בשבע מהדורה דיגיטלית

מעורבים בעל כרחם

פיילוט לשינוי מבני בפלוגות השריון הופך את השירות בחיל למעורב, ומביא לכך שלוחמים דתיים נאלצים להתמודד עם שירות משותף

אסף משניות , כ"ב בתמוז תשע"ח

בכירי צה"ל מודעים לנושא, אך לא מטפלים. לוחמים בשריון (אילוסטרציה)
בכירי צה"ל מודעים לנושא, אך לא מטפלים. לוחמים בשריון (אילוסטרציה)
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אימונים משותפים עם חיילות, מקלחות ושירותים משותפים, לינה במתחמים סמוכים ללא הפרדה ושעות פנאי באותם אוהלים, אלו הן חלק מהחוויות של החיילים הדתיים בחטיבה 7 בחודשים האחרונים.

הרקע לתנאים הבעייתיים החדשים הוא שינוי מבני שנערך בגדודי השריון, שבמסגרתו נכנסו לתוך פלוגות הלוחמים, גם אלה הנפרדות, חיילות המפקדה כחלק אינטגרלי מהפלוגה. כך למשל בכל פלוגת שריון ישנו נגמ"ש של חיילי חימוש, שנועד לטפל בבעיות שמתעוררות במהלך האימונים, ובנגמ"ש נמצא גם הקשר הפלוגתי. עד היום, החיילים הם אלה שצורפו ליחידות בשטח, בעוד חיילות המפקדה ביצעו את התפקיד בבסיסים עצמם. מתלונות שהגיעו ל'בשבע' עולה שבמהלך השינוי צורפו החיילות לפלוגות בשטח, מה שהוביל לתרגילים מעורבים ביחידות שמוגדרות כנפרדות.

"צריך להבין שמבחינתנו, החיילים, החימושניקים הם חלק מאיתנו לכל דבר ועניין. אנחנו עושים את הכול יחד ונמצאים כל הזמן יחד", אומר ע', חייל בחטיבה. "זה שפתאום אחרי כל השנים החליטו לשנות את המצב ולהכניס את החיילות לאימונים הופך את השירות שלנו כדתיים למאוד מאוד קשה. כשהתגייסתי שאלו אותי אם אני רוצה יחידה נפרדת או שאני מוכן למעורבת, וחתמתי על יחידה נפרדת כי אני דתי. בסוף אני משרת ביחידה מעורבת לכל דבר ועניין".

במה החיכוך המתמיד מתבטא?

"הן חלק מהפלוגה. הן משתתפות בכל פעילות שהפלוגה לוקחת בה חלק, משמירות בלילה וניקיונות ועד השתתפות בתרגילי הפלוגה. החיכוך איתן הוא גבוה. זה מוביל למצבים לא נעימים ובלתי אפשריים לחייל דתי, כמו להחליף חיילת בשמירה בלילה, הימצאות של החיילת במגורי החיילים, השתתפות בתרגילים בתוך נגמ"ש צפוף, הימצאות איתנו בשטח בשבועות שטח ועוד. זה לא משהו נקודתי לפלוגה שלי. זה קורה בכל חיל השריון. אומנם לא בכל הפלוגות יש בנות חימושניקיות אבל יש כמה פלוגות שכן, וכמו שזה נראה עכשיו אין שום סיבה שבעוד שנה-שנתיים יהיו בנות בכל הפלוגות. התגייסנו לגדודים לא מעורבים בשביל להימנע מהבעיות הללו, ובסוף כופים עלינו לשרת עם חיילות".

השינוי הזה מוגדר בצבא כ"פיילוט" שנכנס רק לפלוגות מסוימות. אם התכנית תצליח התכנון הוא להרחיב אותה לכלל החיל. משמעות הדברים היא שחלק ניכר מהחיילים הדתיים שיתגייסו לשריון ייאלצו לשרת ביחידות לוחמות מעורבות, מקום שבו יש חיכוך יומיומי בין החיילים לחיילות, דבר העומד בניגוד מוחלט לאורח חייהם הדתי.

