אני הבת של הטייס מאיתמר

בתו של ידידיה משולמי, טייס במילואים שהטיס מסוקים ללא רישיון, ונעצר ביום ראשון שעבר לאחר שטס למחסום קלנדיה עונה על כל השאלות.

אלומה משולמי , ט"ז בניסן תשע"ח

אחד מהמסוקים שהוחרמו ממשולמי
אחד מהמסוקים שהוחרמו ממשולמי
צילום: דוברות המשטרה

אני אחסוך לכם את השאלה שקיבלתי כ״כ הרבה ביומיים האחרונים, רגע, ההוא שהטיס מסוקים מהבית בלי רישיון? כן, זה אבא שלי.

אתם לא צריכים להתפדח לשאול או להתעניין ולנסות לגעת לא לגעת בנושא, אני באמת בסדר, אין לי מה להסתיר.

הטיסה פה ביו״ש היא לא עניין חדש בשבילי, את המטוס אבא שלי הביא לפה כשהייתי בכיתה ח׳, די גדלתי איתו. מאז בעיקר שמעתי מסביבי מושגים מאוד גדולים, וכמו חננה רצינית שאוהבת ללמוד דברים חדשים - לאט לאט הבנתי שיש פה סיפור עמוק ואחר.

אדם רגיל שנתקל בכתבות בטח חשב שאבא שלי הוא איזה מתנחל שמצפצף על החוק, אבל בא לי להסביר שניה איזה חוק, מה בכלל כל הסיפור המטורף הזה של יו״שׁ, ולמה הכל פה עובד קצת הרבה אחרת.

נתחיל מההתחלה ממש. יהודה ושומרון, מכירים? שטח בשלטון צבאי. יהודה ושומרון לא נקבעו מאז כיבושו של צה״ל בשנת תשכ״ז כשטח של המדינה, אלא כשטח בכיבוש צבאי (בו הריבונות היא של המפקד הצבאי) ולכן, לא חלים בו חוקי המדינה באופן אוטומטי אלא בדרכים שונות.

חוק הטיס הוא חוק של הכנסת אשר באופן טבעי חל רק בשטחי המדינה, ואפילו בשונה מחוקים אחרים, יש בגוף החוק אבחנה ברורה בין שטח ישראל לבין שטחים שמחוץ ישראל. שטח ישראל מוגדר שם כשטח שבריבונות המדינה בלבד.

רגע מה, הוא טס בלי רישיון טיס? הוא בכלל יודע לטוס? אבא שלי טייס 25 שנה בחיל האוויר. לא מעט שנים, המון שעות טיסה, ואני לא אובייקטיבית אבל אין לי ספק שגם רמה גבוהה של מקצועיות, פיקוד, והדרכה.

לפני מספר שנים הוא גם עשה כמה שיעורים וקיבל רישיון טייס אזרחי במדינת ישראל. אחרי שאבא שלי העביר את המטוס אלינו, רשות התעופה האזרחית, (שהסמכות שלה תקפה בשטחי ישראל בלבד) החליטה לשלול לו את הרישיון.



טוען....

רק מה? ביו״ש, בהעדר כל חוק ותקנות - לא מוגדר מי צריך איזה רישיון לכל דבר, ואם בכלל.

נמשיך עוד קצת - רגע, אבל מסוקים בלי רישיון? כמו שאמרתי לפני, ביו״ש, בהעדר כל חוק ותקנות, ממילא אין הגדרות רישוי, אבל, חוק הטיס חל על כל כלי עם רישום ישראלי, גם מחוץ לישראל. לכן - אין לכלי הטייס שברשותו רישוי ישראלי, כי ממילא הרישוי לא רלוונטי.

איך אבל זה לא מסכן כלי טיס אחרים? אין עוד טיסות אזרחיות ביו״שׁ, פעילות חיל האוויר (שאותה אבא שלי מכיר מקרוב) נעשית בגובה גבוה, אבא טס בגובה נמוך, באור יום.

למרות זאת, עדיין ברור לו שעדיף, והוא גם מנסה, שיוגדר נוהל תאום בינו לבין חיל האוויר. מה קרה ב-6 השנים האחרונות אתם שואלים? איך זה הגיוני שהסיפור לא נאכף כבר כלכך הרבה זמן? בשבעת התיקים שנפתחו עד כה ובהוראת הפרקליטות אפילו לא הוגשו כתבי אישום. אבא שלי מסתובב עם חיוך על הפנים ומסביר לנו שהוא מקווה שאולי סופסוף כל הסיפור הזה יתפתח לאיפשהו.

איפה אני בכל הסיפור הזה? אני מכירה את הסיפור מכיוון אחד, זה ברור, ולא הגעתי פה גם כדי להגן על שמו הטוב של אבא (כי באמת שלא אכפת לו מה יגידו), וגם לא על שמי, כי זה אבא שלי. גם אם ארצה או לא, גם אם אסכים עם הבחירות שלו או אחשוב שהוא טועה.

ניסיתי קצת להציג את העובדות שהיו חסרות בכל הסיפור, השתדלתי להיות אובייקטיבית.

אם הוא פורע חוק או פורץ דרך - זה בית המשפט יקבע, אבל יש כמה דברים שבטוח למדתי ממנו.

1. אין חלום שאי אפשר להגשים. כי כשאבא אמר לנו באיזה סעודת שבת שהוא חולם לקנות מטוס - אני בעיקר גיחכתי, וחייכתי אליו עם אפס אמון. וכשהוא רצה לקנות מסוק, כבר אמרתי לו שהוא לא נורמלי. ואז הוא הביא אחד, ועוד אחד, ולי לא היו מילים.

2. שקיפות. אל תספרו לי שפתאום השבוע התברר למישהו שיש לנו פה כמה כלי טייס, או שאבא טס ביו״שׁ, אבא שלי טורח לעדכן ולחפור כל גוף אפשרי בהתפתחויות ובתוכניות. הוא טוען שמי שמסתיר משהו כנראה לא מספיק בטוח בדרך שלו, והוא בטוח לחלוטין, ורק חיכה לרגע שמישהו יתייחס אליו ברצינות.

3.לחייך לכולם. פעם הייתי מתעצבנת מזה, ובכלל, 7 ג׳יפים של מג״בניקים על הבוקר בהתנחלות כלשהי - בד״כ זה עוד איזה סיפור אלים. אבא פתח להם את ההאנגר במפתח, עזר להם להעמיס את המסוק, וסיים בחיבוק וחיוך. לא הייתה שם טיפת כעס, באמת. הלוואי והייתי יודעת איך עושים את זה.

* * *

אני מודה שלא בטוח שיהיו לי תשובות לכל השאלות, ובכלל, אני ילדונת בת 18, ויש לי חיים שלמים משלי, אבל תדעו שאבא שלי מאוד שמח לארח ולדבר על כל נושא שתבחרו. ובשני - שלישי של חול המועד אנחנו פה (מרכז מבקרים גדעונים שבגבעות איתמר למי ששאל), ואתם לחלוטין מוזמנים לשמוע את כל הפרטים, לשאול את כל השאלות, להנות מהנוף, לאסוף קצת ביצים, ואפילו דאגנו לעוד מלא פעילויות לילדים.