בשבע מהדורה דיגיטלית

הלוחם במהפכה

הוא נחשב לעילוי משפטי, ועם זאת שופט בית המשפט העליון החדש אלכס שטיין לא צפוי ליישר קו עם האקטיביזם בערכאה השיפוטית שאליה נכנס

אבישי גרינצייג , י"ד באדר תשע"ח

השרה שקד בחרה בו כתשובה אינטלקטואלית למהפכה החוקתית של ברק. אלכס שטיין
השרה שקד בחרה בו כתשובה אינטלקטואלית למהפכה החוקתית של ברק. אלכס שטיין
צילום: מירי שמעונוביץ

"האקטיביזם השיפוטי הישראלי שובר שיאים: אין דרישה אמיתית לזכות עמידה והכול שפיט, אין 'שאלה פוליטית'. אומנם בית המשפט העליון פוסל לעיתים רחוקות חוקים של הכנסת, אבל הרטוריקה שלו שתלטנית. הוא דורש סמכויות במסווה של בלמים ואיזונים".

את הביקורת החריפה הזאת על בית המשפט העליון מתח לא אחר מאשר שופט בית המשפט העליון הטרי פרופ' אלכס שטיין. שטיין לא הסתפק בזאת, ואף טרח לצטט את דבריו החד-משמעיים של שופט בית המשפט העליון האמריקני אנטונין סקאליה נגד האקטיביזם השיפוטי של בג"ץ: "אני קורא פסקי דין של בית המשפט העליון של ישראל כשאני רוצה להיות המום, כשאני רוצה לראות שבית המשפט שלי לא באמת כזה גרוע אחרי הכול".

את הדברים הללו כתב שטיין באוקטובר 2015, הרבה לפני שהעלה בדעתו את האפשרות שימונה לכס הערכאה השיפוטית הגבוהה בישראל. הוא כתב זאת בחשבון הפייסבוק שלו, שגלוי רק לעיני הקולגות שלו באקדמיה. תחקיר 'בשבע' חושף את דמותו של שופט העליון אלכס שטיין, דמות אנונימית בציבור הרחב, שסומן לתפקיד על ידי שרת המשפטים איילת שקד כתגובה אינטלקטואלית למהפכה החוקתית של נשיא העליון בדימוס אהרון ברק.

בסוף השבוע שעבר נבחר שטיין בן ה‑61 לבית המשפט העליון והוא יכהן תשע שנים בתפקיד זה. הוא נולד וגדל בברית המועצות, ובגיל 16 עלה עם משפחתו לארץ. שטיין למד לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית והתמחה אצל שופט העליון מנחם אלון. הוא עשה את עבודת הדוקטורט באוניברסיטת לונדון, שעסקה בדיני ראיות, ונחשב למומחה בין-לאומי בכמה תחומים ובעיקר בדיני ראיות ונזיקין. 60 מאמרים שכתב פורסמו בכתבי עת ברחבי העולם, ובכללם שני מאמרים בכתב העת המשפטי המוביל בעולם 'Harvard Law Review'. כמו כן פרסם שני ספרים בהוצאת אוקספורד, המדורגת גם היא במקום הראשון בעולם בתחומה.

"למדתי בשנת 80' במקביל לאלכס תואר ראשון במשפטים. אני למדתי בבר-אילן והוא למד בעברית. השמועה על הסטודנט העילוי מהעברית הגיעה עד אלינו. כולם דיברו עליו, למרות שהוא היה בסך הכול סטודנט לתואר ראשון כמונו, וזו הייתה תקופה שלא היה אינטרנט שיעביר את השמועה. עד כדי כך העריכו אותו", אומר פרופ' דודי שוורץ, חבר המועצה להשכלה גבוהה ולשעבר נשיא ורקטור הקריה האקדמית אונו. "זו תופעה שלא תיאמן. הוא עלה לארץ בגיל 16 מרוסיה, בגיל 18 כבר התגייס לצה"ל, ולמרות קשיי השפה, ובמיוחד השפה המשפטית שקשה במיוחד, הוא הצליח לעקוף את כולנו ולהגיע לפסגה האקדמית. אין ישראלי שפרסם בכזה היקף ועוד בבמות כל כך יוקרתיות כמו אלכס. הוא הישראלי הראשון שהצליח להכניס מאמר להרווארד. הדבר היחיד שאני מצטער עליו במינוי המבריק הזה הוא שלא אני זה שהצעתי אותו".

