מי נוהג בעגלה הריקה?

מה יכולה הציונות הדתית ללמוד מהיהדות החילונית? כ-50 ממנהלי החמ"ד התמודדו עם שאלה זו ביום עיון שנערך על ידי עמותת "יסודות".

אורלי הררי , י"ב באייר תשע"ח

כנס יסודות
כנס יסודות
צילום: יחצ

תחת הכותרת "מי נוהג בעגלה הריקה?", נפגשו אנשי ונשות החינוך עם הד"ר רות קלדרון לשיחה וללימוד משותף על דף גמרא, ולפאנל משותף עם הרב יהושע שפירא ומוקי צור, שעסקו ביהדות החילונית החדשה, ומשמעותה לחברה הישראלית ולחברה הדתית כיום.

במהלך שיעורה אמרה קלדרון כי ליהדות התרבותית - חילונית זכות קיום בפני עצמה, "התורה היא גם שלי. אל תשימו לי תג מחיר על התורה, של אם את לומדת אז את צריכה להיות כמוני".

קלדרון הוסיפה כי "בדרך כלל, גבר אורתודוכסי, ברוב המקרים אשכנזי, מחליט בשבילי על אופן לימוד התורה. הקמתי את בית המדרש 'אלול' לאחר שהבנתי שאני רוצה לקחת אחריות על התורה, ולהיות שותפה לגבי איך נראה הלימוד – מי מלמד, איך מלמד, מה התכנים שמלמדים".

לגבי הפוליטיקה הישראלית הדגישה כי "הכנסת בנויה כמו בית מדרש גדול של כל הדעות והמחשבות והזרמים בעם ישראל. אם רק היו מתנהלות שם שיחות אמתיות בין האנשים, זה היה יכול לעבוד נהדר".

קלדרון אמרה למנהלי בתי הספר, "אני, כחילונית, לא יכולה להיכנס ליישובים ולבתי הספר שלכם. הילדים שלי לא יכולים ללמוד עם הילדים שלכם. אני מרגישה לפעמים, שקולי לא יכול להישמע, לא באולפנות ולא בישיבות ולא בתיכונים. רוצים בכוונה שהילדים לא יכירו, לא אותי ולא את הילדים שלי. גם בקיבוצים לא רוצים להכיר אף אחד אחר, וגם עשירים בצפון תל אביב בונים בתי ספר אנתרופוסופיים שלא רוצים להכיל אף אחד אחר. זו נטייה אנושית, וצריך להתגבר עליה".

עם זאת, הוסיפה קלדרון בחיוך, הבנים שלנו לומדים במכינה ונחשפים ומי יודע מה יהיה בדור הבא, מבחינת מערכת היחסים בין שתי הקבוצות בעקבות עולם הלימוד

בפאנל, שהנחתה מנכ"לית יסודות שבמכללת הרצוג, גברת רוחמה גבל-רדמן, אמר הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן, "האם אני רוצה מדינה דמוקרטית? התשובה היא לא. אני לא רוצה מדינה דמוקרטית, אלא מדינה יהודית בלבד. אלא, שאין דרך ניהול מדיניות יותר טובה מדמוקרטיה. ולכן אני מאוד רוצה שדרך הניהול של המדינה היהודית תהיה דמוקרטיה. אבל שהיא תשמש כדרך ניהול, למדינה יהודית".

עוד הוסיף, כי "הציונות הדתית עוברת תהליך של חילון. 50% מתלמידי הציונות הדתית הם בתנועה החוצה. לפי הלמ"ס, 39% מאלה שהעידו על עצמם כי בגיל 15 גדלו בבית דתי, מגדירים את עצמם כלא-דתיים בגילאי 20-30".

כנגדו טען מוקי צור, היסטוריון, סופר ומורה בתנועה הקיבוצית, כי "דמוקרטיה, בעיני, היא הענווה להקשיב למישהו אחר. יכולת ההקשבה. אני לא מאמין בגישה של אלו שמתיימרים – וגם בתנועה החלוצית היו כאלה - לומר שכולם צריכים להסתדר לפי השורות שלהם. הדבר הכי חשוב שהיה בתנועה החלוצית ושהיה בציונות הדתית זו הענווה להקשיב למישהו אחר. אנו צריכים לכונן פה דמוקרטיה יהודית לומדת".

צור הוסיף כי "הגשר בין התנועה הציונית-דתית והזרם החילוני צריך להישמר. אין תינוקות שנשבו. כולם אזרחים בעם היהודי. מדינת ישראל צריכה להיות הגשר שבו דמוקרטיה לומדת יהדות, ויהדות לומדת דמוקרטיה. בעולם של ימינו, העם היהודי לא יכול לחיות בלי דמוקרטיה.

רוחמה גבל-רדמן, מנכ"לית עמותת "יסודות" שבמכללת הרצוג, סיכמה את הכנס, "נחשפנו פה לאפשרות של ארון הספרים היהודי כמכונן זהות כלשהי משותפת. נחשפנו למונחים של 'כלל ישראליות' שחיה בתחושת 'שארית ישראל'. כל צד חש נרדף ומיעוט וחרד ובאותה נשימה מזלזל בחרדותיו של הצד האחר. יש למצוא את התשתית המשותפת, היהודית, לחיים יחד בין הקבוצות. זה יקרה רק עם אמון על עצם הרצון לחיות יחד מבלי לשנות זה את זה, ומאתגר מכך, תוך כבוד זה לחרדותיו של זה".