מה לא יודע אייל ברקוביץ' על סמוטריץ'

ח"כ סמוטריץ' נקלע לזירת הגלדיאטורים של אופירה וברקוביץ', ומהמפגש עלו כמה תובנות על הרמה העיתונאית ורמת הקשב של הצמד. דעה

שמעון כהן , כ' בסיון תשע"ח | עודכן: 16:09

בגוב האריות. סמוטריץ'
בגוב האריות. סמוטריץ'
צילום: מרים אלסטר. פלאש 90

לא מעט ביקורת סופגת תכנית הראיונות של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ'. טוענים שהם מתלהמים, משתוללים, צועקים, לא מכבדים את האורחים שלהם, עושים צ'כונה (להבדיל משכונה, שזה דווקא דבר נחמד ואהוב) ועוד ועוד טענות למכביר.

בניגוד לאניני הטעם המנומסים שלא נוח להם עם התלהבויותיו\התלהמויותיו של אייל ברקוביץ', לי באופן אישי דווקא לא הייתה בעיה עם הסגנון. רוצה לראיין בצעקות? שיהיה בריא. יש לו עמדות וטיעונים ואם זו האוקטבה שהוא בוחר להציג אותם, זכותו וזכותו של מי שלא אוהב את הסגנון לזפזף או לסגור את המכשיר ולעבור לעיסוק מועיל אחר.

ובכל זאת, בראיון עם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' היו כמה חריקות וחריגות, ולא, אני לא מתכוון לבליל הצעקות שבן הצמד ברקו ואופירה לא נתנו לסמוטריץ' להשלים טיעון, משפט ואפילו מילה. סמוטריץ' בחר את הזירה במודע. הוא לא הושלך לגוב האריות הטלוויזיוני הזה בכוח, אלא מרצון ובהסכמה. יתכן ונכון היה לו לצפות בכמה תכניות קודמות כדי להכיר את הזירה שאליה הוא נכנס, אבל בין אם עשה זאת ובין אם לא, עצם ההגעה לאולפן נעשתה באופן מודע. איש לא הונה את סמוטריץ' ואיש לא הבטיח לו ראיון מנומס בסגנון ירון לונדון או אריה גולן.

אני אפילו לא מתכוון להחלטה המופרעת של אייל ברקוביץ' לקחת מסמוטריץ' את הדף שעליו רשם בראשי פרקים את הדגשים שחשוב לו שייאמרו ולקרוע אותו (את הדף, לא את סמוטריץ', כמובן) לחתיכות. זה היה אקט מגעיל ובזוי ובעיקר אלים, שהרי אין מרואיין שלא נערך עם דף שכזה, ורבים אף מגיעים עם עט וכותבים תוך כדי דיון נקודות נוספות החשובות בעיניהם. זה טבעי, מקובל וכך נוהגים כולם, אבל ברקוביץ' החליט שלסמוטריץ' אפשר גם לקרוע את הדף ולדרוש ממנו בהתלהמות ברקוביצ'ית "אמרו לי שאתה פה גדול, אז תתמודד". אני משוכנע שישנם מרואיינים שברגע זה היו בוחרים לעזוב את האולפן כי באנו לדבר ולא למפגן אלימות, אבל יפה בחר סמוטריץ' שלא להתרגש ולהמשיך הלאה. אם כבר נקלעת לזירת גלדיאטורים רצוי שלא תפגין חולשה גם כשחרבך נלקחת ממך.

מה שאותי הטריד בראיון הזה הוא משפט קטנטן אחד שנאמר בדקה ה-5:30 לערך של הראיון. אופירה אסייג אומרת את המשפט "נראה לי שהמסר הועבר, חבר הכנסת סמוטריץ'" ואייל ברקוביץ' פוער עיניים: "אה, אתה חבר כנסת גם?" והדיון ממשיך הלאה.

אז מילא שהצמד ברקוביץ' ואסייג נראים כמי שלא מסוגלים להתקדם צעד אחד בראיון (כולל הראיון של תמר זנדברג שבא לאחר זה של סמוטריץ') ללא דף שאלות מתחקירני התכנית (להם מותר להחזיק דף, כמובן. אף אחד לא יעז לקרוע להם אותו), אבל ממש לא ברור לי איך מרשה לעצמו מראיין לראיין מישהו שהוא אפילו לא יודע עליו את הפרט הטריויאלי הזה, שמדובר בחבר כנסת.

לא ביקשתי שברקוביץ' יידע מה עמדתו של סמוטריץ' בנושא סימון גמלים בנגב. גם לא ביקשתי שיידע מה עמדתו על הסיוע לניצולי השואה, אם כי ראוי וכדאי שהיה יודע, אבל שלא יידע שמדובר בחבר כנסת? עד כדי כך???

