בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם אבי רט

בן 59, תושב גבעת שמואל. נשוי לחגית ואב לשבעה. סופר, איש חינוך ותקשורת, מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי

רבקי גולדפינגר , י' בסיון תשע"ח

אבי רט
אבי רט
צילום: שלומי יוסף

התחלה/ לפני 59 שנים ברחובות, למשפחה של שלושה ילדים. "אחותי הגדולה נולדה במחנות המעצר בקפריסין ואני בן הזקונים".

זו ילדותי/ "גדלתי בשיכון המזרחי ברחובות, קרוב לפרדסים. רחוב של ניצולי שואה, תימנים ומרוקאים שחיו יחד בהרמוניה. חיים פשוטים וטבעיים עם המון ערכיות ובלי הגדרות חיצוניות".

געגוע/ "זכיתי לחיות בעידן תמים של לפני הטלוויזיה והאינטרנט. גדלתי בטבע ובפרדסים, במשחקים עם חברים שעות על גבי שעות. עד היום כשאני עובר בעיר, אני עושה סיבוב בשכונה להריח מעט מניחוח הפרדסים".

דור שני/ הוריו ניצולי שואה. "השואה הייתה בהחלט נוכחת בחיים שלנו. בקושי היו קרובי משפחה, בבתים של השיכון היו בלילות צרחות מסיוטים של ניצולים. אבא לא דיבר בכלל, אמא דיברה יותר".

אבא/ משה רט ז"ל. "בגיל 17 נלקח לעשר שנים במחנות. אחרי כל מה שעבר, מיד כשהגיע לארץ יצא להילחם בקרבות תש"ח. חי חיים דתיים מלאים. לארץ הגיע חסר כול, למד הנהלת חשבונות, התחיל לעבוד בבנק והפך למנהל סניף בנק. הייתי גאה בו".

אמא/ שרה ז"ל. "אמא בוגרת אושוויץ, הייתה בת 19 בשואה. בארץ עבדה בקטיף בפרדסים, כעוזרת גננת ובהמשך כמנהלת חנות לכלי כתיבה. אמא עבדה קשה ובמסירות לפרנסת הבית".

תעצומות נפש/ "אני מסתכל על הוריי בהשתאות. סיפור קלאסי של חורבן וגאולה. דור שעבר הכול וראה הכול וגילה תעצומות נפש אדירים לבחור בחיים. היכולת שלהם לחרוק שיניים, לא להתפנק, לא להתמסכן ולהקים משפחה לתפארת ולבחור בחיים - זה שיעור מאלף בעיניי".

חלק ממני/ "השואה היא חלק ממי שאני. היא נותנת לי פרספקטיבה נכונה על החיים ותובנות. בבחינת מאין אני ומשפחתי באים, וממילא - לאן אתה הולך ברמה האישית והלאומית".

ממלא את החלל/ מדריך מסעות לפולין. "הדרכתי יותר ממאה משלחות לפולין. העשייה שלי נובעת מהרצון למלא חללים שנוצרו בשואה ולתרגם את הכאב העצום הזה ליצירת מציאות שזוכרת את העולם היהודי המפואר שהיה, את הזוועה ואת התקומה".

האדמו"ר/ "האדמו"ר מקרעטשניף גר ליד הבית שלי ברחובות. כל ליל שבת הייתי הולך לטיש אצל הרב'ה. הבית לא היה חסידי אבל ההווי החסידי והניגונים הם חלק מהדנ"א שלי".

מעדר ומגרפה/ למד בבית הספר היסודי ממ"ד תחכמוני רחובות. "בכיתה א' אמא הסיעה אותי לבית הספר על הרמה באופניים. היו לנו שיעורים מרתקים, כמו שיעורי חקלאות - גידלנו צנון ועוד ירקות בגינה, או שיעורי מלאכת יד". היה חניך שרוף בבני עקיבא.

הר הבית בידינו/ "הייתי בכיתה ב' בששת הימים. קיבלנו שקים שהיינו צריכים למלא בחול. אני זוכר את האזעקות ואת מטוסי הקרב שטסו מהבסיס בתל נוף. לא אשכח את הרגע שפתחנו את הטרנזיסטור ושמענו את ההכרזה: 'הר הבית בידינו'. הבנתי שמשהו דרמטי קורה".

בני ברק/ בגיל 12, בעקבות מחלתו של אביו, עבר עם משפחתו לבני ברק, "לגור ליד אחותי הנשואה. אבא שהיה בן 50 היה כבר חולה. כנראה שכל מה שעבר במחנות השפיע עליו".

