מילואימניקים נגד בג"ץ:
"חוטף את הגה המשילות"

פעילי "אם תרצו" הפגינו נגד ארגוני הקרן החדשה לישראל שעתרו לבג''ץ בדרישה לשנות את הוראות הפתיחה באש של לוחמי צה"ל בגבול עזה.

אלירן אהרון , ט"ו באייר תשע"ח

מיצג מחאה נגד הקרן החדשה
מיצג מחאה נגד הקרן החדשה
צילום: אלירן אהרון



טוען....

לפני שבועות אחדים געשה הארץ ואיתה געשו גם מדינות נוספות, סביב האישור הרשמי שנתנה ישראל לעובדת היותה זו שהשמידה את הכור הגרעיני הסורי בספטמבר 2007.

רבות דובר על האירוע, רבים צולמו והתראיינו אודותיו, אבל מה הוביל להחלטה לשחרר את האיפול שנשמר במשך למעלה מעשור על הפרשה? על כך אין די תשובות.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ד"ר שמואל אבן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, שבחן וחקר את סוגיית הצנזורה הצבאית, ובראשית השיחה עמו נשאל אם חל שינוי כלשהו שניתן להצביע עליו כגורם לחשיפת פרטי הפצצת הכור הסורי.

"לא השתנה הרבה", הוא קובע ומוסיף: "החשיפה נובעת מעניינים טכניים בעיקרם. כאשר הצנזורה התנגדה לחשיפה היו גורמים שביקשו לפרסם מטעמים שונים כמו עיתונאים ומי שכתבו ספרים".

על מנת להתמודד עם דרישות של כותבי ספרים ועיתונאים, כמו גם גורמים אחרים, לחשיפת הפרטים "התנאי של הצנזורה לאסור פרסום, הוא אם יש לה יכולת לקבוע ברמה של קרוב לוודאי שהפרסום מזיק לביטחון למדינה. אם אין אפשרות לקבוע זאת עליה לשחרר. כך נקבע בדין לפני שנים רבות. הצנזורה, לדעתי, העריכה שכעבור עשר שנים מול הדרישות בבג"ץ לשחרר את החומר לפרסום היא לא תוכל להגן על קביעה כזו".

עוד הוא מוסיף כי במארג השיקולים שהביא לאישור הפרטים "פעלו גם גורמים נוספים כמשקולת על העניין, כמו פרסומים זרים נוספים שהיו בין השאר של שותפי סוד שהתראיינו לגורמים בחו"ל, אמירות של פוליטיקאים, התייחסות ישראליות לתקיפות אחרות בסוריה שיוחסו לישראל ועוד, כך שבסופו של דבר הצנזורה הגיעה למצב שהיא לא יכולה הייתה להגן על החשאיות". להערכתו לאחר שהצנזורה מיצתה את כל הכלים שלה, פעלה והתייעצה עם גורמים ביטחוניים, לא נותר לה אלא לאשר.

לדבריו של ד"ר אבן יש לחולל שינוי משמעותי באופן קבלת ההחלטות על עמימות או הסרת עמימות. "הטענה שלי היא שהעמימות שבה נקטה ישראל בנושא הכור ובנושא תקיפות אחרות בסוריה היא חלק מתפיסת ביטחון שלמה. אם רוצים להסיר את העמימות זה בסדר, אבל הדברים צריכים להתקבל בקבינט הביטחוני, ושם להחליט אם לשנות מדיניות עמימות בנושאים מסוימים ולהשאיר אותה בעניינים אחרים, וכך יוכלו לפעול בצורה נכונה. במקרה שלנו הצנזורה נותרה לבדה לשמירת העמימות", הוא אומר וקובע כי מציאות זו בה רק הצנזורה מתמודדת מול עתירות לבג"ץ ודרישות של גורמים שונים לחשיפת מידע היא מציאות בעייתית.

אבן סבור כי כאשר מדובר במידע מסוג שכזה שיקולי המדינה לפני פרסום צריכים להיות תלויים בשאלה אם הפרסום יועיל לה או לא, וזהו הקו שאמור להנחות את ההחלטות בנשואי העמימויות. "תקיפות במדינות אויב זה סוג של אקט מלחמתי, והצבירה של רקורד של מי שתוקף לא תמיד מועילה כי לעיתים אנחנו טוענים נגד מדינות אחרות שתוקפות ויש לדברים שפורסמו השלכות".