גם ד"ר חגי ויניצקי ממכללת שערי מדע ומשפט וחבר הוועדה להסדרת ההתנחלויות ביו"ש מברך בהתלהבות על המינוי. "זו בחירה מעולה, כי שטיין הוא פנומן ומשפטן מהשורה הראשונה. הוא מומחה גדול בתחומים רבים, ובדיני ראיות הוא אחד המומחים הגדולים בעולם. המאמר שלו על נזק ראייתי הוא המאמר המשפטי הכי מצוטט בעברית ובמספרים אדירים, כך גם המאמר שלו על הבטחה מנהלית".

גישה משפטית בהשראת השחמט

עם כל הכבוד להיותו עילוי משפטי ולמומחיותו בדיני ראיות ובתחומים נוספים, כפי שאכן מעיד כל מי שעבד לצידו לאורך השנים, זו לא הסיבה היחידה שבגינה הפליגה השרה שקד אל מעבר לים כדי להביאו לישראל. לשרת המשפטים יש צוות מיוחד שתפקידו לאתר בדיסקרטיות מועמדים ראויים על פי השקפת עולמה לערכאות השיפוט השונות. שקד הגיעה למסקנה כי כעת נדרש למנות לבית המשפט העליון אינטלקטואל מן השורה הראשונה בעולם, כדי להחזיר לאחור את המהפכה החוקתית שביצע בחטף אהרון ברק. לדעתה, האוניברסיטאות בארץ הפנימו את אסכולת ברק וממילא קשה עד בלתי אפשרי למצוא איש אקדמיה ישראלי בעל גישה לא פרוגרסיבית ואקטיביסטית. בלשכתה של שקד מספרים שלא לייחוס שתהליך האיתור של שטיין ארך כמה חודשים, עד שהוחלט לקדמו בכל הכוח.

ד"ר ויניצקי מכיר היטב את שטיין, ואף עבד עמו לפני כמה חודשים על חוות דעת פרטית שהוגשה לבית המשפט בישראל.

כיצד ייראה אלכס שטיין כשופט?

"יש לו הרבה מאוד כבוד לכנסת ולמחוקק. הוא סבור שהכנסת היא הריבון, והיא זו שצריכה לקבל את ההחלטות כי היא הגוף הנבחר והיא זו שנושאת באחריות. הוא מאוד מאמין בהפרדת רשויות, ושבתי המשפט לא צריכים לפלוש לסמכויות של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. לדעתו יש עומס רב על בתי המשפט בישראל בגלל תפיסת 'הכול שפיט'. אם זה היה תלוי בו, מספר התיקים שמגיעים לבית המשפט היה מצטמצם משמעותית".

גם פרופ' שוורץ סבור ששטיין יאזן את הגישה האקטיביסטית של בית המשפט העליון. "שטיין היה אלוף ברית המועצות לנוער בשחמט. במובן מסוים, גם הגישה המשפטית שלו מקבלת את השראתה מהשחמט. הוא גאון ובעל יכולות ניתוח מדהימה, אבל הוא מבין את מקומו ואת תפקידו המוסדי של בית המשפט והוא שומר על כללי המשחק. אם נמשיך את המשל, השופט אהרון ברק במהפכה החוקתית שהוביל החליט לשנות את כללי המשחק ולעבור למשחק אחר, נניח דמקה. זה נראה דומה, אבל הכללים שונים ובמסגרתם השופט הופך למלך הפילוסוף של אפלטון ומתערב יותר בהחלטות של הממשלה והכנסת", אומר שוורץ. "שטיין יהיה ממשיך משוכלל של דרכם של שופטי בית המשפט העליון מהדורות הראשונים, שהתאפיינו בשמרנות ליברלית מאופקת. שופטים אלו היו בעלי רוחב דעת גם בעולמות שמחוץ למשפט, אבל דווקא מתוך העוצמה הזאת הקפידו לשמור על איפוק מתוך מודעות למגבלות השופט והמשפט ככלי לתיקון עולם, שבו יש גם רשויות אחרות וגם הטרוגניות רב-תרבותית".

