הישיבה שבלב 'אפריקה התל אביבית'

ראש ישיבת 'עוז ואמונה' שבלב הדרום האריתראי של תל אביב מספר על האווירה ימים טרם הגעת פקחי רשות ההגירה להשבת המסתננים לאפריקה.

שמעון כהן , כ' באדר תשע"ח

עטרה לישנה. ישיבת עוז ואמונה
עטרה לישנה. ישיבת עוז ואמונה
צילום: עוז ואמונה



טוען....

בימים הקרובים צפויים להגיע פקחים לדרום תל אביב ולא רק לדרום תל אביב, על מנת ליישם את צווי העברתם של מהגרי העבודה למדינות באפריקה.

על התחושה בתקופה המתוחה הזו בדרום תל אביב שוחחנו עם הרב אחיעד אטינגר, ראש ישיבת 'עוז ואמונה' הממוקמת בלב האזור המתוח.

"יש מתח נסתר שרואים אותו. רואים פעילות של המשטרה, מצלמות רבות שעוקבות באזור", אומר הרב אטינגר המספר על פעילות הישיבה בראשותו באזור ומגדיר את המטרות בשלושה אפיקים: "המטרה שלנו היא קודם כל ישיבה של התמדה בתורה, להשקיע באברכים ובבחורים להגדלת תורה, החלק השני הוא להפיץ יהדות, ציונות וערכים, ערכי משפחה באזור וכו'. החלק השלישי שיש לו מרכזיות מסוימת היא בניית ישיבה בשכונה הכי אפריקאית בישראל". לאמירה זו הוא מוסיף את הנתון לפיו "בסוף דרום תל אביב יש כיום 25,000 שוהים בלתי חוקיים ורק אלפיים ישראלים".

"בשבע בערב יש רק אריתראים ברחובות. הדרך שלנו היא להוסיף הרבה אור וכך להאיר את השכונה, שיראו אברכים ובחורים עם פעילות חיובית בשכונה, שיהיה הרבה אור שיחזק את המיעוט הקטן, שיראו דם חדש בעורקים, החזרת עטרה ליושנה מוראלית וביטחונית כשרואים זוגות צעירים בשעות הלילה".

באשר להתגייסותם של צעירים מרחבי הארץ ללימודים דווקא בישיבה זו, אומר הרב אטינגר כי מדובר במשימה הדומה למשימות שבוצעו בהצלחה כבר בעבר: "עם ישראל עמד במשימות דומות בחלק מהמרקם של המשימה כמו 'עטרת כהנים' ברובע המוסלמי וכך גם בחברון. יש כאן אתגר עם דמיון חלקי לאתגרים הללו. אנחנו אומרים לבחורים שיש כאן בית מדרש איכותי, הרצון שיהיו תלמידי חכמים מתוך עבודה אישית עם רב צמוד".

בימים אלה יוצאת הישיבה לשני מבצעים מקבילים, האחד הוא גיוס תלמידים ואברכים נוספים שיחברו לאתגר המורכב, והמשימה הנוספת היא סיוע במימון המיזמים שמובילה הישיבה. זאת תחת הכותרת 'מצילים את השכונה'.

בדבריו מעיר הרב אטינגר כי הנוכחות של תלמידי ישיבה בשכונה אינה מייצרת חיכוך כלשהו עם אוכלוסיית המהגרים מאפריקה ולמעשה נשמר השקט והמרחק ההדדי. על זאת הוא נשאל אם אווירה שקטה ובטוחה שכזו נשמרת גם כלפי נשות האברכים, ועל כך הוא אומר שאכן מדובר באתגר מורכב ולכן "האברכים מתגוררים בצמוד לשכונה ולא בתוך השכונה מהסיבה הזו. בשלב הבא של תהליך הגדילה הם יגורו בלב השכונה ואז יהיה האתגר של נשות האברכים. לא נחייב כמובן, אלא רק מי שנשאו ליבו, להתגורר בשכונה פנימה, ויהיו נהלים מדויקים בתיאום מתבקש עם המשטרה".

לדבריו הנוכחות של תלמידי הישיבה זוכה לתגובה שמחה מאוד מצידם של התושבים הוותיקים שרואים כיצד מבנים של בתי כנסת שכמעט ונסגרו חוזרים לפרוח. "בפתיחת המקום לפני שנתיים ראו בית כנסת שהיה סגור וכבר ראו בו כמעט מקום שעומד להתאדות ולהיעלם ולהפוך לפאב, מועדון או כנסיה. שוטר ותיק שראה את המקום פתוח הסתער על הדלת עם אקדח שלוף. הוא חשב שהשתלטו על המקום, כשראה את הלומדים ושמע את לימוד הגמרא הוא פשוט בכה על ארון הקודש מהתרגשות...".

"באנו בגישה של הארת המקום ולא להגיד את דעתנו הידועה על המסתננים. באנו לחזק את האוכלוסייה היהודית במקום, לתת מורל ומסורת לאוכלוסייה מסורתית", אומר הרב אטינגר וכשהוא נשאל אודות הציבור התל אביבי הנאבק לא פעם נגד מה שהוא מכנה כתופעת ההדתה, ויחסו של ציבור זה לכניסתם של לומדי תורה לשכונה, משיב הרב אטינגר ומספר כי "הציבור שצועק על הדתה לא נמצא בפלורנטין ובנווה צדק. זו אוכלוסיה שיש בה צימאון גדול ליהדות, אבל בתדר שהם קולטים".

ובכל זאת, שאלנו, האם נוצר מתוקף השכנות הפיזית קשר כלשהו עם האוכלוסייה האפריקאית? "אין טעם להגיע במגע, ואין צורך להכיר אחד את השני, ואם יש בעיה, צינור שהתפוצץ וכו', אנחנו משתדלים להיות אדיבים ככל הניתן. כשהגענו לכאן החצר של בית הכנסת הפכה לפח זבל ציבורי עבורם. במקום ללכת מסביב הם פשוט זרקו שקיות זבל לתוך החצר. היינו יכולים להגיב במלחמה ולזרוק בחזרה את הזבל, אבל בחרנו בדרך אחרת, ניקינו את המקום, הפגנו נוכחות, המשטרה הגיעה כדי לראות איך אנחנו מסתדרים ובתוך שבועיים העניין הפסיק".

ומה יהיה לאחר מבצע הוצאתם של המסתננים על ידי הפקחים? האם אז יסתיימו האתגרים בשכונה? נראה שממש לא. "גם אם הפקחים יצליחו במשימה שלהם. מדובר רק באלפים בודדים והרוב יישארו", מזכיר לנו הרב אטינגר.