בשבע מהדורה דיגיטלית

לשדרג את מפלגת הבית

תגובת הנגד לרדיפה המשפטית של נתניהו גורמת להתחזקותו במידה מוגזמת ובלתי מוצדקת.

עמנואל שילה , ז' באב תשע"ח | עודכן: 07:49

חותרים להגיע להנהגת המדינה. נפתלי בנט ואיילת שקד
חותרים להגיע להנהגת המדינה. נפתלי בנט ואיילת שקד
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

1

השרה איילת שקד היא פוליטיקאית מוכשרת, פופולרית ומצליחה במיוחד. את זאת מבינים גם מי שלא תומכים במפלגתה ולא מסכימים עם עמדותיה.

היא בלטה בכישוריה כחברת כנסת בקדנציה הקודמת, ומאז שנכנסה לתפקידה הנוכחי כשרת המשפטים היא נחשבת בעיני רבים לאישה הבולטת והמשפיעה ביותר במערכת הפוליטית. בזכות הישגיה בקידום שינויים במערכת המשפט, היא האישה היחידה שנבחרה שנתיים ברציפות על ידי המגזין 'פורבס ישראל' במקום הראשון מבין חמישים הנשים המשפיעות בישראל.

למרות שגדלה וחונכה בסביבה חילונית ואיננה מקיימת אורח חיים דתי, שקד הצליחה במעשיה, בעמדותיה ובהופעותיה התקשורתיות לצבור אהדה בקרב חברי ומצביעי הבית היהודי, שרובם באים מהציבור הדתי-לאומי. היא זוכה לתמיכה לא רק בציבור הדתי-ליברלי, אלא גם בקרב רבים מהאגף התורני במפלגה. שקד היא גם דוברת רהוטה שמיטיבה להתבטא בתקשורת, וצולחת גם שאלות קשות של עיתונאים ועיתונאיות שמנסים להכשיל אותה. האהדה הבסיסית כלפיה וכישוריה התקשורתיים עוזרים לה להבליט עוד יותר את הישגיה, ולהשכיח את המקומות שבהם הצליחה פחות.

כל זה גורם לכך שבראיונות שמתקיימים איתה איילת שקד נשאלת שוב ושוב האם היא רואה את עצמה מועמדת עתידית לראשות הממשלה, ומדוע בעצם איננה מתמודדת מול נפתלי בנט על ראשות הבית היהודי. ויש לה תשובה די קבועה שהיא לא מתעייפת מלחזור עליה, כשם שהעיתונאים לא מתעייפים מלחזור ולשאול. תחילה היא מודה בחצי חיוך ובקור רוח אופייני על המחמאה שבשאלה. אחר כך היא שומרת על לויאליות לראש מפלגתה נפתלי בנט ואומרת שיש להם עבודת צוות מצוינת ואין בכוונתה להתמודד מולו. שאיפות לראשות הממשלה? אולי אחרי בנט. היא הרי בסך הכול בת 42 ועתידה הפוליטי עוד לפניה.

2

בשבוע שעבר הפתיע ח"כ דוד ביתן, מי שהיה האיש החזק בליכוד ובקואליציה עד שהחקירות נגדו דחקו אותו הצידה, כאשר קרא לאיילת שקד להצטרף לליכוד, וצפה שאם תעשה זאת היא תיבחר בפריימריז במקום הראשון. מדובר בהתבטאות נדירה של ח"כ מרכזי ומשפיע בליכוד, שהודה בגלוי בפופולאריות הרבה לה זוכה בקרב מפלגתו שלו מנהיגה בכירה ממפלגה מתחרה. אפשר כמובן לטעון שההתבטאות הזאת לא באה אלא לעורר מתח וחשדנות בתוך סיעת הבית היהודי. אם זו הייתה המטרה, נראה שהיא לא תושג. אין שום סימן לכך שלאיילת שקד יש כוונה לנטוש את שותפה נפתלי בנט ואת מצביעיה בבית היהודי. היא גם יודעת שכל עוד נתניהו עומד בראש הליכוד, היא לא תתקבל שם בפרחים ובשטיח אדום.

