1
בשעה שבה שורות אלה נכתבות, תופעת ביטול מדורות ל"ג בעומר מתפשטת ברחבי הארץ כאש בשדה קוצים, מעיר לעיר ומיישוב ליישוב.
נציב הכבאות וההצלה, רב-טפסר דדי שמחי, שהוא הגורם המקצועי המוסמך בנושא, הסתפק בפרסום הוראות בטיחות לגבי גודל המדורות והמרחק שלהן מיערות וחורשות. אבל בחיפה, בחולון, בבאר שבע, בגבעתיים ובעוד ערים ויישובים הוחלט על איסור גורף להדליק מדורות.
החמסין והרוחות הם התירוץ המוצהר, אבל נראה שהסיבה העיקרית היא העצבים המתוחים. בשבוע שעבר, אי שם בערבה, אנשים בודדים קיבלו החלטה אומללה הרחק מעין הציבור. הם לקחו סיכון מוגזם שנגמר באסון כבד ובמחיר חייהם הפורחים של תשע נערות ונער. הסיקור הממושך של הטרגדיה בגל פתוח בכלי התקשורת הגדולים הפך אותו לטראומטי עוד יותר, והבהלה המוגזמת מפחד השריפות היא התגובה הפוסט-טראומטית. מי השיטפון בנחל צפית כיבו את מדורות ל"ג בעומר.
2
באופן אישי אינני אדוק במיוחד במנהג ההדלקה בל"ג בעומר. אני לא מהמהדרין שמעבירים את הלילה בנסיעה בכבישים פקוקים בואכה קבר הרשב"י במירון, ובשנים האחרונות אני נוטה לצאת ידי חובה בביקור קצר במדורות שמדליקים ילדיי עם חבריהם.
מדורת ל"ג בעומר איננה מצווה מדאורייתא כמו שריפת חמץ, ואפילו לא מצווה מדרבנן כמו הדלקת נרות חנוכה או נרות שבת. אבל זה מנהג ישראל שמחזק את הקשר עם דמויות תנאים קדושים ועם עולמה הנסתר של הקבלה, ובעיקר זהו מנהג חביב מאוד על ילדי ישראל. שבועות ארוכים לפני ליל ההדלקה המסורתי הם טורחים על איסוף קרשים למדורה, וזה כשלעצמו חידוש מרענן בעידן שבו ילדים מעבירים את רוב הזמן בבית מול מסכי המחשב והטלוויזיה.
בדומה לפעולות שגרתיות כמו נהיגה בכבישים או שחייה בים, גם הדלקת מדורות אכן כרוכה בסכנה מסוימת. לכן חובה לנקוט אמצעי זהירות בכל שנה, ובמיוחד הפעם כשהאקלים רגיש במיוחד. אבל כמו שסכנת תאונות הדרכים בימי גשם וערפל לא משביתה את כל כלי הרכב במדינה אלא רק מחייבת זהירות יתרה, פקיחת עין ונסיעה איטית יותר, כך גם ביחס למדורות ל"ג בעומר - ברוב המקומות אפשר להסתפק בנקיטת אמצעי זהירות.
כמובן שפיקוח נפש דוחה אפילו מצוות חשובות יותר, ולכן בזמן ובמקום שבו יש סכנה ממשית צריך לוותר על המנהג. בעיר מוקפת יערות כמו חיפה ייתכן שלא מדובר רק בפוסט-טראומה. אבל לא כל עצבנות וחרדה מעידות על סכנה אמיתית. את מידת הסכנה צריכים לקבוע מומחים מביני דבר, לא כותבי פוסטים ויראליים בפייסבוק.
האמת היא שלמדורות ל"ג בעומר יש אופוזיציה ותיקה וקולנית גם בשנים שאין בהן חמסין ורוחות. אבל עשן מחניק וסכנת כוויות יש גם במנגלים של יום העצמאות, שמשום מה לא מעוררים התנגדות דומה. גם מנהג הילדים המפוקפק לדווש באופניים ברחובות הערים ביום הכיפורים זוכה לסיקור תקשורתי אוהד, למרות שבכל שנה זה נגמר בפציעות של רוכבים צעירים – שלא לדבר על הפגיעה בקדושת היום. אז אולי כדאי לשרש קודם את המנהג זה לפני שמכבים את מדורות ל"ג בעומר.
3
מדינת ישראל היא למודת שריפות גדולות, שחלקן הסתיימו באסונות. אסון הכרמל בשנת 2010, שבו נספו 44 בני אדם, לא פרץ כתוצאה ממדורת ל"ג בעומר. כך גם גל השריפות הגדול בשנת 2016. רוב השריפות שעולות בחיי אדם פורצות דווקא בדירות מגורים, כתוצאה מתקלה במערכות הגז, החשמל וההסקה. דווקא בל"ג בעומר כוחות הכיבוי וההצלה פרוסים בכל מקום בכוננות מוגברת, ולכן גם כשמדורה יוצאת משליטה הם יהיו שם כדי לכבות אותה.
אז בואו נירגע ונשמור על שיקול הדעת. מדורות ל"ג בעומר לא הפכו ליותר מסוכנות השנה בגלל האסון בערבה. נכווינו בצוננים של מי נחל צפית, וניזהר ברותחין של אש המדורות. אבל לא נחדל מלטייל בנחלי הארץ, וגם לא נוותר על מנהג ישראל יפה וחביב של מדורות ל"ג בעומר. החמסין והרוחות הם סיבה להגברת הזהירות במדורות בהתאם להוראות הרב-טפסר, לא לביטול מוחלט שלהן.