שיטת הסלאמי

ר' השתחרר לפני ארבעה חודשים. את שירותו העביר בחטיבה 7 כקשר, ובמשך כל שירותו הצטרף ללוחמים בתרגילים בשטח כשהוא מאותם החיילים שנמצאים בנמג"ש. שבועיים לפני סוף השירות, נכנס השינוי. "כל השירות שלי הצטרפתי לאימוני השטח, ואף פעם לא הייתה בעיה של שירות בנגמ"ש עם חיילות. רק באימון האחרון לא יכולתי להצטרף לנגמ"ש כי גם חיילות הצטרפו. המשמעות של זה היא שכל הזמן יש פעילות משותפת שלי עם החיילות, וכחייל דתי זה לא מתאים לאורחות חיי. בסוף השירות שלי מנעו ממני לעשות את התפקיד שלי", הוא אומר.

"בשריון הבעיות יותר קריטיות מכיוון שאין באמת מחלקת בני"ש", אומר ע', "אחרי כחודש בהכשרה המחלקה מתפצלת לקבוצות לפי התפקידים השונים בטנק. באימון המתקדם עשו לאחרונה שינוי ששוב יש פלוגת בני ישיבות, אבל לאחר מכן שוב מתפזרים לפלוגות המבצעיות, כך שאין אמירה דתית חזקה בפלוגות ואין התחשבות מספקת בחייל הדתי".

כשפניתם לרבנות הצבאית בנושא, מה הם אמרו לכם?

"שלחנו את זה לרבצ"ר עצמו, שלא היה מודע בכלל למה שקורה. הוא הודה לנו על העדכון והוסיף שהוא יבדוק את הנושא. לפי התשובה שלו הבנו שאיש לא חשב שצריך לעדכן את הרבנות בשינוי, ולא ראינו שום שינוי מאז".

"הצורה שבה צה"ל מתנהל היא שיטת הסלאמי", אומר סרן (במיל') י', אשר חווה את האירועים מקרוב. "בצבא אומרים 'בואו ננסה לשנות את המצב כל פעם עוד קצת, ונראה אם מישהו ישים לב'. המטרה היא שהדתיים יבלעו את הצפרדע הזאת בסוף בלי לשים לב. הכול מתבצע במחשכים ובסודי סודות כאשר הרבנות הצבאית, שהיא הכתובת של החייל הדתי, לא מודעת ברוב המקרים לכך שכל זה קורה בכלל".

הרבנות הצבאית לא מספיק חזקה לטפל בזה?

"זה לא רק ברבנות. הבעיה היא בכל הצמרת, החל מהרמטכ"ל איזנקוט דרך ראש אכ"א האלוף אלמוז ולאורך כל שרשרת הפיקוד. הם חושבים שמכיוון שיש פקודות בנושא זה אומר שהן נאכפות, אבל זאת או תמימות או היתממות. אין אפשרות לאכוף את פקודת השירות המשותף. אין נציבות ברורה שעומדת בראש הנושא. יש ועדה שמתכנסת פעם בחצי שנה, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי, והאחריות בפועל מוטלת על המפקדים בשטח, ולהם, גם אם הייתה אפשרות כלשהי לאכוף את הפקודה, אין שום אינטרס או מוטיבציה לעשות את זה".

ובמקרה הספציפי של החיילות בשריון, התלונות הללו רצות כבר כמה חודשים בתוך הצבא. לא נותנים מענה לבעיה?

"לאף אחד לא אכפת. יש אדישות בפרשה הזאת. ההרגשה היא כאילו הדתיים נובחים והשיירה עוברת. וגם כשכבר בודקים סוגיות כאלה, הן נבחנות בדרגים הבכירים וזה נמרח על פני שבועות וחודשים, כשבינתיים לא מחזירים את המצב הקודם אלא ממשיכים עם השינוי שפוגע באורחות חייהם של החיילים הדתיים".

