בשבע מהדורה דיגיטלית

הפרישה והדרישה

תופעה: במקום לנסוע לחו"ל או לרכוש תואר, יותר ויותר דתיים שפורשים לגמלאות בוחרים להשקיע חלק נכבד מזמנם בכוללים ובלימוד תורה

דביר עמר , י"א באייר תשע"ח | עודכן: 21:53

נמצאים בתפוסה מלאה. הכולל ב'מרכז אברהם' ברחובות
נמצאים בתפוסה מלאה. הכולל ב'מרכז אברהם' ברחובות
צילום: לירון מולדובן

בוקר אחרי שמנחם קראוס (79) סיים את עבודתו רבת השנים בבנק דיסקונט בגבעתיים ויצא לפנסיה, הוא התייצב בשערי אוניברסיטת בר-אילן.

תארים כבר היו לו וחו"ל לא היה בתוכנית. היעד שהציב לתקופה החדשה שנפתחה בחייו היה שונה בתכלית: לימוד תורה במכון הגבוה לתורה בבר-אילן.

"אותו הכביש שהייתי נוסע בו לבנק מדי יום, במקום לפנות בו ימינה, אני פונה כעת בבר-אילן שמאלה", הוא מתאר את מסלולו החדש. מאז כבר עשרים שנה, שישה ימים בשבוע, יומו נפתח בדף יומי וממשיך בשיעורי תורה שכוללים גם דיונים סוערים על שלל נושאים עד תפילת מנחה. "המציאות שלנו פה נותנת ערך חינוכי לצעירים: יש חיים אחרי שגומרים לעבוד", הוא מחדד ערך מוסף שיש לבחירה ללמוד דווקא בלב הקמפוס. כאשר בתקופת מבחנים הסטודנטים לומדים והכולל מתרוקן למשך חמישה שבועות, "פה זה המקום היחיד שיש בו פעילות. במקום ללכת ולהתבטל, אני מארגן לפנסיונרים שלנו ירחי כלה. בקיץ האחרון הנושא היה רבני וחכמי איטליה ובפעם נוספת גדולי ראשוני החסידות", אומר קראוס, שבנוסף לכך מרכז את פעילות הגמלאים ומפעיל גמ"ח תפילין ומטריות במקום. כולל הגמלאים בבר-אילן חווה תנופה גדולה בשנים האחרון, וממספר גמלאים בודד גדל מספר החברים בו לקרוב ל‑80.

כולל הגמלאים בבר-אילן הוא רק חלק מתופעה מתרחבת של פנסיונרים שבוחרים להשקיע חלק משמעותי מימיהם הפנויים בלימוד תורה במסגרת כוללים שמיוחדים לגיל השלישי. מה הגורם לפריחה הגדולה בלימוד התורה של אוכלוסיית הגמלאים הדתיים? בחינה של השטח מצביעה על שתי סיבות מרכזיות, כפי שמונה אותן הרב איתיאל בר לוי, ראש האגף לתרבות יהודית במשרד החינוך, העומד בקשר רציף עם כוללים אלה. האחת היא ההכרה הגוברת בחשיבות לימוד התורה. מדובר על דור שרובו התחנך בישיבות תיכוניות ואף בישיבות הסדר, וכשאנשים אלה מגיעים לגיל שמאפשר להם פניות רבה יותר, הם מחליטים לשוב ולעסוק יותר בתורה. הסיבה השנייה היא הארכת תוחלת החיים. גם כאשר פרשו לפנסיה, מדובר באנשים צעירים יחסית לתוחלת החיים הנוכחית, והם מלאי רצון ואנרגיה למלא את חייהם בתוכן נוסף, מעין פרק ב' מקצועי. האופציה של השקעה בלימוד התורה מתאימה לכוחות וליכולות של אנשים כאלה.