בנט ושקד, שחותרים להגיע להנהגת המדינה, היו צריכים באופן טבעי לרצות לעשות זאת דרך הליכוד – מפלגת השלטון של המחנה הלאומי. הם יצאו לדרך עצמאית משלהם משום שנתניהו פסל אותם אישית, על רקע הקרע שנוצר בין נתניהו ורעייתו ובין מי שהיו בעבר אנשי לשכתו. לאחר שבנתה את כוחה הפוליטי על אפו וחמתו של נתניהו ובלי להזדקק לחסדיו, לשקד אין סיבה לקבל עליה יחס מתבטל וממושמע כלפיו, כנהוג במפלגתו. שקד מעוניינת בקדנציה נוספת במשרד המשפטים, כדי להמשיך ולקדם את האיזון, הגיוון והריסון שהיא מבקשת להטמיע במערכת המשפט. מדובר במהלכים קריטיים שחשוב מאוד שיימשכו. אם שקד תגיע לשלב הרכבת הממשלה הבאה כחברת הליכוד, היא תהיה תלויה לחלוטין ברצונו של נתניהו בכל הנוגע לתיק שתקבל. יהיה לה קל יותר להמשיך להחזיק בתיק המשפטים אם הדרישה לכך תבוא ממפלגה עצמאית שבלעדיה לא תיכון קואליציה.

3

מי שדווקא לא מתכוון להישאר במשרדו קדנציה נוספת הוא שר החינוך נפתלי בנט. לקראת הקדנציה הנוכחית בנט סימן לעצמו כמטרה את משרד הביטחון, ואף החזיק בכיסו סיכום מפורש עם נתניהו על כך. ההישג המינורי של מפלגתו, שירדה בבחירות האחרונות מ‑12 מנדטים לשמונה בלבד, הוא שאיפשר לנתניהו להתכחש להבטחה ולשמור את תיק הביטחון למי שהיה אז איש מפלגתו, משה יעלון. בהמשך חברו צרכים קואליציוניים למתיחות אישית בין נתניהו ליעלון והביאו לכך שתיק הביטחון הועבר מיעלון לליברמן. מכיוון שליברמן הביא עמו לקואליציה נדוניה של חמישה ח"כים בלבד, לבנט יש הצדקה מלאה להרגיש מקופח. לאחר הבחירות הבאות הוא ינסה שוב לקבל לידיו את תיק הביטחון. המינוי הזה דרוש לבנט, גם בגלל השאיפה להגביר את השפעתו בתחום המרכזי המדיני-ביטחוני, שבו יש ליו"ר הבית היהודי סדר יום משלו, וגם משום שהתפקיד הבכיר הזה יוכל לשמש לו קרש קפיצה להסתערות על ראשות הממשלה בעידן שאחרי נתניהו. זה לא יהיה קל, לא רק כי נתניהו לא מעוניין לקדם את בנט, אלא גם משום שליברמן צפוי להתבצר במשרד הביטחון ולסרב לעזוב אותו. בנט זקוק לצירוף של כוח אלקטורלי משודרג יחד עם חלון הזדמנויות שיזדמן לידו, אם יזדמן, בעת הרכבת הקואליציה.

4

אין זה סוד שבקדנציה הנוכחית הבית היהודי ממעטת להוביל מהלכים בנושאי דת ומדינה. סיבה אחת לכך היא הצורך להגיע להסכמות עם המפלגות החרדיות, החברות בקואליציה, בכל נושא מהתחום הזה. הסיבה השנייה היא המחלוקת הפנימית שנוצרה בתוך הציונות הדתית כמעט בכל ענייני דת ומדינה. בנט ושקד למדו שכל ניסיון שלהם להכתיב קו בנושאים דתיים ייתקל בביקורת חזקה, או מהצד הליברלי או מהצד התורני. לכן הם מעדיפים לעסוק בנושאים שנמצאים בקונצנזוס בקרב מצביעיהם, ושאותם אישית מעניינים הרבה יותר. ואכן, העמדות והמעשים שנוקטת המפלגה בעניינים של מדיניות וביטחון, בנושאי התיישבות ובשינויים שהיא מובילה במערכת המשפט, הם היום הגורמים העיקריים שבגינם הבית היהודי זוכה לתמיכה. למעשה, הבית היהודי כיום היא יותר מפלגה ימנית בעלת מאפיינים דתיים מאשר מפלגה דתית בעלת עמדות ימניות. אין בכך פסול, לאור העובדה שהציבור הדתי-לאומי כמעט כולו הוא בעל עמדות ימניות מוצקות, בעוד שבנושאים של דת ומדינה, כאמור, יש בתוכו מחלוקות פנימיות קשות. כזכור, דווקא אישים מהמחנה התורני בציונות הדתית כמו הרב ולדמן, חנן פורת והרב בני אלון לא היססו להצטרף למפלגות ימין מובהקות שנושאי התיישבות וארץ ישראל עמדו בראש מעייניהן, אף שבראשן עמדו אנשים שאינם דתיים. הם עשו זאת משום שראו בנושא ההתיישבות את העניין החשוב ביותר שנמצא על סדר יומה של המערכת הפוליטית.

