בשבע מהדורה דיגיטלית

אובססיה לתקשורת

הרצון לאזן את מצבו התקשורתי, חורז כמעט את כל הפרשות שבהן הסתבך נתניהו, במקום פשוט לפתוח את השוק כפי שנעשה השבוע בחוק ערוץ 20

יאיר שרקי , ז' באדר תשע"ח | עודכן: 18:59

יאיר שרקי
יאיר שרקי
צילום: יח"צ

ההתפתחויות האחרונות בפרשיות נתניהו תפסו אותי מעבר לים. וכשאני כותב "האחרונות", אני לוקח בחשבון שבשעות שבין כתיבת הדברים לירידתם לדפוס עלולות להיות התפתחויות אחרונות-חדשות, כאלה שלעומתן סערות האתמול נשמעות כמו היסטוריה רחוקה.

בין ההדפסה להפצה עשויות להתרחש עוד דרמות אחרונות ממש, של הרגע האחרון. מי יודע, אולי גם בדקות הספורות של קריאת הטור הזה תהיינה חדשות חדשות, טריות בהחלט, שישנו את כל מה שידענו על חקירות ראש הממשלה.

ישראל היא מדינה עם קצב משוגע, אבל השבוע נשברו שיאים חדשים. המרחק והבדלי השעות רק מחדדים את ההזיה. בכל שעה צץ שם חדש. מתחבר לאינטרנט במלון - מתבשר על עוד נחקר מפורסם, יורד מטיסה פנימית – צמרת מערכת המשפט מסתבכת, מתעורר משנת לילה חטופה - והנה יש עד מדינה ותפנית חדה בעלילה הסבוכה. ממרחק של 16 שעות טיסה, לא רחוק מהוליווד, זה נראה תסריט לדרמה פוליטית מופרכת שאיש לא היה מוכן לקנות. קו עלילתי פרוע, דמיון מופרז וחוסר אמינות קיצוני.

יש משהו מטריד כשהעד המרכזי בפרשה הראשונה נגד ראש הממשלה הוא המנהיג הבולט של האופוזיציה יאיר לפיד, ובעצמו עיתונאי לשעבר אצל המו"ל החשוד בשוחד בפרשה השנייה, שמחווירה לעומת הפרשה הרביעית, שם ראש מפלגת האופוזיציה הגדולה יותר, אבי גבאי, שימש כמנכ"ל בזק אצל הטייקון המשחד לכאורה. ובכל אלו צריך להכריע היועמ"ש, שכעת מתברר שכיסאו אולי הוצע בכלל לשופטת אחרת בפרשה חמישית, כדי לסגור תיק בפרשה שישית. חד גדיא חד גדיא. אפשר להסביר שעות את הקשר בין פרשה לפרשה, אבל ספק אם כל אזרחי ישראל מצליחים להחזיק ראש בתוך הסבך הזה. מהתרשמותי אצל המארחים שמעבר לים, הם כבר מזמן התייאשו.

לפני עידן ועידנים, כלומר בשבת האחרונה בברוקלין, כולם בבית הכנסת היו מודאגים מהחדשות האחרונות מישראל. הכוונה לא להתחממות בדרום וגם לא למתיחות בצפון, אלא רק לשאלה אחת שחזרה שוב ושוב: מה יהיה עם ביבי. וזה היה כשעל השולחן היו רק ההמלצות על תיקי 1000 ו‑2000. החקירה החדשה ב‑4000 עוד לא התפוצצה בקול רעש גדול, ואת השם הילה גרסטל אף אחד כאן לא יודע בכלל להגות. אפילו במקווה, סליחה על הקלישאה אבל כך היה המעשה, ניגש אליי חסיד סאטמר שבאופן רשמי אמור להיות עוין למדינה הציונית, ושאל בדאגה האם נתניהו גמור. במקביל הוא שאל ברצינות אם באמת מדובר במיליון שקלים בתשע שנים, או כמו שהוא הגדיר את זה בבוז "קצת יותר מ‑2,000 דולר בחודש". "אתם משוגעים", הוא סינן והלך.