ללמוד זה in"

אחד מבתי המדרש החדשים נמצא במרכז אברהם (פרינס) ברחובות. המקום היה בית כנסת במצב די מנומנם ששיווע להתרעננות. ההצלה באה דווקא מהמתפללים המבוגרים יותר. "הייתה הבנה שצריך לעורר לחיים את בית הכנסת הזה. לפני שנה החלטנו לפתוח בו כולל לגמלאים בימי ראשון ורביעי בבוקר. תוך חצי שנה הצטרפו יותר מ‑80 משתתפים", אומר אריה נוי (73), איש חינוך בעברו ומייסד הכולל. "הגדלנו את כמות השיעורים, וכיום לכל שיעור רשומים 100 איש ומגיעים לפחות 50. מרצים ברמה גבוהה, כמו הרב פרופ' יחזקאל באבקוף והרב ד"ר חיים טלבי, גורמים לתפוסה מלאה". נוי מספר שבעקבות השם שנוצר לכולל, "יש אנשים ששבועיים בלבד אחרי שפרשו לגמלאות כבר באים אלינו". המשתתפים משלמים 60 שקלים לחודש לכיסוי ההוצאות.

האווירה הטובה שנוצרה בין הלומדים הולידה פעילות משותפת גם מחוץ לגבולות הכולל. "פעם בשלושה חודשים אנחנו יוצאים לטיול משותף יחד עם בנות הזוג, בהדרכתו של חזקי בצלאל. עד היום טיילנו בשילה, בעקבות מרד החשמונאים וביער יתיר. הטיול יוצר גיבוש וגורם לשמוח ולהרגיש ביחד, לצאת מהשגרה ולהכיר את ארץ ישראל".

ויש כוללי גמלאים שלא מסתפקים בטיולים. ירח גלטר (72), חבר הכולל במודיעין, מספר על פעילות ענפה לחבורת הלומדים: "אצלנו יש אווירה צעירה וכיפית, שבאה לידי ביטוי מלבד הכולל והטיולים בכל מיני צורות. יוצאים ביחד גם להצגות או למכון כושר". בעברו כיהן גלטר כראש המועצה המקומית ירוחם, ובאחת השבתות השנתיות אף לקח את חברי הכולל לשבת בעיר. "הבאתי דיונים על מה שקורה בירוחם וסיפרתי על הקשר האישי שלי למקום".

"אצלנו בכולל יש את כלל בעלי המקצועות במעמד הביניים - מהנדסים, עורכי דין, אנשי בנקים, פרופסורים ופוליטיקאים, וגם בכירים בצה"ל לשעבר", אומר הרב זאב גולדפישר (78), רב קהילה לשעבר בארצות הברית וחברו של גלטר לספסל הלימודים במודיעין. הכולל שייסד שוכן בתוך ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' בעיר, וחלק מצוות הר"מים מלמד במקום. "שני ר"מים ברמה גבוהה מלמדים אותנו. אנחנו לא לומדים דף גמרא, אלא נושאים אקטואליים ואמונה - מהר"ל והרב קוק". וגם יש מרצים אורחים, מפרט גולדפישר: "מפרופסור למשפט עברי באוניברסיטה, פרופסור לפסיכולוגיה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, דיין שמבאר לנו פסקי דין רבניים ועד האחראי על הכשרות במודיעין". מדי שבוע מועברים בכוללים בעיר גם שיעורים באנגלית לטובת העולים החדשים והוותיקים המתגוררים במודיעין.

"נהיה in ללמוד בכוללים ולהשתתף בשיעורי תורה", מספר הרב שלמה סובול, אחד מרבני הכולל. בתפקידו הרשמי הוא מכהן כרב קהילת 'שערי יונה מנחם' במודיעין ומייסד מרכז רבני ברקאי. "התופעה מדהימה ומאוד מבורכת, גם אנשים שהם לא אנשי ספר מצטרפים לתוכניות". את השיעורים מכין הרב סובול בהתאם לסגנון המתאים לשומעים. "אני מחפש נושאים שקרובים לחיים שלהם, נושאים של אמונה והתמודדות עם מה שקורה היום, לימוד זכות, מידות. מטבע הדברים כבוגר מרכז הרב אני יותר קרוב לתורת הרב קוק ומלמד אותה".

