ההריסה האחרונה

1

הריסתם של 15 הבתים בשכונת 'נתיב האבות' הייתה מפגן יוצא דופן של עיקשות, אטימות ויהירות מצד הרכב שופטי בג"ץ שהחליט על כך, בראשות הנשיאה-לשעבר מרים נאור.

כמו במקרה של תשעת הבתים בעפרה, גם כאן אין עותר ערבי שייהנה מההריסה-לשם-הריסה. איש לא הוכיח בעלות על הקרקע, אבל גם לו היה מוכיח - לא הייתה לו שום אפשרות לממש אותה בלב השכונה היהודית.

במקרה של נתיב האבות, מקוממת במיוחד העובדה שבתים גדולים ויפים נהרסו כליל רק בגלל חלק קטן מהמבנה, לעיתים עשרות סנטימטרים בלבד, שבנוי על קרקע החשודה כפרטית. שופטי בג"ץ יודעים לצוות על הריסה כירורגית של בתי מחבלים רוצחים, כך שרק החדר שבו גר המחבל ייהרס, בעוד שאר בני המשפחה, שבדרך כלל תומכים וגאים במעשיו, לא ייפגעו חלילה. אבל בנתיב האבות הם סירבו להסתפק בהרס חלקי, ודרשו הריסה עד היסוד. עם מעט רצון טוב היה אפשר למצוא פתרון, אבל להרכב שופטי בג"ץ בראשות הנשיאה-לשעבר לא היה שום רצון טוב. תחת העילה של סופיות הדיון, הם דחו את כל הפתרונות הסבירים וההגיוניים שהציעו נציגי הפרקליטות, שנזכרו להתעשת מאוחר, אבל כשהיה אפשר עוד להציל - אלמלא העיקשות של השופטים. קשה שלא להגיע למסקנה שלא אילוצים חוקיים אמיתיים הובילו לפסק הדין הזה, אלא עוינות כלפי המתיישבים והזדהות אידיאולוגית עם עמותות השמאל שהגישו את העתירה.

לא רק המבנים היפים בנתיב האבות כורסמו אתמול בכפות הדחפורים והפכו להריסות מכוערות של שברי לבנים, אבק ועפר. יחד איתם הולך ומתכרסם גם אמון הציבור בפרקליטות ובשופטי בג"ץ. לא במקרה החליטה לאחרונה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות למנות לה יועץ תקשורת, נוסף על דוברות מערכת בתי המשפט שעומדת לרשותה. חיות מבינה שהציבור לא מרוצה ממנה ומחבריה, אך במקום להחליט על שינוי כיוון בפסקי הדין המקוממים שלהם, היא מקווה לשקם את אמון הציבור בהם באמצעות יועצי תדמית.

2

נתיב ההרס שהגיע עד בתי שכונת נתיב האבות החל בעמונה לפני כ-12 שנים. משם הוא עבר ליישוב מגרון, לגבעת האולפנה ולבתי דריינוף בבית אל, עלה שוב על עמונה ועל הבתים בעפרה, והשבוע עבר מאזור בנימין לגוש עציון. ארגוני שמאל קיצוני כמו 'שלום עכשיו' ו'יש דין', שמתנגדים להתיישבות מסיבות אידיאולוגיות, גיבשו כבר מזמן שיטה של פגיעה בהתיישבות ובמתיישבים באמצעות מערכת המשפט. הם מנצלים את הבעיות האובייקטיביות שקיימות בתחום רכישה ורישום של קרקעות ביהודה ושומרון כדי לפגוע בהתיישבות. חוקי התכנון והבנייה לא באמת מעניינים אותם, שהרי אין הם דורשים את אכיפתם בשום מקום בארץ מלבד בהתיישבות ביו"ש. הם גם לא נרתמים לעזרתה של אוכלוסייה עשוקה כפי שהם מתיימרים לטעון, שכן במקרים רבים הם אלה שחופרים ומחפשים מתחת לאדמה ומעבר לגבול ערבים שיטענו לבעלות על הקרקע. זאת ועוד: במבחן התוצאה, כל המקומות שמהם סולקו מתיישבים יהודים נותרו שוממים. בעלי הקרקעות, אם ישנם כאלה, לא חזרו אליהן. נכון היה ששופטי בג"ץ ימאנו להירתם לשירותו של מאבק פוליטי אידיאולוגי שאין לו דבר עם חוק ומשפט. אבל השופטים העדיפו להיכנס עמוק לתוך המחלוקת הפוליטית, ומחיר המדיניות הזאת משולם בירידה דרסטית באמון הציבור בהם.