עוד הוא מציין כי "יש רמות שונות של חשיפה. יש הבדל בין מתן אפשרות לפרסום לעיתונאים, לבין מצב שבו קברניטי המדינה מהיום ומהעבר יפרסמו חומר ואיתם גם הממסדים השונים. זה נראה אחרת לחלוטין. מאחורי העמימות יש כוונה לקחת או לא לקחת אחריות ויש לכך משמעויות. לכן זו צריכה להיות החלטה מדינית ולא החלטה של הצנזורה. לא מדובר בנכס פרטי. המידע הזה הוא נכס של המדינה".

בדבריו מזכיר ד"ר אבן כי במרוצת השנים היו לא מעט פרסומים והתבטאויות של אישים בכירים סביב התקיפה בסוריה, ואין מדובר רק בהתבטאותו של נתניהו, יו"ר האופוזיציה אז. "היו אמירות של אישים שונים כמו עמיר פרץ, לאחר שכבר לא היה שר ביטחון, שאמר משהו כמו 'אם הייתה תקיפה היא הייתה מוצדקת' והמליץ לסורים שלא להגיב. היה גם שר שאמר שעל סמך פרסומים זרים ישראל תקפה והתחיל להתייחס לכך, והיה גם נתניהו שאמר את מה שאמר. הם התייחסו במשחקי מילים שלא מרשימים אף אחד".

"עם תחילת התקיפה בסוריה האשימה את ישראל, גם אם לא הודתה שמדובר היה במתקן גרעיני אלא במתקן צבאי בלתי מאוייש. סוריה לא קנתה את משחקי ההכחשה. המשחקים הללו נועדו למשחק פנימי", אומר אבן.

תהינו באוזני ד"ר אבן אם יתכן ובסופו של יום את ההחלטה לפרסם את הפרטים לא קיבלה הצנזורה לבדה ואולי המערכת המדינית הייתה מעורבת ואף ראתה בפרסום אמצעי הרתעה עתידי לנוכח התמורות בסוריה. "אני לא שולל אפשרות כזו", הוא משיב.

"יכול להיות שקברניטי המדינה הסכימו עם הצנזורה. כבר בהתחלה פורסם שליברמן אישר את זה, ואמר אחר כך שהוא מתחרט על האישור לנוכח ההדלפות והמאבק על הקרדיט. יש סל של שיקולים בין חופש הביטוי והצורך בשמירת החיסיון. הטענה שלי היא לגבי הדרך שבה הדברים מתבצעים. עמימות היא מדיניות, ואם רוצים לשנות אותה זה בסדר, אבל שהדבר ייעשה על ידי הגוף המוסמך, הקבינט".

עוד מעיר ד"ר אבן ומציין כי "זה לא רק היסטוריה. התקיפות בסוריה נמשכות. מפקד חיל האוויר לשעבר התייחס גם לתקיפות הללו וייחס אותן לישראל. עד כמה ישראל רשאית לבצע פעילות התקפית בתוך סוריה? הסרת העמימות בוצעה בתהליך מתגלגל של הצנזורה בעוד שהייתה צריכה להתקבל בקבינט", הוא שב על קביעתו וקובע כי במציאות הנוכחית נראה שמהרגע בו מתקבלת החלטה לקיים עמימות מתחיל מעין משחק שתכליתו היא "לסדר" את הצנזורה.

באשר לאלמנט ההרתעה שאולי קיים בפרסום, סבור ד"ר אבן כי "האויבים ידעו שישראל עשתה זאת והבינו את המחיר. זה מרתיע לא פחות מעצם הודעה". לסיכומם של דברים הוא אומר: "לא זיהיתי את הטעמים בהודאה הזו", ומעיר עוד כי "ללקיחת אחריות יש משמעות בדין הבינלאומי, ובסוגיית ההתייחסויות של מדינות נוספות כמו הרוסים או האיראנים שהם כעת צדדים שלישיים בסוגיה".

את כל מארג השיקולים הללו יוכל לקחת בחשבון רק גוף אחראי וסמכותי בדרגתו של הקבינט הביטחוני ולא גוף חשוב ככל שיהיה כדוגמת הצנזורה.