"לגן צריך רק רישיון, ילדים אינם עסק"

ראש אשכול לימודי הגיל הרך באקדמית גליל עליון קוראת להעביר את האחריות לגני הגיל הרך ממשרד הכלכלה למשרד החינוך: דרושה לכך הכשרה.

שמעון כהן , י"ד בתמוז תשע"ח

לא עסק. גני ילדים
לא עסק. גני ילדים
צילום:ISTOCK



טוען....

האם אכן התקנת מצלמות בגני הילדים היא זו שתיתן מענה למעשי ההתעללויות והפגיעות בילדי הגנים? את השאלה הזו הצבנו בפני ד"ר שרון גילת-יחיא, ראש אשכול לימודי גיל הרך, בחוג לחינוך, באקדמית גליל מערבי.

"לטעמי כפייה של מצלמות בגנים זה לא רעיון טוב", אומרת ד"ר גילת יחיא המוסיפה כי במידה וגננות מיוזמתן מוכנות להתקנת מצמות הרי שהדבר מלמד על ביטחון ותחושה שאין להן מה להסתיר מההורים, אך כפייה היא לטעמה מהלך שלילי.

לדבריה, לבד מהעובדה שגננת מתעללת לא תורתע מקיומן של מצלמות, כפי שניתן לראות מעצם העובדה שצילומי התעללויות פורסמו באחרונה, הרי ש"זה גורם לכך שהורים ישבו כל היום בבית מול המצלמות ואחר כך יטענו שהגננת לא ניגשה לילד שלהם שיש בפינה. זו מעורבות יתר. זה לא יכול להיות הפתרון הבלבדי".

"הפתרון צריך להיות מערכתי. אנשים שאמורים לטפל בילדים בגיל הזה צריכים להיות אנשי מקצוע, עם תואר והתמחות וידע איך לטפל בילדים מבחינה קוגנטיבי ומבחינות נוספות", היא קובעת וקוראת להעביר את האחריות על גני הגיל הרך ממשרד הכלכלה למשרד החינוך.

"היום כל אחד וכל אחת יכול לפתוח בסלון גן. צריך רק רישיון עסק, אבל ילדים זה לא עסק", אומרת גילת יחיא המציינת כי אמנם פקחי משרד הכלכלה בוחנים את בטיחות המקום בו יוקם הגן ואת התנאים הסניטאריים שבו לפני שהם מעניקים רישיון הפעלה, אך נדרשת בדיקה מקיפה ומשמעותית הרבה יותר גם ובעיקר בתחומים אחרים. "הם לא בודקים אם האישה יודעת מה המשמעות של טיפול מבחינה רגשית ופדגוגית. זה הגיל החשוב ביותר. בלי לטפל כראוי בגיל הזה נצטרך לטפל בעיות חמורות הרבה יותר בגיל 15".

על דבריה אודות הצורך בקבלת תואר בתחום הגיל הרך כחלק מהקריטריונים לפתיחת גן, נשאלה ד"ר גילת-יחיא אם הדבר לא יוביל לתחום גננות בעלות מסוגלות אקדמית גבוהה אך לא בהכרח בעלות חום ואהבה הנדרשים כל כך בטיפול בגיל הרך. גילת-יחיא אינה מקבלת את הטיעון ושוללת את החלוקה בין שני הפרמטרים:

"נשים שבאות ללמוד את התחום באות מתוך אהבה לחינוך ואהבה לילדים. חום ואהבה הם הכי חשובים אבל יש עוד כמה דברים חשובים".

עם זאת היא מוסיפה ומבהירה כי אין ערבויות לכך שטיפול מערכתי כולל וראוי יביא לקץ תופעת ההתעללויות: "לא בטוח שאם נשלח אנשים ללמוד התופעה תיפסק, אבל לפחות יהיה סינון של האנשים שהולכים לעבוד עם ילדים בגיל הזה". בדבריה היא מברכת על ההד הציבורי סביב התופעה. לטעמה השיח אודות הדברים וחשיפתם מצמצמים את ממדי התופעה ומגבירים את המודעות לה.