חיבור לתלמידי הישיבה

לימוד התורה מתקיים בפורמטים שונים. חלקם במתנ"סים, אחרים בבתי כנסת. יש שמתקיימים בתוך מסגרות קיימות של ישיבות או מוסדות שבחרו לארח את הגמלאים לתוכנית קיימת, ולעיתים בשילוב עם בחורים צעירים. דוגמאות לשילוב כזה אפשר לראות בישיבות שדרות ועפולה.

עמוס חסן משדרות עבד במשך שנים בחברת לפידות קידוחי נפט ליד קריית גת. לאחר שיצא לפנסיה החל ללמוד תורה באופן עצמאי. יום אחד פנה אלון דוידי, אז מנהלה האדמיניסטרטיבי של ישיבת ההסדר בשדרות וכיום ראש העיר, לאשתו של חסן והציע: "בעלך לומד לבד. אם ישיג חבר או שניים, נקים להם כולל בישיבה". עמוס השתכנע, אסף חברים וכיום, גם כשהוא לאחר גיל גבורות, הוא מקפיד להגיע באופן יומיומי לכולל וללמוד גמרא, הלכה ופרשת השבוע. לדבריו, שוררת קרבה מיוחדת בין התלמידים לחברי הכולל. "יש הרבה אהבה עם התלמידים, שאוהבים אותנו ואומרים שאנחנו מחזקים אותם". המלמדים בכולל הם בחורי ואברכי הישיבה. "אחרי הצבא או הלימודים הם עוזבים אותנו. אם יש בחור שהולך לצבא, קצת קשה לנו, אבל אחר כך בא אחר במקומו ולאט לאט מתרגלים אליו". מתברר שלימוד התורה תורם למגידי השיעור לא פחות מלחברי הכולל. "זה טוב לבחורי הישיבה, שצריכים להכין ולהנגיש וללמוד איך מדברים, לנסות את כוחם בלהעביר תכנים ברמה גבוהה", אומר הרב דוד פנדל, ראש ישיבת שדרות. "המפגש של מבוגרים עם צעירים זה חלום. תלמוד תורה, קירוב, חסד, ללמוד איך ללמד. חינוך טוב והפריה הדדית".

"אתה יודע מה זה עושה לבחורים שרואים בני אדם בגיל 70 ו‑80 מגיעים ללמוד תורה כל בוקר, בקיץ ובחורף? זו דוגמה אישית", מספר אליהו כהן (72) מהכולל בישיבת ההסדר בעפולה. אליהו הוא הצעיר שבחבורה, אך גם הוותיק שבה. לפני שבע שנים החליט שהוא מעדיף ללמוד תורה בסמוך לביתו ולא ללכת לכוללים רחוקים בעיר. עם הקמת ישיבת ההסדר בעפולה, פנה לרב בן פזי, ראש הישיבה, והשאר היסטוריה. אליהו לא רק לומד בכולל, אלא גם מלמד בו גמרא. את היום הוא מתחיל ברבע לשבע בחברותא עם ראש הישיבה, קריאת תהילים וחוק לישראל, מספיק להעביר בכולל עוד שיעור גמרא וללמוד הלכות יחד עם שאר החברים. ויש גם פירות מחוץ לגבולות בית המדרש: "שמו של הכולל התפרסם בכל העיר בעקבות סיומי המסכתות שנעשו ברוב עם", הוא מספר בגאווה. אליהו עבד כשוחט ובמשך עשרות שנים נסע והגיע לכל רחבי העולם, אך מאז ומעולם ראשו היה בתורה. "תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, היה צריך לפרנס. אבל מאז ומתמיד התפללתי לבורא עולם: מתי אצא לפנסיה ואוכל לשבת ללמוד? התפילה שלי התקבלה פלוס - גם לומד וגם מלמד".

