בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם בת אל בנימין

בת 28, תושבת אריאל. נשואה לאביחיל ואם לארבעה. עורכת באתר ערוץ 20

רבקי גולדפינגר , י"א באייר תשע"ח

בת אל בנימין
בת אל בנימין
צילום: הלל פלג

התחלה/ לפני 28 שנים. בת בכורה מתוך ארבעה ילדים. נולדה וגדלה באריאל, "ואני עדיין כאן". ויש לה רק דברים טובים לומר על המקום. "האנשים כאן נהדרים. זה כמו לחיות ביישוב. יש כאן קהילה דתית תומכת והווי קהילתי, ומצד שני זאת עיר, עם כל השירותים של עיר".

אבא/ קובי לוי (56), איש אחזקה. "אבא הוא אדם שלא מפחד ללמוד בכל גיל, אוטודידקט. והוא מוכשר וטוב בהרבה תחומים. יש בו נחישות ודבקות במטרה".

אמא/ אריאלה לוי (55), עובדת המועצה הדתית באריאל. "בולדוזר. אישה שעומדת על זכויותיה. הייתה בוועד העובדים בעיריית אריאל וממקימות ארגון הסייעות הארצי. תמיד דוחפת אותנו ללימודים והשכלה".

הבית/ הבית שבו גדלה היה מסורתי. "עושים קידוש, שומרים כשרות, אבל בשבת רואים טלוויזיה או מדליקים אור. למרות זאת, אמא מאוד האמינה בחינוך הדתי וביסודות הערכיים שהוא מעניק, והיה לה חשוב שהילדים שלה יקבלו חינוך דתי".

אני דתייה/ "אמא שלחה אותי לגן דתי. תמיד הרגשתי שמי ששומר עליי זה השם. אין לי הסבר אבל כבר אז היה לי ברור שאני דתייה, נקודה. וכשכל המשפחה צפתה בטלוויזיה או נסעה בשבת, אני עשיתי דברים אחרים". ההורים לא נלחמו בהחלטה של בתם, "הם זרמו איתי ואפילו היו מרוצים מכך".

מכירה את המגזר/ ביסודי למדה בבית הספר הממ"ד אור זבולון באריאל, ושנתיים בחטיבה באולפנת אלקנה בשומרון. לאחר שאובחנה כמחוננת, השתלבה בתוכנית העשרה למחוננים באלקנה. "שם נחשפתי לראשונה לציבור הדתי-לאומי. פגשתי אנשים מאוד איכותיים ומאוד אהבתי את הערכים והערבות ההדדית".

בין עולמות/ "אני לא מרגישה שחזרתי בתשובה, אלא שתמיד הייתי שם. מצד שני, זה להיות בין שני עולמות. אני לא תמיד אבין את הציבור הדתי עד הסוף ולא את הציבור החילוני. אני איפה שהוא באמצע"

מאתגר/ "בכיתה ט' לא רציתי להיות בפנימייה, אז חזרתי הביתה ולמדתי בתיכון היחיד שהיה בעיר, התיכון המקיף באריאל. אמרתי 'אני בטוחה במה שאני והתיכון לא ישנה אותי'. זה היה מאתגר. לבשתי מכנסיים אבל כולם ידעו שאני 'הדתייה'. התפללתי, שמרתי כשרות, שבת. נתקלתי באינסוף דילמות מול החברים שלי".

אין אוכל/ במסע לפולין התברר שהאוכל כשר רק בלילה, וכאילו לא די, המשלחת נסעה בשבת. "הם לא ציינו את זה לפני כן, והתעקשתי לא לחלל שבת. הם השאירו אותי באותו יום בבית המלון לבד עם מלווה. גם ירדתי המון במשקל, כי במשך היום לא היה לי מה לאכול. אני הבאתי למסע את הפן האמוני, מה שהוסיף משמעות לטיול".

ספר הספרים בלי לב/ "שיעורי התנ"ך בתיכון היו קשים לי. הכניסו מיתולוגיה יוונית וזה הרגיש כמו ניתוח ספרותי, בלי הלב. משעמם מאוד. מקבץ סיפורים שהוצאו מהקשרם. אני יכולה להבין למה תלמידים לא אוהבים את זה".