מכל מקום, שוורץ שומר על ריאליות. "אני לא חושב שאפשר להחזיר את בג"ץ לתקופה של טרום המהפכה החוקתית, אבל אפשר בהחלט להשפיע מאוד על יישומה וגבולותיה ולעבור מלהט מהפכני יודע וחובק כול, לעידן של נורמליות שמכבדת את הרגישויות של החברה בישראל ומודעת לכוחו של המשפט, אך לא פחות מכך גם למגבלותיו. שטיין בהחלט יתרום גם לכך תרומה משמעותית".

"בגרעין הקשה של הציונות"

דעותיו הפוליטיות של שטיין הן בגדר חידה בשביל הציבור הרחב, ואף הקולגות שעבדו עמו באוניברסיטה העברית ובמקומות שונים לא יודעים לספר לאיזה מחנה פוליטי הוא משתייך. הוא הקפיד מאוד לא לעסוק פומבית בפוליטיקה, ככל הנראה מתוך רצון להפריד בין תחום המשפט לתחום הפוליטי. גם השנים הארוכות שבהן פעל בארצות הברית מנעו ממנו הזדמנויות להתייחס לשאלות על המדיניות הישראלית.

לפני שנה וחצי חולל אהרון ברק סערה כשדיבר על הצורך לא להכניס לבית העליון מישהו שאיננו מן המשפחה: "צריך להבין שבית המשפט העליון הוא משפחה אחת... אי אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה". העמימות ששטיין שמר עליה אפשרה לו להגיע לכס השיפוט, כי קשה להאמין ששלושת שופטי העליון החברים בוועדה היו מוכנים להכניסו "למשפחה" אם היו יודעים את דעותיו. בשבועות האחרונים אמר שטיין למקורביו: "אני רואה את עצמי חלק מהגרעין הקשה של הציונות. לדוגמה, אני סבור שהסכם שלום לא צריך לבוא מתוך ויתור על שטחים והתנחלויות". גורמים בסביבתו יודעים לספר כי שטיין תומך בחוק ההסדרה ולדעתו הוא עומד במבחן המשפט הישראלי והבינלאומי, אם הערבים בעלי הקרקע מקבלים פיצוי ממוני או קרקע חלופית לבחירתם. יתר על כן, הוא סבור כי אין כל הבדל בין חוק ההסדרה ובין סעיף 21 של חוק המקרקעין, והטענות שהחוק יוביל את ישראל לבית המשפט בהאג מופרכות.

גם מחשבון הפייסבוק שלו, שאותו מחק בישורת האחרונה לפני מינויו, אפשר ללמוד עוד על השקפותיו הפוליטיות. שטיין העלה בעיקר סטטוסים משפטיים הנוגעים לעבודתו, אך בתקופת מבצע צוק איתן חרג ממנהגו ופרסם עשרות סטטוסים בעד זכותה של ישראל להביס את שלטון הטרור של חמאס בעזה. שטיין הפך למעשה לשגריר ישראלי מטעם עצמו, דיברר את מוסריות התקיפות שבהן נפגעו לא מעט אזרחים עזתים והשתדל לבנות דוקטרינה משפטית התומכת בתקיפות צה"ל. הוא טען שהסיקור של כלי התקשורת הבריטיים ורשת CNN נגוע באנטישמיות, ואף כתב: "בשביל הסיקור של הנעשה במזרח התיכון, אני אעדיף לקרוא את אל-ג'זירה על פני עיתון הגארדיאן". הוא דחה מכול וכול את הטענות שישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה ותקף את מוסדות האו"ם, שמאפשרים לפעילות טרור להתרחש בתוך מוסדות אונר"א.

את הטענה שישראל צריכה לנקוט בתגובות "מידתיות" הוא דוחה מכול וכול: "הגישה שלי לגבי מידתיות היא שהמשפט הבינלאומי צריך להיות מתואם עם המציאות, עם הלחימה המודרנית ועם ההיגיון הבריא. המחשבה שמידתיות מחייבת מדינה גדולה לשמור על איזון מתמטי במספר ההרוגים בשני הצדדים היא מגוחכת ובלתי מתקבלת על הדעת. סטנדרט המידתיות פותח את עצמו לפרשנות אנטישמית שצצה כל יום מחדש. הזהירות של צה"ל וההימנעות מפגיעה בחפים מפשע בצוק איתן הייתה הרבה מעבר למה שהחוק הבינלאומי דורש".

