בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם נדב נווה

בן 33, גר בלוד. נשוי ליעל ואב לשניים. חבר אנדרדוס, קומיקאי, במאי, שחקן ועורך וידאו

רבקי גולדפינגר , כ"ז בסיון תשע"ח

נדב נווה
נדב נווה
צילום: לירון מולדובן

התחלה/ נולד לפני 33 שנים. גדל בבני ברק למשפחה של ארבעה בנים. "יש לי אח תאום אבל אנחנו לא זהים, ממש לא".

אבא/ שלמה (66), מהנדס וכיום בגמלאות. "אבא אדם מאוד יסודי, פרקטי ומאוד ישר, איש אמת. מאוד חשוב לאבא שנצליח והוא עוזר במה שרק אפשר".

אמא/ לאה (66), עבדה לאורך השנים בתחום הביטוח, כיום בגמלאות. "מאוד משפחתית. המשפחה היא ערך עליון אצלה. חשוב לה שנהיה מאוחדים. אמא חמה ואוהבת".

בני ברק/ "כל הילדות שלי שם. גרנו שם בתקופה שהציונות הדתית הייתה נוכחת בעיר והיא לגמרי זכורה לי לטובה". למד בבית הספר הממלכתי-דתי סגולה. "הנוסטלגיה שלי מבני ברק קשורה לכל ההווי של העיר הזאת. הייתי חניך שרוף בסניף עזרא בני ברק ותמיד אהבתי לבלות עם חברים".

חיידק הבמה/ בכיתה ו' המחנך נתן בכל יום שישי לחלק מתלמידי הכיתה אפשרות להציג. "מאוד ציפיתי לזה כל שבוע. זו הייתה בשבילי הזדמנות מצוינת להופיע ולבטא את הצד הזה שבי. כבר אז התגלו בי ניצנים של אהבה למשחק ומשיכה לבמה".

משיכה לבמה/ "למרות שאני ביישן מטבעי היה לי כיף גדול בלספר בדיחה ולהצחיק אנשים, בלהופיע מול בני אדם. בכל הזדמנות עליתי לבמה: בסניף, בהצגות שבתות ארגון, בפעולות ועוד".

לא עוזב את העיר/ "משפחות מהציבור הדתי-לאומי עזבו לאט לאט את בני ברק, כך שבכיתה ז' עברנו גם אנחנו לגבעת שמואל. אבל המשכתי ללמוד בבית הספר ולצעוד בשבתות לסניף עזרא בני ברק".

עם החבר'ה/ למד בישיבה התיכונית קריית הרצוג. "תקופה שזכורה לי לטובה למרות שדווקא בתיכון לא התבלטתי בהצגות, כי היו הרבה חברים במחזור והייתי קצת ביישן ולא רציתי לדחוף את עצמי. פחות לקחתי חלק דומיננטי".

בעין המצלמה/ "בתיכון בצורה הכי טבעית שבעולם הלכתי למגמת קולנוע ותקשורת. היינו המחזור הראשון. מבחינתי, זה היה הדבר אולי היחיד שבאמת עניין אותי. כבר אז מאוד אהבתי את היצירה הקולנועית: לביים, לכתוב, לצלם, לערוך. אפילו העתיקו ממני סיכומים, שזה דבר מאוד חריג".

רק קולנוע/ "כל מה שהיה קשור למגמה היה לי כיף גדול. אני יכול לומר שכבר בגיל 16 היה לי לגמרי ברור שזה מה שאני אוהב לעשות וזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדול".

קריית שמונה/ עם תום לימודי התיכון פנה לישיבת ההסדר בקריית שמונה. "ישיבה מאוד משפחתית ומלוכדת ועם הווי מאוד מיוחד. תקופה מעצבת שאתה מתחיל לבנות לעצמך את הבסיס האמוני והתורני, מברר את העקרונות בצורה מסודרת. אחת התקופות היותר משמעותיות שהיו לי".

להיות מורה/ בשירות הצבאי היה תותחן בחיל השריון, ולאחר סיום לימודיו בישיבת ההסדר השלים תואר ראשון בחינוך. "באותה תקופה היה לי ברור שאני הולך להיות מורה כל החיים. העברתי הרבה סמינריונים במדרשות ובבני עקיבא ועזרא. מאוד נהניתי לעבוד עם בני נוער".