חיידק תקשורת/ בגיל 17 התנדבה באתר הרדיו במרכז לתקשורת קהילתית 'קול אריאל'. "שידרתי הרבה מוזיקה וקצת אקטואליה ותחומים שמעסיקים בני נוער. נהניתי מאוד. הרעיון שאני מדברת והרבה אנשים שאני לא מכירה שומעים אותי - היה בו קסם".

משבט המנשה/ את בעלה אביחיל בנימין הכירה בגיל התיכון. אביחיל בן למשפחה מבני שבט המנשה, מהראשונות שעלו לארץ. "הסבא שלו מכר את כל הנכסים והם עלו ארצה. בעלי היה בן שלוש כשעלה".

מכירים/ המשפחה התיישבה באלון מורה, ובהמשך עברה לאריאל. "שם הכרתי אותו. אחותו הייתה חברה טובה שלי. המראה הייחודי שלו סקרן אותי, אבל היותו בן המנשה לא היה אישיו בשבילי". באמצע כיתה י"ב נישאו.

החתונה/ בחורף של השמינית נערכה החתונה. אביחיל שירת באותו זמן בנח"ל החרדי. "בחתונה היה מרגש לראות את כולם שמחים איתנו, המשפחה שלי, משפחה של אביחיל מבני המנשה, חיילים, חבר'ה דתיים וחילונים. מכל עם ישראל היו שם". כיום אביחיל (29) עוסק בתכנות אפליקציות.

לשירות/ שבוע בלבד לאחר החתונה שבה לספסל הלימודים. "חזרתי לכיתה עם כיסוי ראש". בעקבות נישואיה קיבלה פטור משירות צבאי ופנתה לשירות לאומי. "לא כל כך הכרתי מה זה בדיוק שירות ואיך מחליטים לאן ללכת, אז פניתי לרכזת השירות באריאל. וככה התחיל החיבור שלי לקהילה הדתית-לאומית בעיר".

תרומה/ את שנת השירות עשתה בבית הספר שבו למדה. "עבדתי עם החבר'ה היותר מתקשים לימודית וחברתית, וגיליתי שאני טובה בלהסתדר עם אנשים גם אם הם לא מתנהלים בדיוק כמו שהמערכת מצפה מהם".

הנחת/ ארבעה בנים. "הבית שלנו מאוד תוסס". הבכור שילה, בן תשע, נולד במהלך שנת השירות, לוקה בשיתוק מוחין. אחריו דוד-מלאכי בן חמש, אחיה בן שנתיים, והקטן בחבורה אלקנה, בן חודשיים. "ההורות מכניסה את החיים לפרופורציה. הם העוגן והמקום הבטוח שלי".

780 גרם/ בנה הבכור שילה נולד בפתאומיות בסוף חודש שישי. "הוא נולד פצפון. שקל רק 780 גרם". חודשיים וחצי שהה בפגייה בבית החולים שניידר.

נזק מוחי/ "כמה ימים אחרי הלידה זוהה אצלו דימום מוחי קשה. הרופאים הסבירו לנו שיש נזק מוחי, אבל בשלב הזה עדיין אי אפשר לדעת את חומרתו. היינו הורים צעירים שנזרקו בבת אחת לתוך המציאות".

מלך העולם/ כשגדל אובחן כלוקה בשיתוק מוחין. "די מהר קיבלנו החלטה שנעשה למענו הכול והוא יגיע להכי טוב שלו. שילה פייטר. שום דבר לא יעצור אותו. בגן הוא הראה התקדמות יפה. נלחמתי שיהיה בבית ספר רגיל, וכיום הוא משולב בכיתה קטנה בבית ספר רגיל, שזה מדהים בעיניי".

אפילפסיה/ בגיל ארבע התפרצה אצל שילה אפילפסיה. "פעם בחודש הוא סובל מהתקף קשה, שכולל טיפולים ואשפוזים. מצד שני, בבית הספר גילינו כישרון מיוחד שלו בספורט, הוא קולע סלים בצורה מדהימה. הוא גם משולב בתנועת הנוער 'כנפיים של קרמבו'".

אקדמיה/ תואר ראשון במשפטים בקריה האקדמית אונו. "משפט זה המון ידע בתחומים שונים וזה עניין אותי". התמחות עשתה בלשכה המשפטית במשרד התחבורה.