כאשר חמאס ירה עשר רקטות תוך כדי הפסקת האש ההומניטרית, כתב שטיין: "וישראל נוצרת את האש, האם זו המשמעות של פרופורציונליות?!". שטיין הציע להחליף את דוקטרינת המידתיות בדוקטרינת "התוקף הראשון". לדעתו, מי שתקף ראשון או עשה צעד תוקפני ראשון, עליו לשאת בתוצאות של מעשהו, והצד המותקף אינו מחויב כלל למידתיות. "על פי ההצעה שלי, לא יהיה צורך להגן על אזרחים (של האויב, א"ג) כי אף אחד לא ירצה בכלל להיות התוקף הראשון". הוא התלוצץ על מי שמפריחים תיאוריות משפטיות בנוגע לדיני מלחמה בלי להכיר את המציאות. "אחד מהמלומדים שדרשו שצה"ל יצמצם את מספר האזרחים ההרוגים, לא יודע אפילו להכין חביתה". שטיין עצמו שירת במילואים כקצין משפטים בעזה.

ביולי 2014 כתב שטיין את דעתו, שנחשבת חריגה למדי בעולם המשפט הישראלי וכל שכן העולמי: "ישראל לא כובשת את עזה, לכן היא מחויבת רק לצמצם את הפגיעה באזרחי עזה בזמן שהיא מגנה על עצמה מפני מתקפות הטילים של החמאס. מאותה סיבה היא לא מחויבת לספק לעזה חשמל או גז, למרות שהיא עושה זאת משיקולים הומניטריים".

חבריו מספרים שמתקפת הסטטוסים של שטיין נבעה ממה שראו עיניו באוניברסיטאות בארצות הברית במהלך צוק איתן. "יש בקמפוסים באמריקה לובי אנטי ישראלי ופרו-פלשתיני מאוד חזק. בצוק איתן הם ארגנו הפגנות סוערות והפעילו לחצים כבירים על מרצים לחתום על עצומות להחרים את ישראל ולהאשים את ישראל בפשעי מלחמה. כשהוא ראה את זה, הוא החליט שאין לו ברירה ושמוטלת עליו החובה להשיב מלחמה ברמה האינטלקטואלית בקרב חבריו האקדמאים", אומר אחד מידידיו של שטיין, ומספר שהתבטאויותיו בעד צה"ל הזיקו לו והפריעו לו להתברג גבוה יותר בצמרת עולם המשפט.

לא "יורד" מבחירה

בשנת 2003 נישא שטיין לשירלי, כיום סופרת ועו"ד פעילה למען זכויות ילדים ומבוגרים אוטיסטים, שאף הרצתה פעמיים במליאת האו"ם על הנושא. בעקבות החתונה, עזב שטיין את משרתו כסגן הדיקן באוניברסיטה העברית ועבר ללמד בבית הספר למשפטים ע"ש בנימין קרדוזו בניו-יורק. כאשר עלה שמו של שטיין כמועמד לעליון, נמתחה ביקורת על מינוי אדם שירד מן הארץ לתפקיד הממלכתי, מה שאיים לסכל את מינויו. מקורביו טוענים שנעשה לו עוול בעניין זה: "הזוג התכוון לחזור לארץ תוך כמה שנים, לאחר ששירלי תקבל את רישיון עריכת הדין הקבוע שלה. בינתיים נולד להם בן עם אוטיזם, והיא הגיעה למסקנה שהטיפול הטוב ביותר לבן קיים רק בארצות הברית, ולכן השתקעו שם עשור נוסף כדי למצות את חלון ההזדמנויות לקידום בנם", אומר גורם המקורב למשפחה, ומוסיף: "זה נראה כאילו הם שבו לארץ רק לטובת התפקיד, אך למען האמת משפחת שטיין תכננה בכל מקרה לחזור בסוף השנה לארץ, ואלכס היה במשא ומתן מתקדם עם שתי אוניברסיטאות לטובת קליטתו מחדש באקדמיה הישראלית".