מתן ויאיר/ בישיבה פגש את מתן צור ויאיר יעקבי. "יאיר שנתיים מעליי ומתן שלוש שנים מתחתיי". בשבת זכור העלו התלמידים הצגות מצחיקות על הווי הישיבה. "על הבמה התוודענו זה לכישרונותיו של זה ונוצר בינינו קשר". בהמשך, למדו חברותא יחד והתחברו.

הרעיון/ "החיבור בינינו פתח את הפתח לקדם רעיון להקמת קבוצת הומור דתית כמה שנים אחר כך. והם היו הראשונים שפניתי אליהם. ידעתי שמתישהו צריכה לקום קבוצה דתית ולהעלות מערכונים. זה היה סוג של חלום שדיברנו עליו".

הרביעייה/ לפני כשבע שנים פנה למתן צור ויאיר יעקבי והציע לייסד הרכב קומי דתי. יעקבי המליץ להוסיף חבר נוסף בשם אשר בן-אבו. "יום אחד חזרתי מהעבודה וחשבתי לעצמי 'יאללה, בוא נעוף על החלום'".

בונים את היסודות/ "החלטנו ללכת על זה הכי ברצינות. עיצבנו לוגו, שם, חזון. אפילו קנינו ציוד הקלטה. במשך כמה חודשים ישבנו וכתבנו מערכונים. לא רצינו להיות חודשיים ואז להיעלם, באנו כדי להישאר. מההתחלה כיוונו כמה שיותר גבוה כי מאוד האמנו ברעיון".

שקט מצלמים/ עם סיום מלאכת כתיבת כמה מערכונים עברו לשלב הצילומים. "אני זוכר שהתרגשתי מאוד לקראת הצילומים והתקשיתי להירדם. הייתה ציפייה גדולה. הרגשנו שמשהו גדול קורה. צילמנו כמה מערכונים ובהמשך עבדנו על העריכה שלהם".

אנדרדוס/ בשנה הראשונה שוחרר מדי יום חמישי סרטון של מערכון. "תקופה אינטנסיבית עם הרבה כתיבה, דיונים, צילומים ועריכה. התגובות היו מדהימות. המערכון הראשון שתפס תאוצה היה 'המרוץ למיליון 3', אבל היו עוד רבים שזכו לתגובות חמות ולהמון צפיות, כמו 'אחלה חסודה', 'פורים לא נעים' ועוד". מאז שלל המערכונים של אנדרדוס זכו לעשרות מיליוני צפיות.

למה לי לקחת ללב/ "בתחילת הדרך נפגענו מטוקבקים מעליבים. לקחנו כל אמירה פוגענית ללב. אבל עם הזמן גיבשנו זהות אומנותית שאנחנו שלמים איתה, והיום כשאני נתקל בטוקבק מזלזל או מעליב אני מספיק בשל כדי לא לקחת ללב ולהתייחס לתמונה המלאה".

החצי השני/ יעל (30), למדה קולנוע וכיום היא צלמת משפחה וילדים. "היא מאוד משמעותית בחיים שלי. אני משתף אותה בכל העשייה שלנו, צילום שלי או מערכון שכתבתי - ישר אני מראה לה. היא קנה המידה הראשון לבחון אם זה טוב או לא. אני מתייעץ איתה המון וסומך עליה בעיניים עצומות".

הנחת/ שניים. הבן הבכור עמית, בן חמש, והקטן ליעד, בן שנה וחצי. "הם חמודים ונמרצים. לעמית יש מצלמות משלו, הוא מת על זה. יכול להיות שיהיה צלם בעצמו, מי יודע".

קולנוע/ כשהיה בן 24 החליט לפנות ללימודי תעודה בקולנוע בבית הספר לקולנוע ואומנויות מעלה. "היה לי ברור שאני רוצה לשלב חינוך וקולנוע".

מורה לקולנוע/ ואכן, עד לפני כשנה לימד קולנוע בישיבות תיכוניות. "לימדתי בקריית הרצוג, נחלים, בר אילן ועוד. מאוד נהניתי מהלמידה ומהיצירה ופחות מההתעסקות בענייני משמעת ואיחורים. בסופו של דבר הרגשתי שזה דורש ממני המון אנרגיות על חשבון היצירה והחלטתי להפסיק, אבל מי יודע, אולי בעוד איזה עשר שנים אחזור לזה".