השריון לא מתחשב

הבעיות בנושאי דת שיש בחיל השריון, אינן מסתכמות בשינוי שצירף את החימושניקיות לתרגילי השטח. החיל, שבעבר היה ביתם המובהק של החיילים הדתיים, נראה כמי שדוחק את רגליהם יותר ויותר החוצה. קשה היה להחמיץ את הקמפיין המתוזמר של החיל, בעידוד דובר צה"ל תא"ל רונן מנליס, לרגל סיום קורס המט"קים הראשון שבו השתתפו חיילות שאמורות לשמש מעתה כמפקדות טנקים ללוחמות. לקורס הזה נשלחו בתחילה חיילים דתיים, תוך הבטחה שמדובר בקורס נפרד, רק שרגע לפני שהקורס התחיל גילו החיילים שלמעשה הקורס מעורב. הם סירבו לצאת אליו, ורק ברגע האחרון הצבא התקפל והכשרתם חזרה להיות נפרדת.

"יש תחושה קשה של פגיעה באמון, החיילים מרגישים שכביכול מישהו רימה אותם", אומר הרב אביעד גדות, חבר בעמותת 'תורת לחימה'. "אנחנו מקבלים פניות כל יום, פשוטו כמשמעו. לא יכול להיות שאתה מבטיח לחיילים הדתיים משהו שעקרוני בשבילם לשמירה על אורח החיים הדתי שלהם, ומפר אותו כלאחר יד. זה קורה לא פעם, ובמקומות רבים בצבא, וצריך להיות אמיץ ולשאול למה".

על פי דו"ח נציב קבילות החיילים האחרון, סך כל הקבילות בנושאי דת שהוגשו בשנת 2017 עומד רק על 68, אך הנתון הזה אינו משקף את האמת, מכיוון שכל התלונות בנושאי דת העוסקות בנושא השירות המשותף נכנסו לקטגוריה משל עצמן - קבילות בנושאי מגדר. בתחום זה הוגשו במהלך השנה האחרונה עוד 48 קבילות. בשנת 2016, לשם השוואה, הוגשו בקטגוריה זו 16 קבילות בלבד, שליש ממה שהוגש השנה. "צה"ל לא רוצה לצייר את הבעיה של השירות המשותף כבעיה דתית, אז הוא משבץ אותה במגדר. אבל בפועל רק דתיים הם אלה שמגישים תלונות בנושא", אומר סרן י'.

אך הקשיים שמעמיד חיל השריון בפני החיילים הדתיים נרחבים הרבה יותר משירות משותף עם חיילות. ביום ראשון האחרון, במהלך צום י"ז בתמוז, חויבו חיילים בחטיבה 7 להשתתף בפעילות סדירה הכוללת תורנויות מטבח ושמירות בזמן שהם צמים. פקודה זו מנוגדת להוראות מטכ"ל, שמחייבות להוציא את החיילים הדתיים מפעילות סדירה בימי צום. כל זה בזמן שהם היו אמורים להיות ביום מיוחד שארגנה להם החטיבה. חיילים אחרים שכן נשלחו לאותו יום, חויבו לחזור באמצע הצום לבסיס ולנסוע באוטובוסים יותר משלוש שעות. "אנחנו היינו אמורים בכלל להיות ביום ישיבה מיוחד שהחטיבה ארגנה במיוחד. כמה ימים לפני הצום המח"ט נתן הוראה לשלוח אותנו ליום הזה, אבל המפקדים שלנו לא שלחו אותנו לשם ועוד חייבו אותנו לבצע שמירות במהלך הצום", אומר ג', חייל בחטיבה. "אחרי אחת השמירות הגיע אליי חבר ואמר לי שעוד רגע הוא מתעלף. זה לעמוד בחום עם הציוד עליך בזמן שאתה צם. לא סתם יש פקודות מפורשות שאוסרות את זה. ואם היו צריכים לאשפז אותו בסוף?".

