התחלה/ טבת תשט"ז, שכונת פלורנטין, תל אביב. לאב הייתה חנות מכולת "שהוא השתמש בה כבמה למופעי סטנד אפ. מה שהכי עניין אותו זה להצחיק ואמי, שהייתה פולנייה דאגנית, אמרה 'תפסיק עם זה, צריך להתפרנס'". שלושה ילדים, "אני המז'יניקל", ילד השעשועים.
שכנים שכנים/ הוא גר דלת מול הרב ידידיה פרנקל, "איש הליכות פשוט שקירב לבבות. ממנו למדתי מה היא אהבת ישראל אמיתית. בשמחת תורה הוא עבר מהבוכרים, לטורקים, למרוקאים, לתימנים ולאשכנזים וכינס את כל הקהל. במוצאי החג היינו עושים הקפות ביחד, בכור היתוך, ואף אחד לא דיבר על פערים עדתיים".
לימודים/ "אחי למד בבית ספר דתי ואני למדתי בבית ספר מעורב והתביישתי לספר את זה בבית הכנסת". משחקי הילדות היו נפלאים. "היה צנע, לא היה כסף לכלום, היינו נתלים על עגלות הקרח והנפט ומשחקים בכדור סמרטוטים. הדמיון עבד שעות נוספות וזה פתח אותנו לעולם של פנטזיות".
תיכון/ עירוני ד', בו למדו גם יגאל שילון, מני פאר ודודו טופז. הוא היה תלמיד מופנם ושקט. "עברנו לאזור צפון תל אביב, לשיכון בבלי. אז זה היה שיכון נידח, בעיקר של פועלי נמל תל אביב. כשהיה יורד גשם לא יכולנו לצאת מהבית, הכול היה ביצה אחת גדולה". אבל גם שם היה הווי. "היינו ילדי טבע, יצאנו לדוג בירקון ולשחק בו".
על הבמה/ החיקויים הראשונים החלו בסוף בית הספר העממי. מושאי החיקוי היו המורים. "זה התרחש במסיבות סיום, אז הם קיבלו את זה".
אל הנחל/ הלך עם גרעין מהצופים לשדה בוקר, אבל החלום היה להקה צבאית. "לאה, אחותי ז"ל, שהייתה הבייביסיטר שלי, אהבה סרטים ולכן מגיל צעיר היא לקחה אותי לקולנוע. הייתי מסתכל על הכוכבים בעיניים נוצצות וחולם להיות כמוהם. כשגדלתי, הלכתי לראות מופעי בידור ותיאטרון". הוא נבחן על ידי יוסי בנאי ומיד התקבל. "אני מודה לו עד היום. 55 שנות קריירה בזכותו".
הלהקה/ הוא בלט במיוחד בתוכנית ששייקה אופיר ביים. "זו הייתה פרודיה על חקלאות ישראלית בכל התקופות. היו איתי אנשים כמו שלום חנוך, שולה חן, חנן יובל וששי קשת. בתוכנית הזאת אני הייתי המצחיקן הראשי".
המצחיקן הראשי/ את אמא שלו זה לא הצחיק בכלל. "מבחינתה, שאני אהיה שחקן היה חלום בלהות. יום אחד לקחתי אותה לראות את המופע. הקהל התפקע מצחוק, אבל כשבאתי אליה היא שאלה 'תגיד טובילה, אתה לא מתבייש? לא ראית איך כל האנשים צחקו ממך?'". כל השנים היה לה קשה להשלים עם הסטטוס. "עד יומה האחרון היא לא האמינה איך אני יכול להרוויח גרוש מהפקקטה מקצוע הזה. כשהייתי מבקר אותה היא הייתה דוחפת לי 20 שקל, שיהיה לי ממה להתקיים".
ממה להתקיים/ האזרחות לא חיכתה לו עם תפקידים מובטחים. "בגלל שהייתי תלמיד טוב בתיכון, קרובת משפחה שהייתה מורה נתנה לי ללמד תלמידים שלה באופן פרטי". הוא רכב על אופניים בין בתי הלקוחות "והייתה לי הצלחה, כולם עברו בגרות". יום אחד הגיעה הצעה לשחק לצידם של ליאורה ריבלין ועודד קוטלר. משם התגלגלו כמה תפקידים נוספים, "ואז יעקב אגמון גילה אותי ושלף אותי".