וזה, אגב, עוד דבר שמשותף לחרדים משני עברי האוקיינוס: התמיכה הבלתי מעורערת בנתניהו. גם בארץ המגזר שעומד מאחורי ביבי בכל הכוח, נותן לו אשראי מלא-מלא, הוא המגזר החרדי. בניגוד לספקות שנשמעים בציונות הדתית או לנזיפות הפומביות של בנט, ברגע האמת הח"כים החרדים לא מתקטננים עם נתניהו על השבת, וגם לא מאיימים בנושא הגיוס. רק נותנים גב חזק, ומתחרים זה בזה בחריפות ההודעות נגד המשטרה והחקירה, וכמובן נגד לפיד. היחיד ששותק הוא אריה דרעי, שנתון בעצמו בחקירה מתמשכת וממש לא מעוניין להרגיז את החוקרים. וזו דוגמה מצוינת לנזק בהתמשכות החקירות נגד אישי ציבור שמוצאים את עצמם חצי משותקים. איני יודע אם דרעי אשם או זכאי וכמה מורכבת החקירה נגדו, אבל אחרי שנתיים של חקירות ובדיקות הגיע הזמן להגיש את המסקנות לכאן או לכאן. זריזות של גורמי האכיפה במקרים כאלה היא חובה, הן מצד שמירת הדמוקרטיה והחופש של נבחרי הציבור והן מצד אמון הציבור. כך דרעי וכך לנתניהו.

חשיבות מופלגת מדי

ברוב פרשות נתניהו יש מוטיב חוזר בולט, מכנה משותף שמסביר את המניע הנפשי: האובססיה לתקשורת. כך בפרשת 4000 שבה חשוד נתניהו כי היטיב במאות מיליוני שקלים עם בזק ועם עסקיו של שאול אלוביץ' תמורת כמה עשרות אייטמים מפרגנים באתר 'וואלה'. כך גם בתיק 2000 והשיחות עם נוני מוזס על שינוי הסיקור ב'ידיעות אחרונות' תמורת קידום החוק שיפגע בתפוצה של 'ישראל היום'. אפילו תיק 1000, שעיקרו בסיגרים ונהנתנות אישית, מביא אותנו שוב לאותה אובססיה תקשורתית, כשהיחסים של נתניהו מול מיטיבו מילצ'ן כוללים בין השאר תיווך בעסקה למכירת אחזקותיו בערוץ 10, בחינת שילובו כמשקיע בערוץ 2, ואפילו בקו ההגנה שלו בתיק נתניהו חושף שוב את אותה אובססיה, כשהוא מודה כבדרך אגב: "פעלתי לסגירת ערוץ 10".

מאז ומתמיד נתניהו ייחס לתקשורת חשיבות מופלגת, כנראה מופלגת מדי. אולי זה מה שהוביל אותו לפעול באופן עקום, אבל צריך לזכור שהוא עשה זאת במציאות עקומה. מציאות שבה התקשורת מוטה במשך שנים שמאלה בכלל ונגדו בפרט. ולכן כשבאים לבחון את ה"תמורה", מתברר שנתניהו היה מוכן לכאורה לשלם הרבה מאוד תמורת מעט מאוד. אם עושים את החשבון במספרים, על פי החשדות של חוקרי המשטרה, תמורת כל תמונה מפרגנת של הגברת נתניהו הרוויח אלוביץ' הטבות של מיליונים. גם השיחות עם נוני מוזס לא דיברו על להפוך את 'ידיעות אחרונות' ל'ישראל היום', אלא בסך הכול על הורדת רף העוינות "מתשע וחצי לשבע וחצי", כפי שניסח זאת נתניהו עצמו בשיחה שהוקלטה ביניהם.