זו תופעה קבועה שמתרחשת בחיל?

"לצערי כן. אנחנו מרגישים שעושים לנו טובה בכך שנותנים לנו לשרת כדתיים. על כל דבר שהוא זכות בסיסית שיש לנו אנחנו צריכים להתחנן בשביל לקבל, וגם אז אנחנו מקבלים פרצופים זועפים, והרבה מאוד פעמים לא נותנים לנו בכלל את מה שמגיע לנו. למשל לפני כמה ימים נאצלתי לישון רק ארבע שעות בלילה, כי המפקד שלי אמר שאת התפילות אני אעשה על חשבון זמן השינה הפרטי שלי, למרות שמגיע לכל חייל דתי זמן מוגדר להתפלל שלא על חשבון שעות השינה".

למה אתם לא קובלים?

"כשאין ברירה אנחנו כן. אבל צריך לזכור שאנחנו ממשיכים לשרת עם אותם חבר'ה ועם אותם מפקדים, וקבילות רק מעכירות את היחסים, וזה מעמיד אותנו במצב לא פשוט. זה יוצר מצב שבו אנחנו צריכים להתנצל על זה שאנחנו דתיים".

לא דתיים מספיק

הסיפור של ג' הוא רק אחד מתוך שורה של מקרים שהתרחשו לאחרונה. במכתב ששלחו ע' וחבריו למח"ט לפני כחודש, הם פירטו סדרה של 11 אירועים שהתרחשו בשבועיים שקדמו למכתב. "מה שעצוב בכל הסיפור הזה הוא שלחיילים החרדים זה בחיים לא היה קורה", אומר סרן י'.

מישהו העלה את השאלה למה חיילים חרדים מקבלים יחס שונה?

"בוודאי, ואמרו לנו שמדובר בחברה עם אורחות חיים אחרות ודרישות אחרות שדורשות רגישות גבוהה יותר".

בעצם התשובה היא שהכיפות הסרוגות לא דתיים מספיק?

"בדיוק. מישהו בצה"ל החליט שדתיים לאומיים הם לא דתיים מספיק ואפשר לזלזל בדת שלהם, למרות שכל בר דעת מבין שזה שטויות. אולי באמת הפתרון הוא שנתגייס דרך המסגרות החרדיות, ככה לא יפגעו בנו".

"המציאות האבסורדית היא שהנתונים הרשמיים של הלמ"ס מראים כי כלל הציבור נותן אמון גבוה בצבא, ובציבור הדתי האמון גבוה עוד יותר. אך בהקשר לשאלת הטיפול בחייל הדתי סקרים מעידים כי רמת האמון בצה"ל פוחתת והולכת. זה מחדל. הציבור שלנו ממשיך וממלא את השורות, אבל למישהו פתאום זה לא טוב, כי זו הדתה", אומר גדות. "מאז תש"ח צה"ל מתנהל כצבא יהודי עם צביון מוצק והלוחמים הדתיים משתלבים היטב במסגרת זו, בוודאי בחיל השריון המיתולוגי".

אז מה הפתרון?

"בראש ובראשונה, כל עבודת מטה חייבת לשתף את הרבנות הצבאית, וחובת הרבנות הצבאית להיות מעורה, בוודאי בנושאים הנוגעים לשילוב ראוי, תחום שרחוק מאוד מלהיות מתוקן הן בתפיסה והן בשטח. אבל זה לא קורה בפועל ובסוף החייל הדתי, שאין לו הרבה כוח להזיז דברים, נפגע".

"רק מהלך דרסטי ישנה את המצב", אומר ע', "בסוף השינוי יגיע הרבה בעזרת ראשי הישיבות שיתלוננו לצבא ויגידו שהם אינם מוכנים לשלוח את החיילים שלהם לגדודי שריון עד שהמצב ישתנה".

asafmishnyot@gmail.com