המשבר/ כשהגיע במאי אנגלי לביים מחזה שבו היה לצפיר תפקיד גדול ופיטר אותו. האכזבה הייתה מרה. "אמרתי לעצמי: זה כנראה לא בשבילך, תעבוד עם אבא במכולת". בעודו מהרהר לעצמו, סיפר לו ידיד על אודישן לסאטירה של חנוך לוין 'קטשופ'. הוא נבחן והתקבל ומאז נפתח לו עולם של תוכניות סאטיריות, "למשל ניקוי ראש".
ניקוי ראש/ "זה היה אחרי מלחמת יום כיפור. נפגשתי עם מוטי קירשנבאום ומיד נוצר קשר שנמשך עד מותו". תוכניות הסאטירה הן ש"שמו אותי בגדול על המפה". 'ניקוי ראש' שודרה בעידן של ערוץ אחד ולכן זכתה ל‑90 אחוז רייטינג. "התייחסנו לצביעות של הפוליטיקאים בצורה עמוקה, לתופעות, לכן אפשר לשדר את התוכניות האלה גם היום. זה לא כמו החרצופים שעשיתי בשנות ה‑80 או הסאטירה שעושים היום, שהיא יותר בידורית".
"אתם עבדתם עליי"/ מהטלוויזיה הוא הגיע לקולנוע, ושיחק בסרטים שהפכו לקאלט. הוא היה מושון ב'חגיגה בסנוקר', המ"פ שמגר ב'גבעת חלפון', רוברט ב'צ'רלי וחצי' ועוד. "בזכות הסרטים האלה אני צרוב בתודעה הישראלית. אבל הם חטפו הרבה ביקורות גרועות".
הדב בלו/ לפני 22 שנה התקשר אליו אפרים סידון וסיפר שהוא וחנוך רוזן יוצרים מחזמר בעקבות 'ספר הג'ונגל'. "הוא שאל בחשש אם אסכים להיות בלו הדב. עניתי: מה זאת אומרת? זה אחד החלומות שלי - אני אוהב לזלול, להשתעשע ולשמור על ילדים". משם הגיע להנחיית תוכנית טלוויזיה ולהפקת קלטות לילדים. "ואז נולדה הנכדה הראשונה, מאיה, ואיתה נולד סבא טוביה".
סבא טוביה/ "הייתי בן 52 והחברים כעסו, הם אמרו: 'אתה נורמלי? עוד מעט ישימו גם עלינו תווית של סבא. זה לא יצליח'". הוא שאל את רעייתו, יעל. "היא אמרה: אם החברים אמרו שזה לא ילך, זה בטוח יהיה שלאגר". וכך היה. "תוך שנה הבנו שיש לנו מפעל. היא המנהלת ואני העובדים. שיחקתי כסבא טוביה בהצגות רבות במגוון נושאים: סיפורי מלכים ונסיכות, סיפורי תנ"ך, סיפורי מדינה ועוד".
האישה שאיתו/ יעל למדה איתו בבית הספר. בכיתה י"א, כשהייתה צריכה עזרה במתמטיקה, הוא עזר לה במסירות רבה. "בגיל 20 וחצי התחתנו. באוגוסט ימלאו לנו 52 שנות נישואים. אנחנו זן נדיר בבוהמה". יעל היא המנהלת האישית שלו, המפיקה ומנהלת היומן במשרה מלאה. "אני במאסר עולם בלי חנינה".
הנחת/ שלושה ילדים. יואב, במאי ויזם טלוויזיה, נשוי, אב לשלוש בנות וגר ברמת השרון; שלומית, עובדת סוציאלית, מנהלת סניף 'אנוש' בחיפה, נשואה ואם לשלושה; ויוני, עובד בחברת הייטק הקשורה במוזיקה, אב לשניים וגר ברמת השרון.