בל נשכח שלא מדובר בח"כ אפרורי ונחבא אל הכלים השוחקים של ועדות הכנסת, אלא באחד הח"כים הפעלתניים ביותר, ולמרות זאת מר ברקוביץ' לא מודע כלל לפרט הזה בחייו של סמוטריץ'.... אז איזה מראיין זה בדיוק? או שאולי מדובר בסך הכול במריונטה מתלהמת של תחקירנים שקובעים הכול, יודעים הכול, מכינים הכול ורק מגישים לו להנחתה (או במקרה שלו, לנגיחה)? ומה זה אומר על הקלות שבה החברה בישראל מוכנה לקבל את המעבר מכר הדשא לעמדת המראיין?

אגב, גם בראיון עם תמר זנדברג כשל ברקוביץ' באותה מהמורה. שוב, ללא הכנה של ממש, הציג בפניה צילום שלה בסוכת אבלים של ערבי ומבלי להכיר את הנתונים טען שמדובר במחבל שנהרג. זנדברג קבעה שמדובר בערבי אך לא מחבל, ולברקוביץ' נסתתמו הטענות. הוא רק שאל שוב ושוב 'אז לא מחבל?', 'לא מחבל?' ותמר שבה על קביעתה שמדובר בהרוג מאירוע פלילי.

בין אם מדובר באירוע פלילי ובין אם מדובר במחבל ראוי היה שברקוביץ' יכיר קצת את העובדות, או על מנת שלא להעלות אותן מלכתחילה בפני זנדברג אם מדובר באירוע פלילי, או כדי שיוכל לעמת אותה עם נתונים המוכיחים את ההיפך מדבריה, אבל זה לא קרה. למה? כי מי צריך להתכונן לראיון? מי צריך להכיר את המרואיינים? מי צריך לדעת על מה מדובר? העיקר שאפשר לצעוק ולהשתולל ולגרוף רייטינג. צ'כונה, כבר אמרנו?

(תוספת מאוחרת וממוסגרת לדברים שנכתבו כאן: בעקבות פניית מספר גולשים הסבורים כי ברקוביץ' העיר את הערתו לא משום שהוא באמת לא יודע שסמוטריץ' הוא חבר כנסת, אלא כאמירה צינית שנועדה לפגוע במרואיין שמולו - הגולשים הסבורים כך אינם מאמינים שאכן תיתכן האפשרות שברקוביץ אינו מודע לכהונת סמוטריץ' כח"כ ומוסיפים ומציינים בפניותיהם אליי כי סמוטריץ' הוגדר כחבר כנסת בפתח הראיון, כך שעל פניו ברקוביץ' אכן מודע לתפקידו של הח"כ.

ובכן, מאחר ואיני שוכן בעומק מוחו של ברקוביץ' לא אדחה לחלוטין את הסברה הזו, בעיקר כאשר בתוכה גלום לימוד זכות על אדם. ועם זאת אציע לכל הסבורים כך לצפות שוב בקטע הרלוונטי מהראיון ולהבחין בהבעת פניו ובתנועות הגוף של ברקוביץ' באותן שניות. הוא בהחלט נראה מופתע מהמידע שנחת עליו בזה הרגע, ולאחר שהוא שואל את סמוטריץ' אם הוא אכן חבר כנסת הוא מוסיף את ההערה לפיה "אז זה חמור שאתה מקלל שוטרים אם אתה חבר כנסת", אמירה שיש בה עדות נוספת לטענה המובאת במאמר זה. הוא מתוודע לתפקידו של המרואיין שלו וקולט שאם אכן זה תפקידו של סמוטריץ' הרי שאמירותיו חמורות פי כמה מכפי שחשב בתחילת ה"ראיון".

באשר לעובדה שסמוטריץ' הוגדר בפתח הראיון כחבר כנסת, זה נכון, אבל ראוי לתת את הדעת לכך שמי שמגדיר אותו כך (בעקבות עיון בדפי התחקיר שעל השולחן) היא אופירה אסייג ולא ברקוביץ' שבפניו אין דפי תחקיר. בהחלט יתכן שהאיש אינו קשוב לחלוטין לפתיח דבריה של שותפתו להנחיה.

צפו שוב בקטע הרלוונטי בסרטון והחליטו בעצמכם.

כשהדברים הללו מצטרפים לחוסר הרצינות הסדרתי מצידו של ברקוביץ' בהכנת ראיונות קודמים, נראה שאת החשד המובא כאן הוא רכש בזכות רבה. כך או כך נדמה לי שעומס מלל פלפלני שכזה לא נכתב זה זמן רב על מופע אימים של מראיין תוקפני וחסר עכבות, אז הבה נעצור כאן ונסתפק בכך)