נתניהו פעל להטיית הסיקור במצב שבו הסיקור היה מוטה בחדות לכיוון השני. קבוצת התקשורת שהייתה פעם החזקה בישראל נרתמה נגדו באופן אגרסיבי וחסר תקדים. לא כתוצאה של השקפה פוליטית, אלא בגלל מדיניות עסקית. נתניהו חטף דווקא כי לא יישר קו עם מוזס. כלי תקשורת אחרים החטיפו לו אף הם, גם אם לא באופן ממוסד ומאורגן כל כך, ובשדה תקשורתי עוין נתניהו ניסה ליצור כיסי התנגדות. הנסיבות הללו לא מכשירות את העסקאות המפוקפקות שמיוחסות לו, אבל נותנות להן מסגרת שאי אפשר להתעלם ממנה.

השגיאה של נתניהו הייתה באופן שבו הוא עשה את זה. במקום לפעול לסגירת כלי תקשורת ביקורתיים, צריך היה לפתוח את השוק לשחקנים חדשים. במקום "לקנות" אמצעי תקשורת באופן נקודתי, בדרך כלל תמורת נזיד עדשים אישי, נתניהו היה צריך לשנות מהשורש את כללי המשחק. נתניהו דיבר הרבה על תחרות, ישלוט העם בשלט, זאת הייתה הרטוריקה שלו, אבל בפועל התקשה לוותר על ההשפעה הפוליטית על אמצעי התקשורת, ובעצם על הסרה אמיתית של הרגולציה. רק השבוע, אחרי עשר שנים רצופות בשלטון, עשתה הממשלה צעד אמיתי חשוב בכיוון, כשהעבירה בכנסת את מה שמכונה "חוק ערוץ 20", שיאפשר פתיחה של עוד ערוצים קטנים ומגוונים בלי רגולציה חונקת ובלי קנסות בגלל חריגה מהרישיון. חוק שהיה צריך לעבור כמדיניות עקרונית הרבה לפני שערוץ 20 נולד, ואולי היה חוסך גם פרשה או שתיים.

סימני שאלה בשני הצדדים

לא פחות מתוכן החקירות, מטריד לראות גם את העיתוי ואת האופן שבו הכול מתרחש. אני מקנא בכל אלו שיש להם עמדה נחרצת בחילופי המהלומות שבין נתניהו לאלשיך, שיודעים להגיד בבירור שראש הממשלה צדיק והמפכ"ל רודף אותו, או להפך - אלו שמשוכנעים שאנחנו חיים בסיציליה וסוף סוף הגיע לשכונה בחור אמיץ שמנקה את השחיתות. אבל ברור שבתום קרב האיתנים הזה, שבו כל צד ממתין לטעות של היריב וגם עושה לא מעט טעויות בדרך, זה יהיה צל"ש או טר"ש. לשני הכיוונים. או שראש הממשלה יתגלה כמושחת מן השורש שסחר במשרת היועמ"ש תמורת סגירת תיק לאשתו וקנה כלי תקשורת בהטבות כלכליות, או שהמפכ"ל יתגלה כאובססיבי, מדליפן חסר מעצורים וחולה תקשורת שננעל על המטרה ולא בוחל בשום אמצעי בדרך.

וכשזה המצב, אני פשוט מעדיף להמתין. לא השתכנעתי שלאלשיך חובש הכיפה ולשעבר תושב כוכב השחר יש דחף פנימי עמוק להפיל את שלטון הימין, אבל ההתנהלות שלו מעוררת לא מעט סימני שאלה. נתניהו הוא ראש ממשלה טוב בעיניי, ועד כה גם לא נראה לי משוחת, אך משהו בצבר הפרשות יוצר מסה קריטית שמחייבת תשובות מפורטות יותר. אבל באובססיית נתניהו שאחזה בישראל, כשהשיח מתחלק באופן חד לבעדו ונגדו, גם כשהתשובות יגיעו ספק אם יהיה מי שיסכים לשמוע.

לתגובות: 2sherki@gmail.com