בגלל דעות קדומות ורק בגלל היותם ערבים, אבל תופעת אי-קבלת הערבי הישראלי באה לידי ביטוי לצערי גם במקומות אחרים בחברה. כאשר אוסרים על שני עובדים ערבים במסעדה לדבר בשפה הערבית, כאשר טוענים שערך הדירות בבניין מגורים יֵרד אם משפחה ערבית תרכוש בו דירה, וכאשר בבאר שבע לא רוצים שהכרוז באוטובוס יכריז על תחנות הנסיעה בשפה הערבית, אי אפשר לראות את זה אחרת.

''זה גם מעיד על בורות. תראה גם את השילוט בשפה הערבית בכבישי ישראל. יש בשלטים שגיאות מביכות, שגיאות שמבזות את השפה הערבית. כל התופעות הגזעניות הללו חייבות להיפסק וצריך לתת את הכבוד לאזרח הערבי הישראלי באשר הוא".

השופט ג'ובראן טוען כי לצעירים הערבים יש בעיה להתנדב לשירות לאומי, "מאחר שהוא חלק ממשרד הביטחון. כאשר מינהלת השירות הלאומי היא חלק ממשרד הביטחון זה מרתיע את הצעיר הערבי הישראלי. אם יהיה מינהל אזרחי שיפעל ללא כל קשר למשרד הביטחון ויכוון את הצעירים הערבים לשירות בבתי חולים ובמסגרות דומות, אני לא רואה כל בעיה בכך שהצעירים הערבים בישראל יתרמו לקהילה".

ג'ובראן גם מתייחס לאירוע סביב שירת ההמנון הלאומי בטקס השבעת הנשיאה חיות, שבמהלכו בחר ג'ובראן שלא לשיר את "התקווה".

"האמת היא שכל הסיפור הזה לא היה צריך לקרות כלל ולא היה קורה אילולא החליט צלם הטלוויזיה לצלם אותי מקרוב בעת שירת ההמנון ו'לגלות' את מה שהיה ידוע לכול. בכל האירועים הרשמיים, גם בימים שבהם כיהנתי כנשיא ארגון רוטרי בישראל, תמיד כיבדתי את ההמנון הלאומי בעת נגינתו בעמידה וללא כל שירה, ומעולם אף אחד לא עשה מזה עניין, בוודאי לא בתקשורת העולמית''.

לדבריו, ''אם יום אחד ישנו את מילות ההמנון הלאומי אני חושב שלא תהיה לי כל בעיה לשיר אותו. אני לא קובע אילו מילים צריך להוסיף להמנון הלאומי, אבל בהחלט חושב שצריך לצרף מילים שיתאימו גם לאזרח הערבי בישראל. אם המדינה מצפה שכל אזרחיה, כולל הערבים, יכבדו את ההמנון הלאומי שלה היא צריכה שהוא יכבד אותם ואת זכויותיהם''.

ג'ובראן מסביר כי ''כרגע איני יכול לשיר המנון שכולל את המילים 'נפש יהודי הומייה'. לשמחתי הרבה זכיתי לגיבוי מהמון אנשים, כולל מחבריי השופטים, מראש הממשלה ומלא מעט שרים יהודים. כולם חיזקו אותי אחרי האירוע המיותר הזה".