ויש גם רגעים עצובים: בתקופה האחרונה נפטרו שניים מלומדי הכולל, "זו דרכו של עולם", אומר אליהו בכאב. מטבע הדברים, את חוויית אובדן החברים חווים במיוחד בכוללים מהסוג הזה, של גמלאים ולומדים מבוגרים יותר. גם בכולל ביישוב קרני שומרון נפרדו לפני כשלוש שנים מיצחק כהן (77), מייסד הכולל ומהדמויות הבולטות בו, שנהרג בתאונת דרכים יחד עם אשתו אסתר (71). מאז מנציחים חברי הכולל את זכרם מדי שנה ביום לימוד מיוחד. ויש כוללים שפטירת החברים גרמה לצמצומם באופן משמעותי: "הרבה נפטרו אצלנו, אבל הכולל עוד ממשיך ב"ה, אנחנו עושים אזכרות לעילוי נשמתם", מספר עמוס חסן מהכולל בשדרות. מנגד אומר הרב פנדל כי שנות הלימוד בכולל דווקא גורמות לאריכות ימים. "לימוד התורה מאריך חיים. אפשר להגדיר את זה כפיקוח נפש, נוסף לכך שהוא משנה בתים".

לא רק עם אובדן חברים מתמודדים חברי הגיל השלישי בכוללים. גם ירידה בתפקוד הקוגניטיבי ניכרת לעיתים אצל חלק מהלומדים. תופעה יחסית שכיחה היא הירדמות בשיעורים או לעיתים חזרה על אותה שאלה פעמים אחדות במהלך השיעור. נראה כי בין השאר זו הסיבה למיקוד פעילות הכוללים הללו בשעות הבוקר, שבהן ערנות הלומדים המבוגרים עדיין גבוהה. האחווה בין הלומדים מתגלה בעת החולי. "מדי פעם, אם אני חולה, אנשים מרימים טלפון ושואלים בשלומי. בגיל שלנו יש נפילה תרתי משמע", אומר חיים פלדמר (78) משוהם. אבל ישנה שותפות גם בעת שמחה: "כשלאחד מהלומדים נולד נכד, הוא מביא כיבוד והחברים מברכים אותו", מספר הרב שמיר שיינטופ, ר"מ בישיבת מרכז הרב אשר מלמד בכולל שכזה.

למרות הקשיים הפיזיים והמנטליים, מתברר שהמסירות ללימוד בגילים האלו אינה יודעת גבול. ישנם לומדים מבוגרים שאפילו נוכח מצבם הסיעודי מגיעים יחד עם המטפל שלהם ללמוד בכולל. "יש אצלנו אדם מבוגר מאוד, לפחות בן 87, כבד שמיעה וראייה, והבת שלו שולחת אותו במונית מדי יום", אומר חסן. הרב שמיר שיינטופ מספר: "אחד מהפנסיונרים הלומדים אצלנו חזר מטיסה מצרפת, ובמונית משדה התעופה אמר לאשתו שתמשיך הביתה והוא ירד בישיבה ללמוד". ויש גם מסירות של המלמדים: "ראש הכולל שלנו, הרב יצחק יודייקין, גר בירושלים ומגיע אלינו כבר 18 שנה בכל מזג אוויר, גם אם גשום וסוער. אפילו בצומות, מסירות נפש אמיתית", אומר אבי לוי (64) מכולל מכון מאיר באלקנה.

"בין הזמנים" מקוצר

ומה קורה כשעוברים לגור ליד הילדים? מתברר שהמתמידים לא עוזבים את הלימוד. "עבדתי בהנהלת בנק המזרחי בתל אביב, ואחרי שיצאתי לגמלאות עברנו לגור ליד הילדים. עזבתי את כולל הגמלאים בבר-אילן ועברתי לגור וללמוד בשוהם", מספר חיים פלדמר, שלומד בכולל המורכב בחציו מבעלי בתים ובחציו האחר מפנסיונרים. ההתאקלמות של חיים בכולל החדש הייתה מהירה. את השיעורים מעבירים אברכים, חברי הכולל הקהילתי בעיר, והכולל פועל בבקרים ולומדים בו לצד גמרא גם הלכות בתוכנית הפופולרית בכוללי הגמלאים 'צורבא מרבנן'. בשביל משפחתו לימוד התורה שלו הוא דבר פשוט, "למשפחה שלי זה טבעי. הם מכירים אותי, שאני בחור ישיבה שלמד בישיבת היישוב החדש".

