נכשלים. משרד החוץ בירושלים
נכשלים. משרד החוץ בירושליםצילום: פלאש 90

בעוד העולם כולו מתאבל על מותם של עשרות מפגינים תמימים שבסך הכל הביעו מחאה לא אלימה על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים ועל אי מימושה של זכות השיבה, יושבים להם מומחי ההסברה של מדינת ישראל ועושים קולות של שטיח.

מדינת ישראל על שלל ממשלותיה, שואפת במשך שנים להסדר קבע ולכן מוכנה תמיד למחול על כבודה ועל זכויותיה ולכן העולם שומע צד אחד - הצד התמים ושומר השלום של הפלשתינאים.

כאשר כל בר דעת מבין כי ישראל נכשלת בהסברה שלה, היא לא מצליחה להבין כי במאה ה-21 לא מדובר בהסברה אלא במלחמה על התודעה. וישראל נוחלת הפסד אחר הפסד במלחמה הזו.

הסברה בשפה הערבית כמעט ואינה קיימת וישראל לא נמצאת במישור התקשורתי בעולם הערבי. במערב אנו נוחלים כישלון אחר כישלון בעיקר משום שאנחנו לא רוצים לשרוף גשרים עתידיים ואפילו אצלנו בישראל, רבים הם האזרחים שיסכימו עם הטענות נגד ישראל.

אנחנו מניחים לשכנינו לחלום על "זכות השיבה", כך שיפי הנפש האירופים טוענים שזוהי זכות מוכרת ולגיטימית, רק ששוכחים שלא קיימת זכות כזו. לא לפלשתינים, לא לגרמנים האתניים שגורשו מרחבי אירופה לאחר מלחמת העולם, לא לקפריסאים שגורשו בשנות ה-70 ואפילו לא למאות אלפי הפלשתינאים שגורשו מכוויית בשנות ה-90 (כן, אותה כוויית שעכשיו נלחמת על זכויותיהם של הפלשתינאים במסדרונות האו"ם).

במלחמה הזו על התודעה, אף נציג ישראלי לא מעיז להגיד כי תור הזהב של תושבי רצועת עזה היתה בשנות ה-70 וה-80. בימים שטרם האינתיפאדה הראשונה, עת ישראל שלטה ברצועה והתושבים בה יכלו לנוע בחופשיות לעבוד בישראל. זאת לאחר שנים של שליטה מצרית ברוטלית שתושבי עזה הספיקו לשכוח, והדיקטטורה של חמאס שתושבי עזה מבינים היום היטב.

הישראלים חוששים להזכיר כי יהודה, שומרון ורצועת עזה הינם שטחים שנכבשו על ידי צבאות מצרים וירדן ב-48' ונכבשו על ידי ישראל ב-67' ולמעשה אין לאף מדינה שום זכות משפטית על השטחים הללו למעט מדינת ישראל כפי שנקבע בוועידת סאן רמו של 1920.

ישראל פינתה כל סנטימטר ברצועה ועדיין מכונה כובשת בארצה שלה. גם על ידי טורקיה שכבשה את צפונו של האי הקפריסאי וביצעה בו טיהור אתני. אנחנו פוחדים להזכיר את הכיבוש הסיני בטיבט שמלווה בכמות עצומה של מתנחלים עד כדי כך שהיום ישנם יותר סינים בטיבט מאשר טיבטים, וכמובן את הכיבוש האנגלי באיי פוקלנד שנמצאים אלפי קילומטרים מהאי הבריטי.

מדוע ישראל לא מזכירה את העובדה שברצועת עזה מבוצע במשך שנים טיהור אתני ולמעשה הרצועה היום נקיה מיהודים וגם מנוצרים? מה שקרה במקומות נוספים כמו לבנון, עיראק – מתרחש לנגד עינינו גם ברצועת עזה. האם הטיהור האתני הזה נגרם בשל סגירת המעברים?

חברי הכנסת הערבים עמלים יום ולילה בשל דאגתם הרבה לפלשתינים של רצועת עזה, אולם במשך שנים הם נאלמים דום כאשר בירמוכ שבסוריה אלפי פלשתינאים נרצחו ואלפים אחרים נאלצו להימלט ללבנון. האין זו צביעות?

מדוע משרד החוץ אינו חושף את הצביעות הערבית? עד מתי נדבר על שלום ולא נדבר על צדק? אם ברשות הפלשתינאית מכחישים שואה, מחריבים מקומות תפילה שאינם מוסלמים-סונים, מתעללים במיעוטים אתנים – משרד החוץ צריך להזכיר זאת לעולם – כי אחרת אין לנו מה להתפלא על כך שלמרות שאנחנו מנצחים במלחמה על הקרקע, הרי שבמלחמה על התודעה אנחנו נוחלים כישלון חרוץ.