משפחה גדולה/ בוגר הישיבה התיכונית קריית הרצוג בבני ברק. "היינו חבורה שאהבה לטייל בארץ. שם גם נחשפתי לדמויות רבניות שהשפיעו עליי, כמו המחנך הרב שמחה כהן ז"ל. אישיות מדהימה. התארחתי אצלו בשבת וסביב השולחן ישבו 11 ילדיו. אני זוכר שאמרתי לעצמי 'ככה אני רוצה'".

הכותל/ בהמשך פנה לישיבת ההסדר הכותל. "בכותל פגשתי עולם של תורה ובית מדרש אמיתי. לשבת ליד גדולי עולם כמו הרבנים נבנצאל, כץ, הדרי, סבתו - היה מרטיט. לרדת כל יום לתפילת ותיקין בכותל זה היה לרחף בעולמות עליונים".

שכול/ את שירותו הצבאי עשה בחיל השריון. "באותן שנים אבא שלי נפטר, ובפיגוע בבית הדסה בחברון נרצחו שישה תלמידי ישיבה וביניהם שלושה חברים מהשבט שלי. אחד מהם היה חבר נפש שלי, חנן קרוטהמר הי"ד, שקראתי לבן שלי על שמו. פעם ראשונה שהתמודדנו ככה עם שכול".

החצי השני/ חגית קמיל (59). "היינו בני 20 כשהכרנו. בפגישה השנייה החלטנו להתחתן, התקשרנו להורים ובישרנו שאנחנו מתחתנים". נשואים מזה 39 שנים. "חגית גידלה את הילדים ועסקה הרבה בהנחיית הורים וחסד. יש בה צדיקות, תמימות, חסד ויושר ברמות על".

הנחת/ היו שבעה. הבן הבכור הרב ד"ר משה (38), הבן חנן ז"ל, שהיה צריך להיות היום בן 35, יעל (32), אילת ואביטל התאומות (30), אורי (28) והקטנה ריקי (25). "ברוך השם, נהנה ממשפחה גדולה ונהדרת".

אובדן/ בנו חנן נפטר בגיל 22 לאחר מחלה קשה. "חנן היה נשוי ואב לילד, שחגגנו לו בר מצווה לפני חצי שנה. נשמה גדולה, גם חיצונית גם פנימית, ופיקדון יקר שקיבלנו ל‑22 שנים".

הקרב שנצרב/ השתתף בקרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה. "זיכרון קשה. הייתי שם בתוך הטנק כשמסביב פצועים והרוגים ויש גם את שלושת החברים הנעדרים. בכ' בסיון, היום שבו אנחנו מציינים את יום ההצלה - אנחנו עוברים מבית קברות לבית קברות לאזכרות של החברים".

חיים במתנה/ כשהגיע לאוניברסיטת בר-אילן תכנן ללמוד משפטים, "אבל מי שיצא מסולטן יעקוב מבין שכל יום הוא מתנה שצריך להצדיק, וחשבתי שאם הקב"ה השאיר אותי בחיים הוא בטח לא צריך עוד עורך דין אלא מישהו שיעזור לאנשים". למד עבודה סוציאלית ובמהלך השנים עבד עם קשישים ועסק בשיקום אסירים, הנחייה וייעוץ נישואין.

מכון ש"י/ עוד בהיותו סטודנט הקים את מכון ש"י ללימודי יהדות, "בעיקר לתלמידים מהחינוך הממלכתי. ערכנו ימי עיון לתלמידים, הרצאות למורים ואנשי חינוך, סדרות חינוך לצבא ולגופי ביטחון, תוכנית לימוד לבר מצווה ועוד. עמדתי בראש המכון 30 שנה. אחד היצירות המרכזיות שלי".

לתקשורת/ "הגעתי לרדיו לקול ישראל ולערוץ 7. שידרתי במשך יותר משני עשורים". כשהקימו את ערוץ 'תכלת' שימש כעורכו הראשי, "אורי אורבך החליף אותי". כיום חבר מועצה בתאגיד השידור כאן וחבר בוועדות תוכן ואתיקה בתאגיד.

טלוויזיה/ הגיש את תוכנית הטלוויזיה 'מבראשית' בימי שישי בערוץ הראשון במשך כמעט שני עשורים. "כל יום שישי בשעה שלוש וחצי שידרתי תוכנית פרשת שבוע עם הרב מוטי אלון והרב בני לאו. מודה על הזכות ללמד תורה בהיקפים כאלו".