5

כדי לשמור על דרכו ועקרונותיו, המחנה הלאומי-יהודי זקוק למפלגה חזקה מימין לליכוד. הליכוד הוכיח לא פעם שהוא עלול להיסחף ולהיגרר למהלכים מסוכנים והרסניים כמו הסכמי קמפ דיוויד, הנסיגה מעזה, הקפאת ההתיישבות, הרס מאחזים או חזון המדינה הפלשתינית של נאום בר-אילן. זאת ועוד: בעשרות שנות שלטונו הליכוד ידע לנצח בבחירות, אבל הרבה פחות מזה ידע להשליט את מדיניותו ולרתום את מערכות המדינה השונות להגשמתה. בנט, שקד וסמוטריץ' מראים לנתניהו איך אפשר לא רק להיבחר אלא גם לשלוט.

לראש הממשלה נתניהו אין מתחרים היום במערכת הפוליטית - לא באופוזיציה, לא במפלגות הקואליציה ולא בתוך מפלגתו. לפי מה שמסתמן כבר זמן רב, רק כתב אישום ואולי רק הרשעה יכולים למנוע ממנו להמשיך לכהן כראש הממשלה. אבל חיזוק מוגזם שלו ושל מפלגתו על חשבון השותפה מימין עלול להיות לרועץ.

בסקרים האחרונים מסתמנת נדידת מנדטים ממפלגות הימין, ובכללם מהבית היהודי, אל הליכוד. הנדידה הזאת היא ככל הנראה תגובת הציבור למה שנתפס בעיניו כרדיפה משפטית נגד נתניהו ומשפחתו. מערכת המשפט אכן מתייחסת באפליה ובהחמרה יתרה לאותם מעשים על גבול השחיתות המיוחסים לנתניהו. אבל גם אם אין כאן עבירות פליליות שמצדיקות חקירה מתמשכת או כתב אישום, אין סיבה שנתניהו יתחזק כל כך דווקא בזכות העובדה שדבק בו רבב. נתניהו חזק מדי הוא נתניהו שאינו לחיץ מימין. מאוד לא כדאי שזה יקרה.

הבית היהודי צריכה לצאת מחוזקת מהבחירות המתקרבות. לאחר תקופת היסוסים, בנט החליט שגם בקדנציה הבאה הציונות הדתית תמשיך להיות מאוחדת, והבית היהודי והאיחוד הלאומי ירוצו ביחד. בריאיון שמתפרסם בגיליון זה בנט עושה צעד נוסף כשהוא מוותר על רעיון האיחוד המלא ומוכן לרוץ שוב ברשימה משותפת של שתי מפלגות נפרדות. השבחים שהוא מרעיף על איש האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ' אולי מסמנים הנהגה עתידית משולשת, שבה סמוטריץ' המוכשר, הרהוט, הנמרץ והמוערך מוצא את מקומו בהנהגה כצלע שלישית אחרי בנט ושקד. סמוטריץ' מסוגל גם לספק את מה שבנט ושקד לא מסוגלים - ייצוג הולם לעמדות האגף התורני בנושאים דתיים. ביחד הם יוכלו להיות שלישייה מנצחת, שתמשוך את הממשלה הבאה אל הכיוונים הרצויים והנכונים. אלו הן מגמות שראויות לתמיכה ולאמון של הציבור הדתי-לאומי, וכדאי שתמיכה כזאת תבוא לידי ביטוי בסקרים כבר מעכשיו.

לתגובות: eshilo777@gmail.com