3

אם בתחילת הדרך נטו בהנהגת ההתיישבות לחשוב שמדובר בבעיה מקומית קטנה, כיום ברור שאלפי יחידות דיור ביישובי יו"ש נמצאות תחת איום משפטי. שיטת התגוננות שאולי הייתה עשויה להועיל במאבק הזה היא הצמדת תג מחיר של בנייה נרחבת בעקבות כל הריסה, באופן שיהפוך את הגשת העתירות לבלתי משתלמת מבחינת עמותות השמאל. ניסיון כזה נעשה בבית אל כאשר הממשלה בראשות נתניהו התחייבה, כפיצוי על הרס בתי גבעת האולפנה, לבנות 300 יחידות דיור חדשות ביישוב ולהימנע מהריסת בתי דריינוף. אבל האפקט ההרתעתי של הרעיון הזה נשחק. בתי דריינוף נהרסו לאחר שההבטחה הממשלתית להסדיר אותם נותרה על הנייר, ואילו 300 יחידות הדיור המובטחות טרם נבנו עד היום, שש שנים לאחר ההרס. גם בשכונת נתיב האבות הוחלט על בנייה נרחבת במקום כפיצוי על הרס 15 הבתים. יש לקוות ולדרוש שהמהלך הזה יתבצע הפעם בקצב מהיר, אבל גם אם כך יקרה - לא בטוח שהדבר אכן ימנע מעו"ד מיכאל ספרד וחבריו להגיש עתירות דומות. יש מי ששואבים סיפוק רב מלראות בתי מתנחלים נהרסים, וספק אם יש תג מחיר שיהרוס להם את ההנאה. יש עקרבים שעוקצים כי טבעם לעקוץ, גם אם הם גורמים נזק לאינטרס העצמי שלהם.

את כל הבעיות הללו אמור לפתור חוק ההסדרה, שההליך המשפטי בעתירות המבקשות לבטל אותו נמצא בעיצומו. ביום הדיונים הארוך שהתקיים בשבוע שעבר בבית המשפט העליון, התברר לשופטים שאם יבוטל חוק ההסדרה צפויה סכנת הריסה לאלפי יחידות דיור שנבנו באישור ממשלתי בתוך יישובים חוקיים למהדרין. נציגי הפרקליטות, שבאופן שערורייתי ומקומם סירבו להגן על החוק ואף הצטרפו לעמדת העותרים ותמכו בביטולו, לא הצליחו להציג דרך משפטית אחרת לפתרון יעיל של הבעיה שלא באמצעות חוק ההסדרה.

אל מול הביקורת על התערבותם המוגזמת בהחלטות הכנסת והממשלה, נוהגים השופטים ועדת חסידיהם השוטים לטעון שהפוליטיקאים משתמטים מאחריות ומעדיפים שבנושאים רבים בג"ץ יכריע. אז במקרה הזה לא כך הם פני הדברים. חברי הממשלה והכנסת קיבלו אחריות, החליטו החלטה והעבירו חוק. שופטי בג"ץ יכולים וצריכים לכבד את הכרעתם. למרבה הצער, הרושם העולה מהתנהלותם בתיק עד כה לא משאיר הרבה מקום לתקווה שהם יפתיעו לטובה. אם חלילה כך יקרה, וחוק ההסדרה יבוטל, לא יהיה מנוס מדרישה אולטימטיבית מצד נציגי 'הבית היהודי' להעביר עוד במושב הקיץ הזה את 'פסקת ההתגברות', שתאפשר לכנסת להחזיר לתוקפו חוק שבוטל בידי בג"ץ.

4

"אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזו תהיה המלחמה האחרונה", אומר האב שחזר מן המלחמה לבתו, בשיר אנטי-מלחמתי מוכר שכתב חיים חפר תחת השראת המחיר הכבד שגבתה מלחמת יום הכיפורים.

הזמר יהורם גאון, שמבצע את השיר הפופולרי, למד שהציבור הדתי-לאומי לא אוהב לשמוע את השיר הזה, ובצדק. כי בניגוד למה שמנסה השמאל לספר לנו כבר שנים, השגת שלום בינינו לבין אויבינו שמסביב איננה תלויה רק ברצוננו הטוב. לכן אין בידינו להבטיח לילדינו שזו תהיה המלחמה האחרונה, או לנבא שכאשר הם יתבגרו כבר לא יצטרכו להתגייס ולהילחם. לעומת זאת, מראות של ילדים וילדות שמושלכים מבתיהם ללא הצדקה וללא תכלית הם לגמרי מעשים שלנו, התלויים רק בנו. כשלנגד עינינו מראות האנשים, הנשים והילדים שמגורשים מבתיהם כשהם דומעים ושבורי לב, מגוש קטיף דרך עמונה ובית אל ועד גוש עציון, עלינו להבטיח לילדי נתיב האבות ולהוריהם, לעצמנו ולילדינו, שזו תהיה ההריסה האחרונה.

לתגובות: [email protected]