אחת הסיבות למוטיבציה של הגמלאים להיות חברים בכולל היא השתייכות לחבורה ולמסגרת. "הכולל נותן לי מסגרת. אותם דברים שאדם בודד לא מקבל, אני מקבל פה - חברה הומוגנית שעושה לי טוב ולימודים סדירים", מנמק צביקה ויקסלבאום (71) מכולל רצון יהודה בפתח תקווה את בחירתו בכולל. לדבריו, המניע העיקרי שלו להגעה היה אהבה ללמידה: "אני אוהב ללמוד. הלכתי לכמה כוללים וראיתי שרובם הגדול היה להגיד פרקי תהילים. באופן אישי אני לא בנוי לשינון, אני נהנה מעצם הלימוד וכל הזמן מחפש למידה חדשה. המטרה שלנו היא להחכים".

מאז שעזב צביקה את חנות הספרים 'אורבך' בפתח תקווה, שאותה ניהל, הוא מתעורר מדי בוקר מוקדם מאוד, ולאחר הליכה ודף יומי במקום מגוריו במושב נחלים הוא נוסע באוטובוס לכולל השוכן בשכונת הדר גנים בפתח תקווה, שבו לומדים מדי יום כ‑30 פנסיונרים מפתח תקווה ומיישובי הסביבה, בתוכנית בוקר מלאה ומגוונת. צביקה נהנה מהמסגרת הקיימת, אך כמו רבים אחרים משלב דברים נוספים. "אני הולך בשביל ישראל ועושה עוד הרבה דברים. אם אני שומע שיש הרצאה טובה באיזה מקום, אז אני הולך ללמוד. גם כשיש חופש אני הולך ללמוד, לא מחכה שיגידו לי 'לך ללמוד'".

חופשות "בין הזמנים" מתקיימות גם בכוללים, אם כי במתכונת קצרה הרבה יותר מהמקובל בישיבות. "לבין הזמנים אנחנו יוצאים הרבה יותר מאוחר מהמקובל בישיבות, וכשחוזרים לבתי הספר גם אנחנו חוזרים", מפרט אבי לוי מאלקנה. "הגישה של ראש הכולל הרב יצחק יודייקין היא לא לבטל שום דבר". לוי היה קצין בצבא קבע ובגיל 45 יצא לפנסיה, אז חיפש עיסוק משמעותי שייתן לו כוחות. "חיפשתי משהו בשביל הנפש והרוח". לוי פנה לחיים מיכאליס מהמועצה, שנרתם להקמת הכולל ולשאר הצדדים המעשיים. מיכאליס דאג גם להביא את מגידי השיעור, שביניהם ניתן למנות את הרב ד"ר הושע רבינוביץ שנותן שיעורים בקבלה ובדף היומי, פרופ' יורם לוזון, הרב ד"ר יהודה פליקס והשופטים בני יזרעאלי ויורם חניאל. בעמדת הלומדים אפשר לראות קבוצת שופטים שהלימוד נחשב להם כהשתלמות, לצד תושבי שערי תקווה ועץ אפרים שבאים לאלקנה במיוחד כדי ללמוד. מה התוכניות הלאה? "השאיפה שהכולל יגדל. אני מנסה לשכנע אחרים לבוא. לא כל אחד יכול לבוא לשבת ללמוד כמה שעות, במיוחד מבוגרים. יש כאלה שהתרגלו לכך כשהיו צעירים, ויש כאלה שלא היו רגילים ללמוד וקשה להם". אבי עצמו מקפיד להגיע לכל השיעורים. "כל רגע ממלא לי את המצברים. אם יציעו לי לעבוד, לא אסכים תמורת כל הון שבעולם", הוא אומר בסיפוק.

"הגיע אלינו גמלאי שפרש בגיל 80. הוא אמר שהצלנו את חייו, לימוד התורה נתן לו משמעות לחיים", מספר דב צימבליסטה (69), מחברי כולל בית היימפלד ברחובות ובעברו מהנדס מחשבים. בבית היימפלד בולט לימוד החברותות, שמכינים עצמם היטב לפני שיעורי הרבנים. הכולל פועל בבית הכנסת בראשות הרב מאיר ברקוביץ'. לימוד התורה בו לא מסתכם רק בלימודי הבוקר בכולל: בית היימפלד הוא מוקד קהילתי ומרכז לפעילות תורנית, ומאופיין בחברים שכולם קובעים עיתים לתורה. חלק מהגמלאים קובעים באופן עצמאי חברותות בצהריים, ובערב כשבעלי הבתים חוזרים מהעבודה נוצר פסיפס מלא של חברי בית הכנסת.