קושי משמעותי נוסף ששטיין נאלץ להתמודד איתו במירוץ לעליון היה טענות חמורות של הפמיניסטית הרדיקלית ד"ר אורית קמיר, שפעלה בדרכים שונות כדי לסכל את מינויו. בין השאר הגישה קמיר לוועדה למינוי לשופטים תצהיר ובו טענות חמורות, אך מפוקפקות, אודות יחסים בלתי ראויים שקיים עם סטודנטיות. התצהיר התפתח לעתירה לבג"ץ נגד מינויו, אך שופטי בג"ץ דחו את העתירה על הסף. שרת המשפטים שקד החליטה שהיא לא מוכנה להיכנע ונאבקה על המינוי מול חברי הוועדה, שהתכנסו שעות ארוכות עד שהגיעו להסכמות.

סמוך למינויו, פורסם בעיתון 'הארץ' ששטיין דוגל בהפרדת דת ומדינה. נפוצו גם שמועות שהוא אנטי דתי. שטיין דחה את הטענות ואמר בתגובה למקורביו: "רק לאחרונה ערכתי בר מצווה בבית הכנסת לבן שלי. אני חלק מקהילה אורתודוקסית וקשור לרב. אני אומנם אדם חילוני, אך ממש לא אנטי דתי כמו שמנסים להלביש עליי. שירלי מדליקה נרות שבת ומקפידה להתפלל מדי שבת". גם ד"ר ויניצקי טוען שהטיעונים בנושא הזה מופרכים: "אלכס אדם חילוני, אך בוודאי לא אנטי דתי. הוא שמרן וליברל אמיתי ובחייו הפרטיים הוא מאוד מכבד את היהדות. הוא לא יפסול חוקים דתיים, גם אם דעתו האישית תהיה שונה".

כניסתו לעליון עשויה להיטיב גם עם החרדים, שבימים אלה מתאמצים לחוקק חוס שיסדיר את מעמדם החוקי של בני הישיבות. לאחרונה הביע שטיין עמדה התומכת בחוקיות חוק הגיוס: "השוויון בנטל הוא ערך חשוב, אך הוא לא זכות טבעית שמאפשרת לבית המשפט לפסול את החוק. המחוקק מגיע לאיזונים שונים על ידי תגמולים והטבות שונות לאוכלוסיית המשרתים, ולכן אין לבית המשפט להתערב בסוגיה", אמר שטיין, ובכך חלק על שתי ערכאות של שופטי בג"ץ, שקבעו שחוק טל פוגע בכבוד האדם של המשרתים בצה"ל.

באותה הזדמנות, שטיין גם הביע את דעתו על חוק יסוד הלאום, שיש שרואים בו חוק קריטי לשרידותה של המדינה כמדינה יהודית. שטיין מצנן את ההתלהבות: "זהו חוק דקלרטיבי בלי שום משמעות מעשית. כמו שאדם אומר לאשתו שוב ושוב שהוא אוהב אותה, כך גם החוק הזה. אם המחוקק רוצה לחוקק חוק שחוזר למעשה על מגילת העצמאות זו זכותו, למרות שאין בחוק תועלת משפטית".

ד"ר ויניצקי, יש שטענו שהיה עדיף למנות לעליון שופט דתי-לאומי, כמו השופט וינוגרד.

"לדעתי זו טעות, אלכס עצמו נוטה ימינה מהמרכז. זה לא יהיה חכם שנגיע למצב שיש רוב של שופטים דתיים בעליון כשהציבור הדתי הוא מיעוט באוכלוסייה. אדרבה, להכניס מועמד חילוני עולה מרוסיה המזוהה עם ערכינו, זה מהלך אסטרטגי שיכול לסייע הרבה יותר. הזיהוי של שמרנות משפטית כנחלה הבלעדית של הכיפות הסרוגות לא בהכרח עושה טוב לעניין, כשם שהזיהוי האוטומטי של המחנה הלאומי רק עם הכיפות הסרוגות והמתנחלים לא מועיל".

להפקיע את הבלעדיות מהיועמ"ש

בישראל, ליועץ המשפטי לממשלה יש שני כובעים: ראש התביעה הכללית והיועץ המשפטי של הממשלה ומייצגה בבג"ץ. כפל התפקידים הזה בעייתי בעיני גורמים משפטיים ופוליטיים לא מעטים. כאשר נבחרה שקד לתפקיד שרת המשפטים, היא הודיעה כי בכוונה לשקול לפצל את משרת היועץ המשפטי, אך בריאיון שהעניקה ל'גלובס' לפני ארבעה חודשים הודיעה שהיא חוזרת בה. שטיין תומך גם הוא באי הפיצול וסבור שהוא יפגע במערכות הצדק.