פעילה חברתית/ בגיל 23 התמודדה בבחירות המקומיות למועצת העיר אריאל. "האמנתי שאני יכולה לעשות שינוי, אבל לא נבחרתי. תמיד הייתי מאוד פעילה חברתית, הולכת להפגנות, לא אדישה למה שקורה, מביעה את דעתי בפייסבוק בכל מיני סוגיות אקטואליות".

לתקשורת/ לפני יותר משנתיים, כשערוץ 20 עוד היה בחיתוליו, קיבלה הצעה לכתוב טורי דעה באתר הערוץ. "בדיוק חיפשו עורכי תוכן באתר, ולמרות המסלול הלכאורה ברור במשפטים, החלטתי ללכת על זה. פתאום החיידק ההוא מהימים של השידור ברדיו התפרץ".

הבשורה/ "זוכרת את עצמי בעבר צופה בטלוויזיה ולחץ הדם עולה. פאנלים ושידורים לא מאוזנים. והיום, הקול הישראלי והציוני שהיה כל השנים מושתק, נשמע ויש לו ביטוי. ערוץ 20 משמיע קולות חדשים שלא זכו להישמע עד היום. לאחרונה גם זכינו להתחיל לשדר מהדורת חדשות ישראלית והציבור מחבק ממש".

האתר/ "תמיד אהבתי אקטואליה, והעובדה שהגעתי מעולם המשפט העניקה לי ערך מוסף. אני עובדת עם אנשים מוכשרים ולומדת כל הזמן".

לא מהאו"ם/ "המונחים שאני אשתמש בהם יהיו יותר מדויקים. לדוגמה, לא אכנה מחבלים 'מיידי אבנים', ולא אכנה את יהודה ושומרון 'הגדה המערבית'. אני ישראלית. אני לא מהאו"ם".

השראה/ "עם ילד נכה יש המון התמודדות ומאבקים מול הביורוקרטיה. כהורים עברנו דרך חתחתים מול המערכת. יש הרבה קשיים בדרך אבל גם הרבה אנשים טובים מסביב. שילה נותן לי המון השראה. אני אומרת אם הוא למרות הכול יכול לא לרחם על עצמו ולשאוף קדימה, גם אני מסוגלת"

אם זה לא היה המסלול/ "אם הייתי ממשיכה בתחום המשפט, סביר להניח שהייתי מגיעה לעמותות או פורומים שפועלים לעיצוב החברה הישראלית, כמו פורום קהלת וכאלה. אם עד היום היינו קול דומם שצופה מן הצד, כיום אנחנו חלק מהמשחק הזה".

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ משכימה קום בשעה שש ורבע, מארגנת את הילדים ומפזרת אותם בגנים. שותה כוס שוקו, כן, כן, לא קפה, ויאללה לעבודה. מגיעה לערוץ שנמצא ברמת החייל בתל אביב, ועובדת באינטנסיביות. אחרי הצהריים-ערב מקדישה זמן לילדים בבית. לישון הולכת הרבה אחרי חצות. "אני לא טיפוס שישן הרבה".

דיסק ברכב/ אוהבת מוזיקה מסגנונות שונים. נהנית להאזין לחנן בן ארי, סטטיק ובן אל, וגם מוזיקה לועזית.

השבת שלי/ "התנתקות, רגיעה לנפש וזמן איכות למשפחה. יום של אגירת אנרגיות, של ביחד ושל השלמת פערים מכל השבוע. סעודה שלישית נהנים לערוך מדי שבת בפארק עם חברי הקהילה".

דמות מופת/ ראש הממשלה בנימין נתניהו. "נראה כמו מאגר ידע בלתי נדלה. בעל יכולות פנומנליות, עומד מול מתקפות בלתי פוסקות ומוביל את המדינה באופן מדהים. יש ביקורות אבל השלם גדול מסך חלקיו במקרה הזה".

משאלה/ "הייתי רוצה לראות ריבונות בהר הבית. עדיין אי אפשר לקרוא שם 'שמע ישראל' וזה ממש מקומם אותי".

מפחיד אותי/ "מאז שאני אמא המילה אובדן מפחידה אותי. מתפללת שלעולם לא אחווה את זה".

כשאהיה גדולה/ "הייתי רוצה לעסוק בהסברה. מרגישה שיש לי איזו שליחות ומאמינה שהקב"ה יכוון אותי למקומות שבהם אני יכולה לעשות הכי טוב".

לתגובות: rivki@besheva.co.il