טוקבקים של אנשים חושבים
לצד העיסוק בהיבטים העיקריים של אסון השיטפון, יש גם היבטים צדדיים שדורשים התייחסות. הזמן הנכון לכך הוא עכשיו, לאחר שהתאחדנו כולנו באבל ובהזדהות עם הנספים ומשפחותיהם בעת הלוויות ובימים שלאחריהן, אך לפני שהנושא יידחק לחלוטין מסדר היום הציבורי.
מיד עם היוודע דבר האסון בנחל צפית, כמה אנשים חושבים מגולשי אתר 'הארץ' חשבו אוטומטית, בלי לבדוק, שמדובר בקבוצת מטיילים ממכינה קדם-צבאית דתית. העיתונאי הוותיק גונן גינת, פעם עורך 'הצופה' והיום מבכירי 'ישראל היום', אסף בדף הפייסבוק שלו כמה תגובות של שטנה ושמחה לאיד. אני מביא כאן כמה מההתבטאויות המגעילות האלה, רק כדי שתדעו מה להשיב בפעם הבאה שתשמעו את הטענה כאילו שיח של שנאה והסתה זורם כאן רק מימין לשמאל.
"מכינה קדם צבאית של חובשי כיפה סרוגה, צה"ל לא צריך אידיוטים!!!" כתב אחד המגיבים שבדיעבד יצא בעצמו קצת אידיוט. כותב אחר, שטעה גם הוא לחשוב שמדובר בדתיים, הביע את דעתו הקמצנית לפיה מי שצפויים להתגייס ולסכן את נפשם ביחידות הכי קרביות בצה"ל לא ראויים להצלה מכספי משלם המיסים הישראלי: "שה' יציל אותם! לא באמת, שה' יציל אותם ולא משלם המיסים". "מורשת הטמטום ממשיכה לצה"ל", כתב מגיב אחר שפסל אחרים במומו, "בוגרי המכינות הדתיות מביאים איתם לצבא את הטמטום והפוזה שמסבכים את כולנו". כותבת אחרת הוסיפה: "רק תבין כמה אנחנו שונאים אתכם מאז רצח רבין". וכותב אחר פירשן "ככה זה כשבמקום להפעיל את הראש ולהיות אחראים סומכים על מי שאינו קיים", רק כדי להוכיח כמה מיטיב להפעיל את הראש אחד כמוהו שסומך רק על עצמו.
האחריות לפרסום דברי בלע אלה בעוד מאמצי החילוץ בעיצומם חלה לא רק על הכותבים מלאי השנאה, אלא גם על עורכי האתר שאפשרו את פרסומם.
ועוד הערה: מי שעקב בחודשים האחרונים אחר העיסוק התקשורתי במכינות הקדם-צבאיות היה יכול להתרשם שהדעות השמרניות-מסורתיות שבהן מחזיקים ראשי מכינת עלי הם הסכנה הגדולה ביותר שתלמידי המכינות נחשפים אליה. כותבים חילונים, וגם כמה דתיים, הצהירו שיש לסגור את המכינה בעלי ולהרחיק את הדור הצעיר מסכנת הדעות החשוכות של רבני המכינה בנושאי נשים ומגדר.
כאשר הרבנים שייסדו את מפעל המכינות נצלבו בתקשורת, הם זכו למעט מאוד גיבוי מעמיתיהם ראשי המכינות האחרות. כידוע, אמונתך בעיקרון חופש הדיבור נבחנת כאשר אתה נדרש להגן על זכות הביטוי של דעות שאינך מסכים להן. מבחינה זאת, חודשי המתקפה התקשורתית והציבורית על המכינה בעלי, כאשר שר הביטחון וגורמים אחרים מאיימים לסגור את המכינה או לקצץ בתקציביה, לא היו שעתם היפה של עמיתיהם, שמילאו את פיהם מים.
למרות הכיפה שלראשו, ראש מכינת בני ציון יובל כאהן הביע דעות שהן לגמרי חילוניות-ליברליות, בעקבות נאומו המפורסם של הרב יגאל לוינשטיין. במאמר תגובה שפורסם באתר המכינה, כאהן כתב בין השאר: "ערך המשפחה המקודש הוא ערך חשוב, אך אם הוא מוחלט - הוא מביא איתו אומללות לאחוזים גבוהים של אנשים. ולכן הערעור על מוחלטותו הוא אידיאולוגיה. זוגיות ללא נישואין, גירושין, חד הוריות, הומוסקסואליות, רווקות, ועוד כל מיני מילים שנחשבות קללות בציבור הדתי - אינן אלא ברכה והישגים שהחברה הליברלית השיגה כדי לאפשר לכמה שיותר אנשים לחיות באושר. שהוא הוא מטרת המשפחה ולא ההפך... המלחמה על השירות המשותף היא מלחמה על צביון חיים וערכים לא פחות מהדוגלים בשילוב הראוי. זאת ועוד יתבררו לאט לאט לשותפינו מהצד הדתי כעמדות אידיאולוגיות, שהוויתור עליהן אינו שונה כהוא זה מהוויתור של אדם דתי על ערכי ההלכה והאידיאולוגיה שלו".
לצערנו, בשבוע האחרון התברר שהתקשורת, שבדיווחיה על מכינת עלי נגררה אחרי ארגון חילוני קיצוני, שוב עסקה בטפל. מסתבר שלנערים ולנערות הנוהרים אל המכינות הקדם-צבאיות עלולות לארוב כמה סכנות חמורות יותר מדעות מסורתיות-שמרניות בענייני נשים ומגדר.
לתגובות: eshilo777@gmail.com