שמואל שטח
שמואל שטחצילום: עצמי

זה שנים שאני עוסק בהעמקת הקשר בין ישראל ליהודי התפוצות, על זרמיהם ועמדותיהם השונים. דווקא בין הדברים המורכבים על היחס לזרמים, אשר עלולים לטשטש את ההבדלים, ראוי לציין שוב ושוב את חשיבות עמדתנו ההלכתית.

את ה"בום" חוויתי לאחרונה בניו יורק, בהיותי זבוב על הקיר בארוחת ערב משפחתית מושקעת ונעימה שהוזמנתי אליה. מצאתי עצמי בבית שכל פריט בו יהודי: מהספרים שעל שולחן הקפה, דרך הדקורציה הביתית, ועד לכל פרט קטנטן כמו מתקן המפיות ומחזיק המגבות. הכול יודאיקה. משפחה תומכת-ישראל בכל רמ"ח איבריה וממונה, שלקחה חלק משמעותי בכל אירוע בהיסטוריה של המדינה שלנו, כולל נסיעה לאתיופיה ללוות משם את העולים, למשל.

אחרי כשעתיים של שיחות נימוסין אמריקאיות, מתגלגלת לה בזמן הקינוח שיחה האגבית בין האם לבתה הרווקה.

כמו בכל בית, השיחה מתקדמת לאט ובזהירות, אך פתאום משהו מתחדד. ברמזים עדינים, האימא מתחננת שהבת כבר תתחתן עם בחור יהודי, ואילו הבת לא רוצה להתחייב לכך. הבת מספרת שיש לה במקום עבודתה חבר היספני שהכין לכבודה חלות שבת. "הוא אדם ערכי ומקסים שחש את האלוקים בכל רמ"ח אבריו. מדוע הוא פסול?" שואלת הבת, וממשיכה: "הרי את זו שחינכת אותנו לפתיחות, לא להיות שיפוטיים, ללמוד את הטוב מכל אחד. את בעצמך גדלת בעולם הלכתי ובחרת להתחתן עם אבא, שלא היה מחובר. מדוע היהדות שלי לא יכולה להתרחב כפי שאת הרחבת אותה ויצאת בעצמך מהעולם האורתודוקסי?" וחידדה: "אל תדאגי אימא, הנכדים שלך בכל מקרה יהיו יהודים". מנגד, האם גייסה להגנתה את הסיפור של "זיידי" שברח מהשואה, אך נדמה שצירופו של הסב למסכת השכנועים רק מעצים עוד יותר את פער הדורות שבין האם לבתה.

אותה בת איננה "סתם" רווקה יהודייה. היא חיה את האלוקים בכל רגע מחייה, מחוברת למצוות רבות (ורחוקה ממצוות אחרות). כמעט בכל שנה היא מבקרת בישראל, התנדבה כאן במשך שנה, היא פעילה בארגונים יהודיים ומשמשת שגרירה ישראלית בתוך עולם התקשורת האמריקאי, שבו היא נמצאת בתפקיד בכיר ביחס לגילה. ולמרות כל אלה, היא נמצאת על סף ההתבוללות. במהלך ביקורי האחרון בארה"ב נפגשתי עם מנהיגים יהודיים רבים מכל הגוונים והסוגים, אך אין דומה הדבר לשיחתן של עבדי אבות - אימא ובת, במקרה זה.

כאדם אורתודוקסי, המפגש חידד בפניי את אמיתותו של המאמר הידוע: "יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת אותם". הרצון הנכון להתערוּת, למעורבות ולחיבור לעולם, אסור לו שיבוא על חשבון כללי ברזל הלכתיים. ישנם גבולות שאסור לטשטש, וחשוב לומר זאת דווקא בקרב מי שחיים כמונו, על הקצה, בין העולמות. כשאנחנו פורצים גבולות, הילדים שלנו לא תמיד יודעים להבין את ההבדל בינם לבין גבולות אחרים.

דווקא אנחנו, אשר רוצים לחנך את ילדינו להתערות בעולם הסובב, ללמוד ולחוות מרחבים חדשים ואף להשפיע בתוכם – חייבים לנטוע בקרבם תורה שיש בה מחויבות עמוקה לא רק לרוח הכללית של התורה, אלא גם לפרטיה ההלכתיים.

הכותב הוא מנכ"ל תנועת 'נאמני תורה ועבודה'