יומולדת למולדת/ בהצגה החדשה לרגל 70 שנה למדינה מבקשות הרשויות לבצע 'פינוי בינוי' לביתו של סבא טוביה, שלו חצר ענקית מלאה בצמחי ארץ ישראל. "הוא לא רוצה להתפנות. אומרים לו 'זו הקידמה והמודרניזציה', הוא אומר 'אני רוצה להציל את הגן ואת ארץ ישראל'". יחד עם הצבר שגדל אצלו בגן הוא מכריז: "השורשים שלי נטועים באדמת הארץ".
ארץ הצבר/ המופע מלווה בשירים יפהפיים מאוצר הפזמונים העבריים, בהם 'שיר השיירה' ו'הכול פתוח', וגם שירים שמפעילים את הקהל, ואפילו שיר מקורי של הבן שלו. "זה סוג של הפנינג שמאחד שלושה דורות, חגיגה נעימה לעין ולאוזן".
אם זה לא היה המסלול/ "אם הייתי חוזר למכולת הייתי אומלל. לא הייתי יכול להיות גם רק מורה. אני מרגיש שאני מורה כשאני מעניק מהידע ומהניסיון שלי לשחקנים הצעירים שסביבי. אני מודה לאלוקים יום יום, שעה שעה, שאני נמצא במקום שמשמח אנשים".
ביקורת/ "אם אתה מבקר יצירה ומשהו לא קולע לטעמך, תזכור שאתה יושב בתוך עמך. אתה צריך להכניס למשוואה גם את תגובות הקהל. אני לא חושב שבארצות הברית, המֶכּה של הביקורת, יכתבו המבקרים נגד טעם הקהל, כי הם יאבדו אותו. מה הטעם לכתוב ביקורות טובות על סרט אוונגרד שכולם מפהקים בו ולכתוב ביקורת שלילית כשהקהל שואג מצחוק?"
ילדים/ "הקהל הכי מנחם שיש. הם באים אליך אחרי ההצגה, רוצים להצטלם איתך, מלטפים אותך, אומרים לך בלחש 'סבא טוביה, אתה האיש הכי טוב בעולם'. ילדים זה השלב הכי גבוה מבין הקהלים".
במגרש הביתי
בוקר טוב/ קם בשבע או שבע וחצי, ואז הוא מכין ארוחה "דיאטטית יותר משהייתי אוכל פעם". היא כוללת ביצה, סלט אבוקדו וירקות. "זו הארוחה הכי טעימה לי ביום, ולמרות שהיא קבועה היא לא משעממת אותי".
מוזיקה/ שירים ישראליים. "האוזן שלי יותר מכוונת לשירים של פעם", ובכל זאת הוא גם אוהב מאוד את אברהם טל. "אני אוהב את היוצרים העכשוויים כשהם מאוד מלודיים".
שבת/ המשפחה הגדולה נאספת לקידוש, ברכה על החלה וסעודת שבת, וכך גם בצהריים. "יש לנו שולחן גדול שיכול לארח את כל המשפוחה".
אוכל/ יש לו חיבה לבישולים, והיום הוא מתמקד בעיקר ב"מה שהנכדים יגמרו מהצלחת". הספציאליטה הוא מרק עוף, דג במרינדה ופולקעס בתנור.
אחזקת הבית/ הקניות הן התיק שלו. "אני קניין בלתי נלאה".
מפחיד/ "לעצמי אני לא דואג. הגעתי לגיל שלא האמנתי שאגיע. כל השאר בונוס". הדאגה היא לילדים ולנכדים, "אני מתפלל שילך להם טוב. מאותה סיבה אני גם מודאג מהמצב הביטחוני במדינה".
דמות מופת/ בן גוריון. כילד הוא פגש בו בשדה בוקר. "אפשר רק להעריץ את האדם הזה שבזכותו יש לנו מדינה. הוא הלך נגד כולם והכריז עליה".
כשתהיה גדול/ "יש לי עוד חלומות בשדה התפקידים והמשחק. כל זמן שהזיכרון חד, היכולת התנועתית נהדרת ועל ידי זה אני יכול לשמח אנשים - אני אמשיך".