לשנות את המודל? אילוסטרציה
לשנות את המודל? אילוסטרציהצילום: istock

המשבר הפוליטי הנוכחי סביב חוק הגיוס נפתר זמנית, אבל המשבר המהותי עוד איתנו, מאוד איתנו, ולא יסתיים בעצם גם לאחר שחוק גיוס חדש יחוקק.

הפלונטר סביב סוגיית גיוס החרדים כה סבוך, שהוא מעלה מטבע הדברים על השולחן רעיונות לשינוי רדיקלי של המצב באופן שיפתור את הפלונטר. אחת ההצעות שתופסת בימים אלו תאוצה מסוימת היא מעבר למודל גיוס התנדבותי. במצב כזה שבו הגיוס לצה"ל לא יהיה חובה באף מגזר לא תהיה בעיה עם החרדים, לא עם הבנות הדתיות ולא עם הערבים. מי שירצה - יתגייס, מי שלא - לא.

האמת היא שזה נשמע מפתה. אין ספק שחלק ניכר מהשסע החילוני-דתי-חרדי יושב על סוגיית הגיוס, שנכון לרגע זה נראית בלתי פתירה בפרמטרים הנוכחיים. מנגד, הוצאתה מהמשוואה הזו עשויה "לאוורר" במידה רבה מאוד את הקונפליקט כולו. זה מפתה גם כי סוגיית הגיוס יושבת חזק במוקד העימות המתמשך בין המערכת הפוליטית למערכת המשפטית בישראל.

לכולם ברור שכל סבב כזה שבו הכנסת מחוקקת חוק גיוס ובג"ץ פוסל אותו פוגע בשני הצדדים. מי שחושב שרק הכנסת נפגעת מסיטואציה כזו, או רק בית המשפט העליון נפגע, לצערי לא מבין את המציאות. בפועל החיכוך הזה יוצר פגיעה הדדית, וסוגיית הגיוס נכנסה לפלונטר בלתי פתיר.

הבעיה היא כמובן בפתרון ונחלק אותה ל-3:

החלק הראשון פרקטי. ישנה מחלוקת בין מומחים ביטחוניים האם מצבה של ישראל מאפשר לה לעבור למודל גיוס התנדבותי. ברקע המחלוקת עומדת בין השאר העובדה שכוחו של צה"ל בחירום בנוי במידה רבה מאוד על כוחות המילואים שלו. זאת אומרת שגם אם ניתן "לייצר" כאן צבא סדיר בגודל מספיק גם במודל התנדבותי, לא בטוח שבחירום זה יספיק, ובמדינת ישראל החירום מגיע אחת לכמה שנים.

נכון, גם במדינות שבהן יש מודל גיוס התנדבותי יש בדרך כלל גם מודל מילואים מסוים, אבל ממה שאני מכיר וקראתי אין תקדים ליחס כוח כזה בין הצבא הסדיר לצבא המילואים במצב שבו מודל הגיוס הוא התנדבותי. כאמור, בסוף זו שאלה למומחים, לכאורה, אבל כאשר יש מומחים שאומרים כך ומומחים שאומרים אחרת אז הכדור חוזר שוב למגרש הויכוח (וזה עוד לפני שדיברנו על השאלה מה האג'נדה עושה למומחים ואכמ"ל)

החלק השני יושב על התפר בין הפרקטי לערכי. הביטוי "מודל גיוס התנדבותי" שבו השתמשנו עד עכשיו נשמע יפה. אבל, האמת היא שכאשר עוברים ל"מודל גיוס התנדבותי", אז הצבא הופך ל"צבא שכירים". נכון, גם היום חלק משמעותי מצה"ל הוא צבא שכירים. משרתי הקבע הם השדרה המרכזית שעליה בנוי צה"ל והם שכירים. אולם, ההבדל נמצא בשער והוא הבדל משמעותי מאוד. השער של צה"ל היום הוא לא שער של צבא שכיר, וזה משפיע לא רק על השאלה מי הם החיילים הפשוטים בדרגות הנמוכות, אלא גם על השאלה מי יהיו בעתיד הקצינים בדרגות הבכירות. מודל צבא שכיר משנה באופן מאוד מהותי את הנוף האנושי בצבא, וגם לנושא הזה צריך לתת משקל.

החלק השלישי הוא הסוגייה הערכית. מדינת ישראל גם בשנת 2018 היא מדינה שנתונה תחת איום קיומי משמעותי. בכך היא שונה במידה רבה מאוד ממרבית הדמוקרטיות המערביות, שהאיומים הביטחוניים עליהן הם בסדר גודל שונה מהותית. השאלה היא האם אנחנו יכולים להשלים עם מצב שבו נטל ההגנה הביטחונית על המדינה יהפוך לעניינן של קבוצות חברתיות ספציפיות, שמן הסתם לא תהיינה בהכרח הקבוצות החזקות ביותר במדינה מבחינה חברתית.