סופר/ כתב את ספרי הנוער 'כוח 12', 'כוח 13' ו'שלם יותר מלב שבור' בהוצאת ידיעות ספרים. "אלו ספרי עלילה עם ערך. לפני כמה שנים כתבתי גם את 'בעוז ותעצומות', ספר אוטוביוגרפיה לרב שלמה גורן, ואת 'באמת ובאהבה' על תנועת החסידות ועוד".

מזל טוב/ עורך חופות, "בעיקר לזוגות חילונים. אני רואה בכך שליחות גדולה. הרבה פעמים זהו המפגש הראשון של הזוגות עם העולם הרבני". עם חלקם שומר על קשר גם אחרי החתונה.

בעולם/ מעביר הרצאות לקהילות יהודיות בכל העולם, "על ציונות, אמונה, חינוך והיסטוריה. רואה בזה חלק מלקיחת האחריות".

מפעל חיים/ לפני שבע שנים קרא לי מאיר יעקובסון, מבעלי חברת התרופות מדיסון, לדגל וביקש 'בוא ננגיש את התלמוד לדור הבא'. כך יצא לדרך התלמוד הישראלי לילדים. נשאבתי לפרויקט, וכיום ברוך השם הגענו למצב שיש לנו בארץ 300 מוקדי לימוד ועוד כמאה בחו"ל".

אם זה לא היה המסלול/ "ביצירת מעגלי חיים שיש בהם נתינה, אוזן קשבת, שמחת חיים ואהבה לכל אדם ולכל הזקוקים לכך".

מטען כבד/ "אני נושא מטען של שישה חברים שנרצחו בבית הדסה, אבא שנפטר צעיר, הקרב בסולטן יעקוב והאובדן של הבן שלי - חתיכת תיק. ועם כל זה בוחרים בחיים. אני מבין שמותר לחיות עם סימני שאלה ושצריך לתרגם את האובדן והכאב לאנרגיות של עשייה ונתינת משמעות".

לומדים תלמוד/ "בארץ ובעולם לומדים את התלמוד הישראלי ידי שבוע כ‑25,000 ילדים והורים. יש תחושה גדולה של סיפוק, אבל כגודל השמחה כך גודל האחריות. אני שליח קטן לרעיון גדול, והזכות לגעת באנשים ובטח בדור הצעיר היא מרגשת ולא מובנת מאליה".

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ תפילה בשש וחצי, אם אפשר אז קצת ספורט, ארוחת בוקר ולעבודה. "יש ימים של כתיבה, הרצאות ופגישות ובערבים יש חתונות, הרצאות ושיעורים. מודה לקב"ה על ימים אינטנסיביים עם הרבה סיפוק. חיים סביב השעון".

דיסק ברכב/ "בחסידי מאזין בעיקר לידידי הטוב אברהם פריד, היחידי כמעט שיכול לגרום לי לרקוד או להזיל דמעה תוך כדי נסיעה. נהנה גם מקלאסי, חזנות, מזרחי, שירי ארץ ישראל הישנה והטובה. הבחירה למה להאזין היא לפי מצב הרוח באותה שעה".

השבת שלי/ "גאונות של הקב"ה. היו שנים שבהן העברתי שיעורים רבים כל שבת. בשנים האחרונות העברתי את השרביט לצעירים. משתדל להתפלל מוקדם, בסביבות הוותיקין, אחר כך 'קידוש ממתקים' עם הנכדים ושאר השבת מוקדשת למשפחה, לקריאה ולהרבה מנוחת הנפש והגוף".

מאכל אהוב/ "לא סתם נכדיי קוראים לי 'סבא קרמבו'... לא עומד בפניו. בכל הטעמים".

דמות מופת/ "חותני ר' צבי קמיל ז"ל. מדען בכיר, ממקימי הכור בדימונה, מראשי רפא"ל והתעשיות הביטחוניות וחתן פרס ביטחון ישראל. כל בוקר השכים לטבילה במקווה, לתפילת ותיקין וללימוד דף יומי. שילוב מופלא של תורה ועבודה".

משאלה/ "שלא ניכשל בשנאת חינם ובניכור. שלא נאבד את הערבות ההדדית ואת אהבת ישראל לכל אדם ואדם".

כשאהיה גדול/ "להמשיך ולתת משמעות לכל יום של חיים, ולהצדיק את הקרדיט שהקב"ה נותן לי בעולם הזה כל יום מחדש".

לתגובות: rivki@besheva.co.il