מתברר שהמהפכה מתחוללת גם אצל הנשים הפנסיונריות. אחת המארגנות של השיעורים בבית היימפלד היא אשתו של דב, ונשים רבות מהקהילה מגיעות מדי שבוע לשיעורים במסגרת תוכניות הלימוד לנשים - מת"ן. גם במקומות אחרים ברחבי הארץ יש צימאון נשי גדול בגילים הללו לשמיעת שיעורים וללימוד תורה ככלל. בקדומים ובאפרת, למשל, ישנה חבורה מגובשת שלומדת יחדיו בקביעות.

הקמח והתורה

השותפות הכספית בבית היימפלד היא כפי המקובל במרבית הכוללים: "מבקשים תרומה של 200 שקלים לחודש, אבל לא סוגרים את הדלת בפני מי שלא רוצה לשלם או רוצה לשלם פחות". לעומת מרבית הכוללים שבהם מגידי השיעורים מלמדים ללא תשלום, בבית היימפלד מקפידים לשלם להם. "היה לנו מאוד חשוב שכל מי שמעביר שיעור יקבל תלוש משכורת".

האם כל המסגרות הללו נושאות לבדן בהוצאות הכלכליות? מתברר שלמרות שמרביתן ממומנות על ידי הלומדים, ישנה גם תמיכה בחלק ניכר מהן מטעם המדינה דרך האגף לתרבות יהודית במשרד החינוך, אשר נפגש עם קבוצות לימוד אלו בהיקפים גדולים מאוד. מנהל האגף, הרב איתיאל בר לוי, מעריך כי ברשויות המקומיות יש כיום יותר מ‑100 מסגרות מעין אלו בפורמטים שונים. באגף לתרבות יהודית נתמכים מרכזי העשרה אלו בשני מסלולים: האחד הוא דרך הרשויות, והשני באמצעות תקנת תמיכה לעמותות של בתי המדרש.

הרב בר לוי רואה בכוללים הללו צורך השעה ומתכוון לפתח את מסלולי התמיכה בתחום. יש לציין כי לפני כחמש שנים יזם אורי אורבך ז"ל תקנת תמיכה חדשה במשרד לאזרחים ותיקים. התקנה נועדה לעודד גופים ועמותות לארגן ולמסד את קבוצות הלימוד הללו. אולם התקנה הופעלה בעיקר בשנת השמיטה הקודמת ולא החזיקה מעמד לאורך זמן. במשרד לאזרחים ותיקים אומרים ל'בשבע' כי לימוד תורה אומנם נכנס תחת הקטגוריה של לימוד אינטלקטואלי, אשר אמור להיות מתוקצב מטעמם, אך בפועל הם טרם נענים להעברת תקציבים למוסדות אלו.

את החיבור המיוחד של הגמלאים ללימוד התורה ממחיש היטב לסיכום סיפור לא שגרתי בכולל בית היימפלד. אחד החברים וממגידי השיעור בפרשת השבוע, הרב יעקב לנגה, גמלאי משרד החינוך, שוקד מאז צאתו לפנסיה על תלמודו בכולל הדיינות יד ברודמן הסמוך. "יש שאלה, כשאדם עובד מברך בבוקר ברכות התורה, איך אחר כך כשהוא חוזר בערב ויושב ללמוד הוא לא מברך שוב ברכת התורה? אלא אתה רוצה כל היום לשבת וללמוד, אבל היו לך דברים אחרים ומחויבות שאתה צריך לעשות כדי לפרנס את המשפחה. עכשיו אנחנו חוזרים למסגרת שהיינו רוצים להיות בה מהיום הראשון".

dvir794@gmail.com