אבל הנקודה המשמעותית יותר בעמדתו ביחס ליועמ"ש היא אחרת: שטיין סבור כי חוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה איננה מחייבת את הממשלה, והיא רשאית לפעול בניגוד לדעתו של היועמ"ש כל עוד היא מסתמכת על חוות דעת של משפטן ראוי אחר.

דוגמה למצב המשפטי הנוכחי אירעה לפני כמה שבועות, כאשר השר ליברמן דרש ממפקד גל"צ שיחרים את שיריו של יהונתן גפן במחאה על התבטאותו בשבח המחבלת עהד תמימי. היועמ"ש מנדלבליט הבהיר לליברמן שדרישתו נטולת סמכות, אך ליברמן לא ויתר והודיע לתקשורת שהוא חולק על מנדלבליט ודוחה את עמדתו על הסף. מנדלבליט מיהר להבהיר לליברמן את יחסי הכוחות וכתב לו: "מיותר להזכיר כי חוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה בדבר הדין הינה מחייבת, בהיותו הפרשן המוסמך של הדין עבור כלל רשויות המדינה ושרי הממשלה בכלל זה".

הקביעה כי ליועמ"ש יש סמכות בלעדית לפרש חוקים ולתת הנחיות משפטיות היא חלק מהאקטיביזם השיפוטי שהנחיל אהרון ברק בשבתו כנשיא בית המשפט העליון בצוותא עם היועמ"ש יצחק זמיר, אך מנוגדת לוועדת אגרנט שקבעה שחוות דעתו של היועמ"ש איננה מחייבת את הממשלה. עוד סבור שטיין כי זכותה של הממשלה למנות יועץ משפטי פרטי שייצג את עמדתה בבית המשפט במקרה שאינה מרוצה מחוות הדעת של היועמ"ש. גם בזה הוא חולק על ברק וזמיר ומשיב את עטרת ועדת אגרנט ליושנה כשהוא מעניק חופש משילות לחברי הממשלה.

למעשה, שטיין חולק מכול וכול על המהפכה החוקתית של אהרון ברק, לא רק בנושא הייעוץ המשפטי. לטעמו מדובר בפיראטיות משפטית, וחוק כבוד יסוד האדם וחירותו איננו תחליף לחוקה, אין לו מעמד על מבחינה משפטית ואין לו כוח לפסול חוקים אחרים. לדבריו, לא יכול להיות שחוקה תעבור ברוב דחוק כאשר רוב חברי הכנסת כלל אינם נוכחים במשכן. אם רוצים לחוקק חוקה, הוא טוען, צריך לקבוע את התשתית המשפטית הראויה ולא בצורה גרוטסקית ולא יציבה. שטיין מודע למורכבות ולקושי שיוצרת העובדה שאין לישראל חוקה, דבר המקשה על בתי המשפט לדון בשאלת חוקיותם של החוקים שמחוקקת הכנסת. הוא סבור כי אומנם אין מנוס מפסילת חוקים כפי שמקובל בכל בתי המשפט בעולם המערבי, אך יש לדרוש רוב מיוחס לצורך פסילת החוק. במובן זה הוא תואם את האג'נדה של איילת שקד ונפתלי בנט, שמקדמים את הצעת חוק יסוד החקיקה הקובעת כי בית המשפט יוכל לפסול חוקים רק אם תמכו בהחלטה שני שלישים ובהרכב של תשעה שופטים לפחות.

פרופ' דודי שוורץ צופה כי כניסתו של שטיין לכס השיפוט בעליון תחולל מהפך גם בתחום נוסף: ״בשנים האחרונות השתנה החינוך המשפטי באקדמיה. ההפניה לפסקי הדין של בית המשפט העליון כמקור להשראה אינטלקטואלית וכבסיס ללימוד של חשיבה משפטית וניתוח אנליטי הנעשה באזמל חד ומדויק, איבדו הרבה מזוהרם. הבחירה בפרופסור שטיין תתרום רבות להעלאת קרנו של העליון גם מבחינת החינוך המשפטי. ידענותו המופלגת בשיטות המשפט השונות, חשיבתו המבריקה והיותו בפסגת המחקר המדעי הבינלאומי, יהיו מקור השראה גם לשופטים וגם לדור הבא באקדמיה".