על הבמה/ כשנה וחצי לאחר שחבורת אנדרדוס פרצה עם המערכונים העלתה הקבוצה את המופע 'אנדרדוס 1'. "מופע מיוחד של מערכונים. לא ידענו אם נצליח לתרגם את ההצלחה של היוטיוב להצלחה על הבמה. ברוך ה' אנשים אהבו. משם התגלגלנו למופע הבא, 'אנדרדוס 2', שרץ עד היום".

הצגת ילדים 1/ "לפני שנתיים בחנוכה קפצנו למים עם ההצגה 'חלומות במגירה'. לא ויתרנו שהיא תהיה הכי מקצועית, עם במאי וכוריאוגרף, תלבושות מושקעות ותפאורה. למדנו מזה המון".

הצגת ילדים 2/ שנה אחר כך יצאו עם הצגת הילדים 'הדייג ודג הזהב' שזכתה גם היא להצלחה רבה. "אנחנו לא אנשי חינוך, אבל המטרה הכללית שלנו הייתה להביא תרבות איכותית, נקייה ומצחיקה לדור הצעיר, וגם להורים שלהם". והם כבר מתחילים להיערך לקראת הצגת חנוכה הבאה.

בראש צעיר/ "כשניסיתי להתקבל ל'מעלה' נדרשתי לכתוב סיפור. כתבתי סיפור ילדים וראיתי שוואלה, בא לי טבעי להיכנס לראש של ילד". וכך, לפני כשלוש שנים החל בכתיבת טור קבוע על ינון, ילד שובב ומלא חן, בעיתון הילדים הדתי 'אותיות'.

אם זה לא היה המסלול/ "אני חושב שהייתי מורה או קוסמונאוט, תלוי איפה הייתי מקבל יותר פטורים לקורסים בתואר".

הומור דתי/ "היה הומור דתי גם לפנינו אבל אנחנו הנגשנו את ההומור לכל מי שרוצה ברשת. יצאנו עם סוג של הומור דתי אבל מכבד. זה הומור עם גבולות מוסריים ותורניים. אנחנו למשל לא נבזה מצוות אלא ניגע באיך אנשים מתנהלים איתן. יש לנו קווים אדומים. עושים סאטירה אבל בצורה רגועה ולא בועטת מדי".

ספר ילדים/ בימים אלו יצא לאור ספרו הראשון 'החיים על פי ינון' בהוצאת ידיעות ספרים. "אומנם הוא מבוסס על הדמויות מהטור, אבל הסיפורים מקוריים לגמרי". במרכז הספר הילד ינון, שמסתבך כל הזמן ועושה שלל תעלולים. יש שיטענו כי מדובר בגרסה הדתית לרב המכר 'יומנו של חנון'.

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ קם בסביבות שבע וחצי, "אלא אם כן יש יום צילום שמתחיל מוקדם". הולך לתפילה, ארוחת בוקר ואז או שיושב לעבוד על עריכה או שהולך לצילומים, או כתיבה. בדרך כלל עובד עד חמש אחר הצהריים בערך, נמצא עם הילדים ואז חוזר לערוך ולכתוב. לישון הולך אחרי חצות.

דיסק ברכב/ "מזפזפ בין חנן בן ארי, סיני תור ומשינה".

השבת שלי/ "אני מקדיש את השבת בעיקר לדברים שאני לא כל כך מצליח לעשות במהלך השבוע, כמו לישון, לקרוא, לישון, לאכול, לישון, ללמוד, לישון, לשטוף חסה, לישון ולישון. כתבת לישון?".

קדימה אוכל/ "חולה על סושי. גאון מי שהמציא את זה. את זה ואת הטפטפות". לוקח חלק גם בהכנת האוכל בבית. "אשתי אחראית על האפייה ואני על הבישול והטיגון".

דמות מופת/ אורי אורבך ז"ל. "מעריך מאוד את כל העשייה שלו הן מבחינה אומנותית והן מבחינה פוליטית. היה יכול להיות ממש טוב לעם ישראל אם היה לנו עכשיו איזה אורי אורבך אחד או שניים".

מפחיד אותי/ צו 8. "בצוק איתן שירתי בגבול רצועת עזה. חוסר האונים ואי הוודאות הזאת, שכל רגע יכולה ליפול עליך רקטה מהשמיים - היה נוראי".

כשאהיה גדול/ להמשיך ליצור. "הקב"ה זיכה אותי לעסוק בתחום המדהים הזה, ואני רק מתפלל שזה ימשיך, יתחזק ויתרחב, אמן".

לתגובות: rivki@besheva.co.il